הבוקר (רביעי) התעוררנו לווטסאפ מהמחנכת בחטיבה שבו נכתב בזו הלשון: "אנא ודאו שהילדים ערים עכשיו, כדי להחזיר את השעון הביולוגי לשעות הרגילות". יפה מצידה על הדאגה למתבגרים שהפכו יום ולילה בחודש האחרון כהמשך ישיר לחופש הגדול. המדליה בדרך להורה האמיץ שנכנס להעיר את המתבגר שלו". 

ומה היה לנו עם צעיר הבית ביסודי? 2 בספטמבר, כניסה לבידוד עם שני מאומתים ראשונים בכיתה. ואחרי שנדפק לנו ראש השנה המשפחתי, הכנסנו אותו לבידוד יזום למען לא נפסיד גם את החגים הבאים. אז החגים מאחורינו, וצריך לחזל"ש את הקטנים והגדולים שבחבורה, וגם את עצמנו. מה עושים?

מכוונים שעון ביולוגי: מסכימה עם המחנכת, חשוב להתחיל בהדרגה לחזור לשעות השינה והיקיצה השגרתיות. להקדים את שעות החזרה מהבילויים, את ארוחות הערב והמקלחות, את שעת הסיפור והפרק האחרון-אחרון-חביב, ולהחזיר את הגוף לשעון לימודים.

מסדרים מערכת: בבתי ספר רבים כבר יש מערכת שעות, או לפחות תכנון שבועי שנשלח מבעוד מועד. זה הזמן להשריש הרגל: את התיק מסדרים בערב לפני, ולא בלחץ התארגנויות הבוקר. נבדוק איתם היום מה יש למחר, ונסדר את התיק יחד (ולא בשבילם!) כך שהילדים יידעו איפה נמצא כל דבר.

בודקים שיעורים: זה הזמן לבדוק אם לא השאירו במקרה קצוות של שיעורי בית לחופש שלא סיימו. ואם גיליתם שכן - בבקשה בלי כעסים, בלי נאומי תוכחה, בלי "אבל", "חבל", ו"אמרתי לך" ו"אם לא תסיים אז...". נבקש מהם להתפנות מהמסכים ולסיים את המשימות, ואם הם צריכים את עזרתנו נפנה שעה בלו"ז לשבת איתם בסבלנות. שיעורי בית לא אמורים לפתוח זירת לחימה נוספת בבית.

מרכיבים תפריט: כמה אכלנו בחגים, הא? אני הרגשתי שאני מתגלגלת מארוחה לארוחה. ככל שמארחים ומתארחים, יוצאים לפיקניקים וקמפינגים, שעות האכילה מסודרות פחות והתפריט עשיר יותר בחטיפים, עוגות, גלידות ושאר פינוקים. נחזיר גם את התפריט המשפחתי למקומו השגרתי, ונכתוב יחד עם הילדים מערכת כריכים שבועית ותפריט ארוחות משפחתיות מאוזן.

אוכלים יחד: ואם כבר בארוחות עסקינן, הרי בתקופת החופש-גדול-חגים המאוחדת שהייתה לנו, כל אחד מבני המשפחה (במיוחד המתבגרים) יצא וחזר, קם ונרדם, ואכל בזמנים אחרים. עם החזרה לשגרה נחזיר למקום של כבוד גם את ארוחת הערב המשפחתית. זו שכולם יושבים בה יחד סביב השולחן וחולקים חוויות (טובות ופחות) על היום שהיה לנו. יש משיחין בשעת הסעודה.

בונים לו"ז משפחתי: כמו מערכת השיעורים והחוגים שיש לכל ילד, רק משפחתית – זו שמשלבת שעות סיום לימודים, את החוגים של כולם (גם את שלנו ההורים), ימים שצריך להביא ציוד מסוים לבית הספר, ימי סבים קבועים ועוד. נביט בה מדי ערב ונעדכן את הילדים על הצפוי מחר. ילדים זקוקים לסדר, לידיעה מה צפוי, מי אוסף אותם מחר ולאן הולכים אחרי הצהרון. ידע נותן רוגע ומשרה תחושת ביטחון.

קובעים מפגשים: במיוחד למי שנכנס לגן חדש או לכיתה חדשה, וביומיים וחצי שהספיק להיות בה, לא בדיוק הספיק להכיר את החברים. אני מקווה שגם לכם יש אמא או אבא חרוצים בכיתה כמו דנה אצלנו שכבר הספיקה לצלם את הילדים ולהכין דף קשר. זה עוזר מאוד לילדים להיזכר בשמות ובפרצופים של החברים. פגישות אחר הצהריים עם חברים מהגן/ הכיתה חשובים מאוד לתחושות הביטחון והשייכות של הילד.

מדברים על זה: חשוב לא פחות מהצדדים הטכניים של ההכנות, לשבת לדבר רגשות עם הילדים. לפני שאנחנו מסבירים על מה צפוי, מזכירים מה לא לשכוח ומאיפה נאסוף אותם בסוף היום - לשאול פשוט: מה שלומך? איך אתה מרגיש עם החזרה לשגרה? ואם הם לא יודעים מה לענות, אפשר לדבר את עצמנו ("גם לי היה כיף איתך בחופש ביחד, גם לי קצת עצוב להיפרד בבוקר") כדי לתת להם לגיטימציה להציף חששות ומחשבות.

לוקחים את הקורונה ברצינות: התקופה מחייבת לקחת אחריות אישית וחברתית. נעשה את בדיקת האנטיגן הערב, נצייד את הילדים במסכות, נזכיר את הכללים בהתאם לגיל, נשאיר בבית ילד שקצת מעלה חום או משתעל. עדיף להישמר מאשר להצטער. נשמור עליהם ועלינו כדי שלא יהיה לנו חזל"ש טייק 3 בקרוב.

הכותבת הינה מדריכת הורים ומאמנת אישית במכון אדלר