"הכל נשאר במשפחה": כך תתמודדו עם ריבים בין אחים בבית

הקורונה עוד כאן ואנחנו מוצאים את עצמנו ספונים בבית עם המשפחה הגרעינית שלנו הרבה מאוד שעות ביום, מה שעלול באופן טבעי לייצר חיכוכים, מאבקי כוח ובעיקר איך לא - מריבות בין אחים.

רובנו מכירים מקרוב את הסוגיה, בין אם זה קורה לילדים שלנו או קרה לנו, לילדים שהיינו לפני כמה עשורים. עם זאת, שהתופעה נפוצה מאוד ומוכרת, זה מהווה את אחד התסכולים הגדולים ביותר שהורים חווים בימים אלו. המריבות גוררות לרוב גם התערבות של אחד ההורים ומכאן נוצר כדור שלג שמעכיר משמעותית את האווירה בבית, ואף מנטרל את יתר בני המשפחה מתפקוד. 

אז בואו נעשה סדר בסגר. המריבות יכולות להתפתח בעקבות מגוון רחב של נושאים ואפילו גם סתם בלי סיבה שנראית לעין, לפעמים מתוך שעמום וניסיון לייצר אינטראקציה בכל מחיר, בטח בזמנים כאלו. זה קורה בכל הגילים וכמעט בכל המשפחות, העניין הוא שבדיוק כמו בחיים שלנו, בעולם המבוגרים, יש מצבים שניתקל באי הסכמה, בעיות שצריך לפתור, תחרותיות, מאבק על משאבים מוגבלים, צורך להגן על הזכויות ולעמוד על שלנו ועוד. והילדים שלנו לומדים כבר עכשיו ביניהם איך להתמודד עם מקרים כאלו בתוך המרחב הבטוח שלהם – הבית, שהוא בעצם מיקרוקוסמוס של העולם שבחוץ.
  
בעצם, המריבות הן חלק בלתי נפרד מהחיים ולכן לא נרצה למנוע אותם לגמרי אלא ללמד אותם איך רבים. מהם הכללים? מה מותר ומה אסור בשום אופן? איך פותרים מריבה? מה זו פשרה? איך מתמודדים עם הפסד? איך מנהלים מו"מ? איך לומדים להכיל תסכולים ורגשות נוספים ואיך להיות בביטוי עצמי מלא לרצונות ולצרכים האישיים שלהם.  

בין היתר, בשבוע הבא נחגוג את יום המשפחה וזו סיבה מצוינת לתת לכם ההורים כלים חשובים בנושא זה:

1. במקום להיות שופטים תהיו מאמנים - כלומר, תישארו "על הקווים", אל תקפצו במקומם לפתרונות, תנו להם את הזמן לנהל את המריבה בדרך שלהם. אתם תופתעו לראות שאומנם זה דורש מאיתנו איפוק ונשיכת שפתיים, אבל זה מפתח אצלם את שריר המסוגלות, יכולת ההתמודדות, לקיחת אחריות והעצמאות שלהם לחשוב בעצמם על פתרונות. 

תנו להם עוד כמה רגעים לכעוס ולהשלים והימנעו מלחנך אותם בזמן הסיטואציה. כשהרוחות יירגעו רצוי ומומלץ לנהל שיחה על מה שקרה כשבמקום לשפוט ולהגיב. תהיו גשר ביניהם, תתווכו להם את מה שקרה, תשאלו אותם מה הם מציעים לעשות ותנו רעיון לפשרה אם יש צורך בכך. כל צד בתורו מדבר כשהצד השני מקשיב ומתוך השיח הזה הפתרון וההשלמה כבר לרוב יגיעו מהם. אין צורך לומר להם לבקש סליחה, זה יקרה בקצב שלהם ומתוך מוטיבציה פנימית.

