אני אמא לשלושה בגיל ההתבגרות. יש ויכוחים רבים בין בני בן ה־13 לבתי בת ה־10 וחצי. הם לא מצליחים להגיע לעמק השווה בשום סוגיה, למרות שניסינו לגבש ביניהם. איך להתמודד עם המצב המורכב?
"אני אף פעם לא דואגת כשאני שומעת על אח ואחות שרבים. להפך, אם הם לא היו רבים, הייתי דואגת יותר. במערכת יחסים בין שני אחים תמיד יש מישהו שהוא יותר ותרן או מרצה, וגם אם אין, הם ימצאו את הדרך שלהם לתקשר בצורה בריאה. מדובר במריבות לא נגמרות כי הילדים שלך מצליחים למשוך לתוכן את המבוגרים. זאת אומרת, הם מפעילים אותך, את בעלך ואת בנך הגדול. למה עולם המבוגרים צריך לתת פתרונות בזמן מריבה בין נער בן 13 לילדה בת 10 וחצי? לא תצליחי לגרום להם לא לריב, אבל מה שאת כן יכולה לעשות הוא להחריג אתכם מהמריבות האלה.
"מבחינתי, אתם צריכים להתערב רק אם חלילה זה מגיע לקללות, ניבולי פה, השפלות, או מכות פיזיות. לצורך העניין, אם יש עבירה על ה'אני מאמין' של המשפחה ואת שומעת את הילד מעליב או משפיל את הילדה, מיד תפרידי כוחות בלי לקחת עמדה ותגידי להם בצורה ברורה שהם היחידים ששולטים על הפה שלהם. תגידי להם שאת סומכת עליהם שימצאו את הדרך להסתדר. אם את נחשפת לעוד ריב רגיל, והם דורשים שתתערבי, תגידי שאת לא מוכנה ותצאי מהבית.
"אני מבינה שכואב לך מאוד לראות אותם במצב כזה, אבל את חייבת להגיב בצורה שונה. כרגע מה שאת עושה רק מעצים את המריבות ביניהם. את לא עוזרת להם באמת לגשר על חילוקי הדעות, והם לא מגיעים להסכמות כי הם צריכים לעבור את התהליך הזה לבד. את צריכה להחריג את עצמך ולהגיד די. כרגע הם יכולים להסתדר, אבל הם גוררים אותך פנימה בלי שאת שמה לב. אם תניחי לזה, העוצמה של המריבות בין הילדים תפחת בצורה משמעותית. תני למערכת היחסים שלהם לתפקד ותלמדי לסמוך עליהם שיטפלו במחלוקות ביניהם".
בתי בת ה־8 מתמודדת עם יריבות קשה בינה ובין חברותיה לכיתה. בכל יום היא שבה הביתה ומספרת לי שאמרו לה שהשיער שלה לא יפה, או שהיא לא יודעת לשיר. אני מבקשת ממנה לא להתרגש, לפעמים אני מציעה לה להגיב בצורה אחרת, ובמקרים מסוימים מדברת עם אותה החברה או עם אמא שלה. מה דעתך?
"בראש ובראשונה עושה רושם שאת שותפה מאוד טובה לקיטורים שלה. את מקשיבה לה, את מספקת פתרונות, ולא פעם אפילו מתערבת. במקום לתת לה פתרונות, תתחילי לענות לקיטורים שלה בסימני שאלה. אחרי כמה ימים כאלה היא תלמד בהדרגה כיצד לחפש את הפתרונות בתוך עצמה. חשוב מאוד שתחליטי שאת מפסיקה לתת לה תשובות או להתערב - הרי היא באה לשתף אותך בחוויה שעברה עליה, ולא בשביל לקבל עצה.
היא התמודדה עם סיטואציה, ועכשיו היא משתפת אותך. גם אם הילדה נעלבת זה בסדר, תני לזה מקום. תזכירי לה שאלו שתוקפים אותה עושים זאת ממקום של חולשה, ושהיא תמיד תפגוש כאלה. השאלה היא איך היא הולכת להגיב בפעם הבאה, ואיך היא יכולה ללמוד לפתח חוסן אישי. בגלל שאני חוששת שהתעסקות מוגברת בנושא הזה עלולה להפוך לאישיו אצל הילדה, הייתי מציעה לנהל איתה שיח בנושא, אבל בשלב מסוים לדעת גם לעצור אותו.
"בסופו של דבר, אני רוצה שהיא תחזור הביתה וגם תספר לך דברים כיפיים במקום לגעת בכל מה שלא טוב. אגב, במידת הצורך תספרי לה על משהו טוב שעבר עלייך או על משהו מעניין שקראת בעיתון. ככה תראי לה שאת נותנת לה אוזן קשבת, אבל יודעת גם לעצור את כדור השלג הזה ולהתייחס לדברים הטובים שעוברים עליה".