ילדתי בת ה־4 היא גבוהה יותר מהממוצע לגילה, והיא כעת הילדה הכי גבוהה בגן הילדים. באחד הימים היא חזרה מהגן וסיפרה כי אחת הילדות ביקשה ממנה לא לשבת לידה, בגלל שהיא “גדולה”. אני חוששת שהתופעה הזאת תחזור על עצמה בכל מסגרת וקבוצה שהבת שלי תהיה חלק מהן. כיצד אני יכולה לסייע לה לפתח את החוסן הנפשי שלה מול סיטואציות כאלה?
“ילדים צוחקים על ילדים, וזה חלק מהחיים. ילדים צוחקים על ילדים בגלל שהשיער שלהם מתולתל או חלק, בגלל המשקפיים שלהם, בגלל האף שלהם, בגלל איך שאמא שלהם נראית או בגלל איך שאבא שלהם נשמע, בגלל צבע העור שלהם, בגלל שהילקוט שלהם ישן ובגלל כל סיבה אחרת. זה מאוד כואב, אבל זה חלק מהחיים שמייצר אצל הילדים חוסן, אשר בו הם עושים שימוש בבגרותם. במקרים כאלה, אני מאמינה שחשוב לצייד את הילדים במשפטי תשובה. אני לא חושבת שאם מעליבים ילד והוא הולך לומר את זה לגננת, זה מספיק. הגננת לא תמיד תהיה שם לשמור עליו, וכנראה שיהיו מי שיעליבו את הילד לכל אורך החיים. אני מאמינה שיש לבחון כיצד בתך מגיבה כאשר מישהו מעליב אותה, ולוודא שהתגובה שלה לכך שומרת על כבודה. אנו ההורים אומנם לא יכולים לגרום לאחרים להפסיק להעליב את הילדה, אבל אנו יכולים לגרום לה להגיד דברים שישמרו עליה ויבנו את הביטחון העצמי שלה. אם ילדה אחרת לועגת על כך שהיא גבוהה, והילדה מגיבה: ‘נכון, אני גדולה, אבל בגלל זה הגננת מבקשת ממני לעזור לה’, זה נפלא. גם משפט כמו ‘נכון, אני גבוהה, אבל זה לא מפריע לי אלא כיף לי, אז למה זה מפריע לך?’, הוא משפט נהדר. משפטים מסוג זה מרימים לילדה את הכתפיים ומיישרים לה את הגב, בעיקר בעיני עצמה, וזה מה שחשוב”.
בני הבכור הוא בן 5, ולפני כחודשיים נולדה לו אחות קטנה. מאז, כל פעם שאני ובעלי מעירים לו לגבי נושאים קטנים ושוליים, הוא מפרש את זה כאילו שאנחנו כועסים עליו ולא אוהבים אותו. בארוחת הערב למשל, אם נבקש ממנו לשבת ולא להסתובב, אז הוא יתחיל לבכות ולצעוק שאנחנו כועסים עליו. מיד לאחר מכן אנחנו מסבירים לו שאנחנו לא כועסים עליו ואוהבים אותו מאוד, אך התופעה ממשיכה להתרחש, ובכל פעם הוא מתפרק. מה אנחנו יכולים לעשות?
“על בנכם עובר מצב רגשי לא פשוט בכלל. לידה של אחות קטנה מהווה תזוזה בהרכב המשפחתי, שמטלטלת את חייהם של הילדים. כאשר ילד בן 5 מטולטל מבחינה רגשית, הוא עלול להרגיש שהתינוקת שהצטרפה למשפחה גוזלת מתשומת הלב ומהאהבה שלכם כלפיו. אלה לא מחשבות שעוברות בראשו באופן מודע, אלא דברים שהוא חווה כחלק מסערת רגשות. אחת הסיבות לכך שהתופעה חוזרת על עצמה קשורה בתגובה שלכם, ההורים, לסערת הרגשות שלו. אם בכל פעם שהוא בוכה וצועק ומשוכנע שאתם כועסים עליו ולא אוהבים אותו, אתם מיד לאחר מכן מקדישים לו תשומת לב, מסבירים לו שאינכם כועסים ואומרים לו שאתם אוהבים אותו, אז הוא מקבל את תשומת הלב שלכם, עד כדי כך שהוא התרגל לזה. כעת את ההתנהגות הזאת הוא כבר מבצע באופן אוטומטי, לא באופן מודע ולא במזיד, ולכן עלינו לעזור לו להפסיק. ההמלצה שלי בתור התחלה היא לנהל איתו שיחה קצרה, ולהסביר לו שבגלל שהוא הבן הבכור שלכם והוא כל כך חכם, אתם לא צריכים להגיד לו שוב ושוב את אותו הדבר, ולא צריכים לחזור כל כך הרבה פעמים על כך שאינכם כועסים עליו ושאתם אוהבים אותו, הוא כבר צריך לדעת את זה לבד, ולכן החל מהיום, בכל פעם שתעירו לו והוא מיד ייעלב ויפרש את זה כאילו שאתם כועסים עליו, אתם תחייכו, תחזרו שוב על מה שביקשתם ממנו לעשות, ולא תעשו מזה סיפור גדול. סביר להניח שלא יעבור הרבה זמן, ושוב תיאלצו להעיר לו על משהו והוא ייעלב ויהיה משוכנע שאתם כועסים עליו, אך אתם תעמדו במילתכם ולא תתייחסו לכך. אתם יכולים להתייחס באופן נקודתי למה שביקשתם ממנו לעשות, אבל אל תיפלו בפח ותנסו שוב להסביר ולהוכיח לו כמה אתם אוהבים אותו”.