2. סימולציה - היכרות עם הכללים ותיאום ציפיות, למשל אם יש נקודת כשל - אירוע שחוזר על עצמו כמו מאבק על איזו תוכנית נראה בטלוויזיה עכשיו. אז אפשר ממש לתרגל "על יבש" את הכללים כמו כלמשל שבאמצע פרק לא מעבירים ערוץ, שלכל אחד יש תור משלו לפי זמנים, או למי לפנות כשלא מצליחים להגיע להסכמה. ככל שיתרגלו יותר- ידעו לנהל את הסיטואציה ברגע האמת טוב יותר. 

3. חיזוק הקשר וטיפול מונע - כדי שיוכלו לוותר, לשתף פעולה, להכיל ולהבין את הצד השני חשוב לייצר להם מערכת יחסים בריאה ואוהבת בשוטף. מומלץ ליזום פעילות קבועה משותפת (בדומה לחוג) שאותו הם עושים יחד ללא ההורים. בדיוק כמו שחשוב לנו זמן איכות כזה עם כל אחד מהם בנפרד כדי לחזק את הקשר, כך גם בינם לבין עצמם. ככל שהבסיס החברי והערכי יהיה חזק, גם הריבים יתמעטו, תקצרו ולא יסלימו.

4. סקרנות במקום הסקת מסקנות - לפעמים נדמה לנו שהם רבים כשבעצם זה חלק ממשחק כלשהו ביניהם, ולכן לפני הכל נשאל שאלה פשוטה אחת: "אתם רבים או משחקים? עצם השאלה מזכירה להם לבדוק את עצמם ולשקול את ההתנהגות.
 
5. פסק זמן - אם המצב מגיע לטונים גבוהים, מתחים וכעסים ואפילו לכדי אלימות, מיד להפריד באופן אסרטיבי וענייני בין השניים. לא צריך לחכות מהצד במקרה כזה וחשוב שהם יבינו שמדובר בקו אדום. אם רק ילד אחד הכה את האחר, פסק הזמן גם במקרה כזה יהיה לשני הילדים עד להרגעת הרוחות. זכרו שילד כועס שנשלח לחדר רק מרגיש אשם יותר וכועס יותר ולכן לא ניקח צד.

6. להציע תיקון - במיוחד כשמדובר בריב בין ילדים לאחים הקטנטנים שלהם. לדוגמה: ילד בן ארבע שמשך לאחותו בת השנתיים בשיער כי היא הפילה לו את המגדל שבנה. ההמלצה היא לתת את תשומת הלב לאותו אחד שנפגע מבלי ביקורת לילד הפוגע שכבר מבין לבד מה קרה ומרגיש תחושת בדידות וניכור ברגע כזה. 

נרצה להזמין אותו לתקן את המעשה וזאת על ידי בקשת עזרה ממנו עבור הצד הנפגע. למשל, להביא לתינוקת את המוצץ או בקבוק המים שלה כדי שתירגע. ילד במצב הזה ירגיש שהוא משמעותי ונחוץ, ירצה לשתף פעולה וזו תהיה הדרך שלו לתקן את המצב ולקחת חלק בטיפול. אחר כך אפשר ורצוי לדבר על מה שקרה ומה אפשר לעשות אחרת בפעם הבאה (סעיף 2).

תזכרו שהמטרה ההורית שלנו היא לאפשר להם להתנסות במגרש החיים שלהם, לתמוך ולהדריך, להיות להם דוגמא אישית (גם למריבות) ולא לעשות עבורם. לכן, נכין אותם ונאמן אותם להתמודד עם מצבים שונים בחוץ ובתוך הבית, לפני ואחרי הסיטואציה, בלי להתערב, לבקר או לשלוט בדרך שלהם, כי ככה הם יוכלו לפתח חוסן נפשי, תחושת מסוגלות וביטחון בעצמם.

הכותבת היא ליטל גרינברג, "אמא יכולה" - מאמנת אימהות בגישת אימא מאמנת.