שוב תקופה מאתגרת עברה עלינו, רגע אחרי הקורונה, שוב חוסר אונים אל מול מציאות לא צפויה והנה גם זה כמעט מאחורינו. כאמא לארבעה ילדים מתחת לגיל 9 באופן אישי אני מחכה שמישהו ייתן לי מדליה על השנה האחרונה וכל האירועים שקרו בה אבל בחיים האמיתיים אף אחד לא מגיע להעניק לי אותה.

עם זאת, במקום להיות קורבן פסיבי של הנסיבות אני בוחרת לעשות רק מה שבשליטתי הבלעדית ולהחזיר את המושכות בחזרה אליי. אחת הדרכים לעשות את זה היא תכנון. תכנון של העתיד הקרוב והרחוק כמקור לתקווה, כזו שמייצרת לנו אופק חיובי לימים טובים יותר שתכף יהיו כאן. אני מתכננת וקובעת מטרות ותוכניות שהיו לי ועדיין קיימות, ומצמידה להם פעולות ממשיות עד לפרטי פרטים ולהוצאה הסופית שלהם לפועל. 

אותו דבר קןרה עם הילדים שלנו. אחד הכלים הכי חשובים שנותנים לנו ההורים תזכורת תמידית לבחירת ההתנהלות שלנו נקראת "בדיוק כמוני" - כלומר לדמיין איך אני הייתי רוצה להרגיש, איך אני אוהבת שמדברים אלי ומעודדים אותי. מה אני לא אוהבת שעושים לי ומכאן לפעול. מתוך הבנה אמפתית של הצד השני והצרכים שלו.

אז "בדיוק כמונו", גם הילדים שלנו עברו שנה מורכבת מאוד וגם הם מחכים ומצפים למשהו טוב שעומד לקרות להם ולהחזיר אליהם את השליטה בחיים שלהם.   

אחד הכלים שמציעה הפסיכולוגיה החיובית היא תכנון של פרויקט. התמקדות ועשייה מכוונת למען מטרה שגורמת לנו להרגיש משמעותיים, שייכים, נחוצים ובעלי שליטה על העתיד שלנו.

חשוב להדגיש שפרויקט מתאים גם לילדים צעירים והא לא דבר מסובך ויכול להיות קליל ופשוט יחסית, כמו תכנון והפקת מסיבת הפתעה לבן משפחה, רכישה או אימוץ חיית מחמד משפחתית, תכנון מסלול טיול לחופש הגדול או פרויקט ביתי של עיצוב מחדש של החדר. העיקר שיש למה לחכות והראש עסוק בתכנונים ובעשייה מקדמת וממלאת. 

בנוסף, דווקא בימים אלו הרבה בתים חשים ברגרסיה, אותה נסיגה לאחור בהתנהגויות ובהרגלים שונים כמו שינה, צרכים ואכילה. הנטייה שלנו היא להיבהל ולחשוב ישר על מה עלול לקרות עוד, אך חשוב להבין שאותן הרגרסיות הן בעצם היאחזות של הילד שלכם בשלב המוכר לו, הבטוח לו, מתוך אותו נסיון להחזיר לו את השליטה והוודאות שנלקחה ממנו. חשוב לזכור שמדובר במצב זמני, ויש לעזור לילדים להסתגל מחדש לאט ובהדרגתיות, מתוך אמונה בהם ומבלי לשפוט, לכעוס או להיבהל.

אחד הכלים שיכולים לסייע לילדים במצב כזה הוא לתזכר הצלחות עבר. מאוד חשוב לילד (וגם למבוגר) שדמות מטיבה בחיים שלו תזכיר לו שהוא כבר הצליח בעבר. כלומר פעם כבר הצלחתי ולכן אני מסוגל להצליח גם עכשיו. זו הוכחה שנותנת מוטיבציה ומחזקת את הילד בהתמודדות שלו.  

ההצלחות יכולות להיות מתחומים שונים בהם אני עוזרת לילד לשכפל את ההצלחה ולהשתמש בה שוב. לדוגמה: "אביב, אתה זוכר שפעם ממש פחדת לטפס על המגלשה הגבוהה ובסוף אזרת אומץ והתגברת והיה לך כל כך מהנה! מה עזר לך לקבל אומץ?", ולנסות להשתמש בזה גם מול האתגר הנוכחי.

עוד אוסיף, כי במידה והילד מביע בקול דעות ומחשבות פסימיות, מדבר במושגים של "אף פעם לא", "תמיד", "אני לא אצליח לעולם" - אז תפקידנו יהיה להתווכח עם הדעה הפסימית הזו ולערער עליה בחזרה, בשאלה כמו "אף פעם אני לא מרשה לך ממתקים? זוכר ששלשום הרשיתי לך ואכלת?", ובעצם להוכיח אחרת ולתת תמונה עגולה יותר של המציאות.

חשוב להדגיש, כמו אמרת המלחמה הידועה "שקט יורים", גם כאן אין מה לבקר או לשפוט את הילדים שלנו בזמן אמת על האמירות והמעשים שלהם. בעצם - "לא מחנכים בזמן סיטואציה", ולכן כל מה שתרצו ללמד אותם יכול לחכות מעט שהרוחות יירגעו והמצב הרגשי והפיזי יחזור לתפקוד. אין צורך ללמד ממש עכשיו כי בעצם המסר לא יעבור בצורה מיטבית עד הסוף ואף יתפרש לעיתים באופן הפוך. 

כלי אחרון וחשוב במיוחד שרלוונטי כל השנה ועכשיו יותר מתמיד הוא "חוג אמא" או "חוג אבא" - זמן איכות אחד על אחד שניתן באופן קבוע (כמו חוג רגיל) פעם בשבוע למשך שעה, אשר מספק את תשומת הלב שהם זקוקים לה מאיתנו. זמן האיכות הזה מפחית התנהגויות מפריעות, מחזק את הקשר הבינאישי ונותן להם מקום בטוח בנוכחות מלאה שלנו לפרוק, להקשיב, לדבר, לשחק בלי מגבלה ובלי שמשהו אחר יגזול את תשומת הלב שלנו.

הזמן הזה עבור ילד הוא עולם ומלואו וגם אם אין ברשותכם את הזמן של שעה בשבוע, אפשר להמיר אותו בדקות של זה"ב (זמן, הקשבה וביטוי עצמי מלא) שניתנות באופן קבוע במהלך היום, כמו למשל 10 דקות לפני השינה או מוקדם בבוקר, בהן הילד מקבל מאיתנו מנה גדושה של אהבה ותקשורת איכותית ומזינה.

זכרו: ילדים שמרגישים טוב הם ילדים שמתנהגים טוב.

לאינסטגרם של ליטל גרינברג, אמא יכולה, מאמנת אמהות בגישת "אמא מאמנת"