בני בן 9 וחצי, וממש מתקשה בלימודים. אנחנו עושים כל שביכולתנו לסייע לו, ומשתדלים לעבוד נכון איתו כדי לא לייצר חלילה רגשי נחיתות. לאחרונה הוא הביא הביתה תעודה לא טובה בלשון המעטה, ואנחנו מתלבטים אם להשאיר אותו כיתה. מה דעתך?
"באופן כללי אני מאמינה שלא צריך להשאיר ילדים עוד שנה בכיתה, במיוחד לא בבית הספר היסודי. אני ממש נגד מהלך מסוג זה. מבחינתי זה בושה, זה זוועת עולמים, זה רעיון נוראי. למה להשאיר ילד כיתה בגיל הזה? כי הוא מתקשה בקריאה או במתמטיקה? כי הוא אינו זוכר את לוח הכפל בעל־פה? הרי לא כל הילדים מסתדרים בבית הספר, אז למה לפגוע בו בצורה כזו? את לא צריכה לפחד שהחברים שלו יגידו לו משהו או שמישהו ילעג לו. הרי אם תשאירו את הילד עוד שנה בכיתה, אז הוא בעצמו יקום כל בוקר לבית הספר וירד על עצמו, הוא לא יצליח להכיל את זה. קל וחומר כשהוא יהיה בן 15.
"הרי הוא יעבור כל מיני שינויים פיזיולוגיים בשעה שכל הילדים בכיתה שלו יהיו קטנים ממנו. איך את חושבת שהוא ירגיש אז? הוא יהיה הילד הכי דחוי בכיתה, ואתם לא תרוויחו שום דבר מההחלטה הזו. במקום להשאיר את הילד הזה עוד שנה בכיתה ד', הייתי מציעה שתעבירו אותו לבית ספר אחר כדי להעניק לו התחלה חדשה. בו זמנית, במקום להשקיע בלחזק את החולשות שלו תחזקו את החוזקות שלו. למה הכוונה? תגלו באיזה תחום הוא טוב ותשלחו אותו לקורסים וחוגים בנושא. הילד טוב בספורט? תשלחו אותו לשחק בכל מיני קבוצות. הוא חובב בישול? שילמד קורס בישול. אולי תגלו שהוא בכלל טוב במחשבים או נהדר באמנות, ותוכלו לחזק אותו בדיוק בנקודות הללו. כשהילד הזה יתחיל להאמין בעצמו ולהרגיש בעל ערך, תוכלו להתרכז גם בלחזק אותו בתחומים שקצת יותר קשים לו, נניח במתמטיקה או בתרגול קריאה".
אני אמא לשלושה: בת 11, בן 9 ובן 3. בני האמצעי ממש מפחד להיות לבד בבית, ולכן תמיד צריך לדאוג שהוא לא יהיה לבד בבית. הדבר פוגע באחותו בת ה־11 שלא יכולה ללכת לחברות אחרי בית הספר כי היא צריכה לשמור עליו עד שנגיע הביתה. הילד מפחד לישון לבד, ובכל ערב בא למיטה שלנו ולא מוכן לחזור לחדרו. התחלנו לפני שלושה חודשים טיפול, אבל לצערי אנחנו לא רואים שינוי. איך נוכל לעזור לו?
"ברגע שהילד הזה משתמש בצמד המילים 'אני מפחד' הוא מצליח לייצר מצב שבו הכל קורה כמו שהוא רוצה. מדובר בסיטואציה של שליטה. חשוב לציין שהילד לא עושה את זה בכוונה, אבל עושה רושם שהוא מאמין במשפטים שהוא אומר לעצמו. זאת אומרת, הילד אמר שהוא מפחד כבר כל כך הרבה פעמים עד שהוא באמת מפחד. אנחנו, כהורים, לא יכולים לגרום לו להפסיק לפחד. מה שכן, אנחנו יכולים לגרום לו להתגבר על הפחד ולגלות בתוכו אומץ. הילד הזה צריך להפסיק למנוע מעצמו לעשות דברים רק בגלל הפחד שמלווה אותו. התנהגות היא דבר נרכש ונלמד, והילד הזה למד שהוא יכול להתנהג ככה.
"הוא חייב ללמוד מחדש שהוא גם יכול להתגבר על הפחד. כדי שזה יקרה הוא צריך הזדמנות, ופה נכנס העניין של הבת שלך: קחי אותה לשיחה אישית ותגידי לה שבכל מה שקשור לאח שלה, את רוצה שהיא תהיה קשובה לעצמה ושתגלה עצמאות. תגידי לה שתיתני לה גיבוי מלא ותשאלי אותה מה יקרה כשהיא תצא מהבית: האם אח שלה ירדוף אחריה בוכה ברחוב? האם היא תסכים שהוא יבוא איתה לחברה? לגבי הפסיכולוגית, אם אנחנו עושים משהו שלושה או ארבעה חודשים וזה לא עובד, אז חייבים להחליף. במיוחד אם מדובר בילד בגיל צעיר כל כך. יכול מאוד להיות שהיא עושה קסמים עם אחרים, אבל פה היא הצליחה פחות. תמצאו פסיכולוגית ילדים אחרת, או אפילו יועצת משפחתית שתוכל לסייע לכם להתמודד עם העניין בצורה טובה יותר".
עריכה: עדן בן ארי, מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב־10:00 ב־103FM