אני אבא לשניים ועובד מאוד קשה על מנת לפרנס את ילדיי. אני חוזר הביתה לרוב בשעות אחר הצהריים המאוחרות, אני כבר עייף מאוד, וקשה לי להקדיש את תשומת הלב שלי לילדים. לפני שאני עוצם עיניים, אני מתמלא רגשות אשם, כועס על עצמי ומרגיש שאני לא עושה מספיק למענם. מה אני יכול לעשות?
“הדבר החשוב ביותר שעליך לעשות הוא לשים את רגשות האשם שאתה חווה בצד. רגשות אשם פוגעים בך, פוגעים בבריאותך, ופוגעים גם באופן שבו אתה מגדל את ילדיך. רגשות אשם הם מיותרים, ואם אתה מרגיש אשם בנוגע להורות שלך, עליך לפעול – ולא להישאר בתוך אותן תחושות אשמה. ההמלצה שלי היא שתשב עם עצמך ותכין טבלה, תבדוק כיצד אתה מרגיש לגבי האבהות שלך. תחשוב איזה מין אבא אתה? איזה מין אבא היית רוצה להיות? אילו דברים טובים אתה מעניק לילדים שלך? מה אתה מרגיש שהיית יכול לתת להם, אך לא מצליח? אילו התנהגויות שאתה מפגין מול הילדים היית רוצה להכחיד? האם אתה חוזר הביתה עייף ועצבני ומוצא את עצמך צועק על הילדים, ולכן מרגיש אשם? האם אתה דווקא אבא טוב שרק מנסה לתת לילדים את המרב? בטבלה הזאת תוכל לראות מה עובד באבהות שלך, ומה היית רוצה לשנות. עם המחשבות הללו עליך להיכנס לפעולה.
הרי אם תצעק על ילדיך ואז תלך לישון עם תחושות אשמה מבלי לעשות דבר, רוב הסיכויים שתקום בבוקר למחרת ושוב תצעק על ילדיך. לעומת זאת, אם אתה רואה בך את התכונות הללו שהיית רוצה לשנות, אז זה המקום לעשות מעשה. עליך לייצר את השינוי בהתנהגויות שהיית רוצה להכחיד. שינוי הוא לא דבר פשוט, הוא דורש מאיתנו להיות בפעולה, עלינו להתאמץ ולא לפעול לפי האוטומט שלנו, אך המאמץ הזה למען השינוי הוא עדיף מאשר רק להרגיש את אותן תחושות אשמה ולא לעשות עם זה דבר. חשוב גם לזכור שפעמים רבות, על מנת לעשות שינוי אנו גם זקוקים להדרכה חיצונית, ואין עם כך שום בעיה”.
אני אמא לילד מקסים בן שנה, ובעוד כחודש תיוולד לבני אחות קטנה. אנחנו רוצים לעשות כמה שפחות טעויות בכל מה שקשור לשינוי שהולך להתרחש בבית. מה ניתן לעשות כדי להקל על הילד להתמודד עם הולדת אחותו הקטנה?
“ראשית, צריך לזכור שכל ילד מגיב אחרת להולדת אח או אחות קטנים. כאשר את חושבת מראש שעלייך להקל על הילד, האמת היא שלא ידוע עד כמה יהיה לו קשה באמת להסתגל למצב החדש. ילדים חיים באותו עולם כמו שלנו, ההורים, ואנו ההורים מקבלים החלטות שונות שמאלצות את הילד להסתגל למציאות חייו. ילדים נכנסים למעון, מתנתקים לכמה שעות מההורים, עוברים לגן, אחר כך צריך להחליף לגן אחר, אחר כך עולים לבית הספר. ילדים עוברים שינויים כל הזמן, והתגובה שלהם משתנה כל הזמן. ילד אחד יוכל לחוות קושי רב עם הולדת האחות הקטנה, בעוד ילד אחר אולי יהיה סבלני יותר, יגלה אורך רוח וישמח מאוד על החברה החדשה בבית. עם זאת, הפחד מפני קשיים שיצופו אצל הילד - מובן.
ילדים שמקבלים לביתם אחים קטנים, מרגישים סוג של הרעת תנאים: אם עד היום ההורים היו פנויים לחלוטין בשבילם, כעת ההורים יהיו עסוקים בעוד אחות קטנה. הילד, שהיה רגיל לכך שהוא יכול לקרוא לאמא שלו לשחק איתו והיא תמיד תבוא, כעת ייאלץ לחכות בסבלנות, כי אמא בדיוק מאכילה את התינוקת הקטנה. הדרך להקל את התחושות של הילד היא על ידי חיזוק של ההתנהגויות החיוביות שלו, ועל ידי כך שתיתנו לו להרגיש חשוב. למשל, אם תושיבי אותו לשחק עם הטלפון שלך כי את רוצה רבע שעה של שקט, והוא אכן ישב עם הטלפון בשקט, אז לאחר מכן את יכולה להחמיא לו, להדגיש את האופן שבו ישב מול הטלפון שקט ומרוכז, ולהדגיש כי זה עזר לך. אין צורך לומר שזה עזר לך לטפל בתינוקת, מספיק לומר שזה עזר לך. משפטים כאלה, כמו ‘זה עזר לי שהיית שקט’ או ‘זה היה לי נעים שישבת מאוד מרוכז מול הטלפון’, מחזקים התנהגויות חיוביות ומעניקים לילד תחושת חשיבות”.