אני אמא לילדה בת 8, ולפני כמה ימים היא סיפרה לי שצפתה בתוכן פורונוגרפי קשה בטלפון הנייד של חברתה. הילדה הייתה מאוד מבולבלת והסבירה לי שהרגישה דחייה וגועל תוך כדי שהיא מתארת לי את מה שהיא ראתה. הרגשתי שאני נמצאת בסוג של מבחן ולא ידעתי איך להגיב לזה. ניסיתי להפוך את השיחה לרכה יותר ולהתמקד יותר בשאלה איך מביאים ילדים לעולם. היא אמרה לי שתרצה להמשיך לדבר על זה, והיה נדמה לי שהיא סקרנית. מה עליי לעשות אם הנושא עולה שוב?
"בראש ובראשונה אני חייבת להודות שמשמח אותי לשמוע על התגובה שלך. מבחינתי, כשילדה מספרת דבר כזה לאמא שלה, זה מראה שיש מערכת יחסים תקינה בין הילדה לאמא. מעבר לזה, עושה רושם שההתמודדות שלך עם הנושא ראויה ומכבדת, ולא היסטרית, וזה באמת ראוי להערכה. כשילדים בני גילה נחשפים לתוכן כזה הם חשים מבולבלים, ונדמה להם שמשהו לא בסדר עד שברוב הפעמים הם אפילו לא משתפים אף אחד מהמבוגרים בסביבה שלהם. הם מרגישים סוג של דחייה ובהלה מהנושא. אין כל ספק, ילדה בת 8 לא צריכה להיחשף לפורנוגרפיה.
"חשוב מאוד שתפני לאמא של החברה ותשתפי אותה בדבר הזה. האמא חייבת לדעת שהילדה שלה מגיעה לזה, כי בדרך כלל ילדות בגיל הזה לא מגיעות לתוכן פורנוגרפי קשה בכוחות עצמן, בדרך כלל זה קורה כשיש אחים גדולים בבית. אני מציעה שתחכי כמה ימים ותשאלי אותה אם היא רוצה להמשיך לדבר על זה. תסבירי לה שהיא ראתה תמונות מסרט, ובו לקחו דברים כמו אהבה וחיבור והפכו אותם למשהו שלא מתאים לילדים.
"תגידי לה שלא כל המבוגרים אוהבים את זה, ותזכרי שההתייחסות שלך צריכה להיות בהתאם למה שהיא ראתה. יכול להיות שעוד 15 שנה זה יגיע אליה, אבל בינתיים תבחרי תשובות שאת תתווכי לה אותן כמו שצריך. אגב, אם את רואה איתה סרט ויש שם חיבוקים או נשיקות, תגידי שיש שם גם המון אהבה. בני נוער נוטים לבלבל בין תשוקה לאהבה, ואם תצליחי כבר מהגיל הזה ללמד אותה את ההבדל, זה יהיה לטובתה בהמשך. החינוך למיניות מתחיל בלי האספקט המיני בכלל, ובגיל הרבה יותר צעיר מגיל 8. זה מתחיל בזה שאנחנו לא עושים למישהו אחר משהו שלא נעים לנו, ואנחנו לא מכריחים ילד לחבק את סבתא או את סבא. החינוך למיניות מתחיל כבר בגיל 3 או 4 כשהילד לא מקבל כל מה שהוא רוצה.
"ילד שמקבל כל מה שהוא רוצה צומח להיות אדם שחושב שאם מישהו אומר לו שהוא אוהב אותו, הוא צריך לתת לו הכל. לצורך העניין, אם ילד כזה גדל להיות נער בן 17 שרוצה לשכב עם החברה שלו, אבל היא לא רוצה למרות שהיא אוהבת אותו, הוא יכול לחשוב שאם היא אוהבת אותו, היא צריכה לתת לו כל מה שהוא רוצה - מה שאינו נכון כמובן".
בני בן ה־6 סובל מעצירות כרונית כבר יותר משנה. בהתחלה חשבנו שמדובר בבעיה רפואית, אבל הבדיקות הראו שהכל בסדר עד שלאחרונה אנחנו חושדים שמדובר בעניין רגשי. שמתי לב שהוא מסרב ללכת לשירותים עד שהוא לא מצליח להתאפק. האם לדעתך יש קשר לעובדה שנולדה לו לפני כשנה אחות קטנה?
"עצירות כרונית אצל ילדים היא תופעה מוכרת, ולא פעם היא מתחילה דווקא מטריגר רגשי שאנחנו, כמבוגרים, לא מצליחים לשים עליו את האצבע. אם אני מנסה להסביר באופן שכלתני התנהגויות של ילדים, וגם של מבוגרים, אז הסוגרים הם המקומות היחידים שעליהם הם שולטים. ילד יכול להחליט שהוא לא אוכל או אוכל כל הזמן, לא מדבר או מדבר כל הזמן.
"כנ"ל לגבי היציאות שלהם - הם מחליטים אם ללכת לשירותים או לא. תמיד כשאנחנו מדברים על נפשם של הילדים אנחנו עוסקים בהשערות, ולכן אני יכולה לנחש שבעקבות הולדת אחותו הקטנה הילד הרגיש אובדן שליטה שהשפיע לו על המערכות. כשהוא מרגיש את הלחץ בפי הטבעת כל הגוף ננעל, והוא כבר לא מצליח להיות בשליטה על הדבר הזה. כדי להתקדם עם הילד אתם תזדקקו לעזרה מקצועית ומכוונת. יש כמה וכמה פסיכולוגים ומטפלים שמומחים בסוגיה זו. אני ממליצה על הפסיכולוג, ד"ר ברוך קושניר, שמצליח להביא פתרונות פורצי דרך בתחום".
עריכה: עדן בן ארי/ 103FM