אני אמא לילד בן 15 שעובר שינויים קיצוניים בהתנהגותו. מילד מבריק וחברותי הוא החל לשקר לנו, לשחק עם מכשיר הטלפון הסלולרי שלו עד השעות הקטנות של הלילה, ומדי פעם אפילו להבריז מבית הספר. מהי התגובה הנכונה לשינויים שהוא עובר?
"בראש ובראשונה אתם צריכים לשמור על פרופורציות. מדובר בילד נורמלי שנמצא בתחילת גיל ההתבגרות. זה שהוא משקר זה נהדר, ההברזות שלו מבית הספר זה אפילו עוד יותר טוב. עלייך ללמוד כיצד להגיב לזה בצורה נכונה. אם את מבינה שלילד יש נטייה לשקר, חשוב שתדעי מה עומד מאחורי זה - יכול להיות שהוא לא רוצה לאכזב אותך. לכן מראש אל תשאלי אותו שאלות כמו: 'הכנת שיעורים?', אם את יודעת שהוא לא הכין, או 'אכלת צהריים?', אם את יודעת שהכריך שלו עדיין בתיק. מדובר בילד בן 15, ואם הוא לא אכל צהריים, סביר להניח שהוא אכל בקפטריה בבית הספר, או שפשוט ממש היה עסוק".
"את לא יכולה למנוע ממנו להשתמש בסלולר, אבל את בהחלט יכולה לצמצם את השימוש שלו. אם הוא משתמש בסלולר עד השעות הקטנות של הלילה, את יכולה להגיד לו שתישארי ערה כל יום עד חצות, ובדיוק בשעה הזו את תיקחי לו את הסלולר ותשימי אותו מתחת לכרית שלך. אם הוא יתעצבן, תגידי לו שאת לא רוצה להיכנס איתו למלחמה. מי שקנה את המכשיר אלו את ואביו, ולכן עליו להקפיד על חוקי הבית שיסייעו לו להתעורר למחרת כמה שיותר ערני ולהצליח ללכת לבית הספר".
אני אמא לילד בן 4 וחצי, שלצערי עדיין מוצץ אצבע ומסרב להיפרד מההרגל המגונה הזה. אני מרגישה שהוא עושה את זה באופן לא מודע, ולא פעם מתעלם מהערות של חבריו לגן שצוחקים עליו. מעבר לזה, יש לו כבר יבלות על האגודל, ואני ממש חוששת שהוא יזיק לשיניים שלו. כיצד אוכל לעזור לו להיגמל מההרגל הזה?
"לתפיסתי, הגמילה צריכה להיות בשיתוף עם הילד. הרי את לא יכולה לקחת לילד את האצבע בלי לתת לו משהו במקום. הוא הרי רגיל ומוצץ את האצבע באופן אינטנסיבי, כך שאת חייבת לספק לו נשכנים למיניהם. תגידי לו שהאצבע נראית מאוד פצועה, ושאת צריכה לחבוש אותה עם תחבושת גדולה, בתיאום איתו ובהסכמה שלו כמובן, שיבין שזה בשביל לשמור על האצבע ולמנוע ביקור אצל הרופא. כשאת לוקחת אותו לגן, תדאגי מראש שהוא תמיד ילבש מכנסיים עם כיסים, ובכל כיס תשימי לו נשכן שיהיה לו לשימוש בבית ובגן. הנשכנים הם הפתרון הכי טוב כרגע, והוא יצליח להשתחרר מהם בהדרגה".
בני בן ה־6 מתמודד עם קשיי הירדמות בלילה. אנחנו עושים הכל על מנת להקל עליו: משאירים לו מוזיקה בווליום נמוך, מדליקים תאורה מתאימה, מספרים לו סיפורים לפני השינה, אבל לצערי הרב אנחנו לא חווים הצלחות בנושא, ולפעמים לוקח לו גם שעתיים וחצי להירדם. לאחרונה הוא הודה שהוא פשוט מפחד לישון וביקש שאגיע לחדר שלו עשרות פעמים בכל לילה. מה דעתך?
"השינה היא הפרידה הכי קשה עבור ילד. הוא נאלץ להתמודד עם מעבר בין אור לחושך, מעיסוק לפסיביות, ולקבל את העובדה שהוא נמצא בחדר, בעוד שאר בני הבית נמצאים בפעילות. כל עוד את תמשיכי להיות האחראית על הירדמותו, הילד לא יצליח ללמוד להירדם לבד. כשילד לומד להירדם בכוחות עצמו זה מפתח לו את העצמאות. אני חלילה לא מזלזלת בקושי שלו להירדם, אבל אם תמשיכי לספק לו מענה בלילה ולבוא בכל פעם שהוא מבקש, אז אין שום סיכוי שהוא יצליח להירדם לבד. עלייך להבהיר לו שאת לא מספקת לו יותר שירותי הרדמה. תקבעי עובדה שאת מגיעה רק פעם אחת בלילה, ולא יותר".
"זה לא אומר שהוא יפסיק לקרוא לך, זה רק אומר שאת תהיי חייבת לעמוד מאחורי המילה שלך ולא לבוא יותר מפעם אחת. תפעילי לו מוזיקה המתאימה לשינה, שימי תאורה מתאימה כמו שהוא מבקש, תקריאי לו סיפור ותגידי שאת לא באה יותר מפעם אחת במהלך הלילה. המלצה נוספת היא שתפסיקי להגיד לו שהוא צריך להירדם לבד ותתחילי להגיד לו שיירדם בעצמו. אם הילד מפסיק לקרוא לך במהלך הלילה, אבל עדיין לא מצליח להירדם, כדאי מאוד שתפני לרופא שיבדוק את הנושא, ואולי ישלח את הילד למעבדת שינה".