בני בן ה־5 הוא ממש אתלט, ויש לו אפילו קוביות בבטן. רציתי לרשום אותו לחוג, אבל הוא מתבייש להתאמן ליד אנשים אחרים. איך אוכל לעזור לו להתגבר על הביישנות?
"אם אנחנו מכניסים ילד לחוג והוא עומד בצד ולא משתף פעולה במפגש הראשון, השני או השלישי, המורה ינסה להכניס אותו, ואם לא, הוא יגיד לו לראות את התרגילים ולנסות בבית. במפגש הרביעי או החמישי הילד כבר ישתף פעולה ויצטרף לחבריו לחוג. ילדים לומדים כל הזמן, והילד שלך למד שכשהוא יוצר התנגדות, הוא זוכה להמון תשומת לב ולדיבורים ממך. את יכולה לבחור להחליט לשלוח אותו לחוג, והפעם להכין את המדריך שייקח לילד זמן להשתלב. אפשרות נוספת היא שתמשיכי להתאמן עם הילד בבית. ברגע שאת מעירה לילד שוב ושוב, ולא מפסיקה לדבר איתו על הנושא, ייתכן שזה הופך למשהו התנהגותי יותר, ומצריך ממך להסתכל על הדברים לעומק. בשלב הזה הוא לא יהיה מדליסט כי הוא לא רוצה, אבל את בהחלט יכולה לשנות את התמונה אם תחליטי על אסטרטגיה ותדבקי בה. אם את מחליטה לשלוח אותו לחוג , אל תשוחחי עם הילד על הנושא, ותני לו להשתלב בכוחות עצמו. הילד צריך לעבור תהליך, וזה לוקח זמן".
אני אמא לילדה בת 4, ולה אח קטן בן שנה וחצי. הילדה שלי נמצאת מולנו במלחמות מתמשכות. היא לא מוכנה לצחצח שיניים ודורשת לראות טלוויזיה באמצע הלילה. בכל פעם שאני מרימה את אח שלה על הידיים היא צורחת ומשתוללת בבית, והיא לא מוכנה לחלוק איתו את הצעצועים שלה. מה עלינו לעשות?
"אם היא מבקשת טלוויזיה, ואת בסוף תיתני לה - אז בשביל מה את אומרת לה 'לא' מראש? חשוב שתזכרי שהדבר היחיד שגורם לילד לשנות התנהגות זו הנחישות שלנו. המון הורים נמצאים במקום הזה, והדבר היחיד שיעשה לך סדר הוא שתהיי סגורה על עצמך. זה שיש ילד קטן בבית זה מכניס משהו אחר למשוואה, הרי מדובר בילדה שמקנאה באח שלה, שחוותה שנתיים של קורונה, וההתנהגות שלה תואמת לגילה ולעובדה שהיא גדלה עם אמא ואבא שאומרים 'לא', אבל חוזרים בהם. מתי אנחנו צועקים על הילדים שלנו? כשאנחנו חסרי אונים מולם ומאבדים את העשתונות. הילדה יודעת לשתף פעולה, אבל היא לא מצליחה לשתף פעולה איתכם. לכן אני ממליצה לכם לעבור הדרכת הורים - להבין מה את עושה לא נכון, ואיך את יכולה לשנות את זה".
אני סבתא לתאומים בני 3, שכל הזמן נאבקים על תשומת לב. בכל פעם שילד אחד לוקח צעצוע, השני מיד חוטף לו. איך נוכל לסייע להם לתקשר טוב יותר אחד עם השני?
"הנטייה של ההורים היא תמיד להגן על החלש יותר, על הנמרץ פחות, על זה שחוטפים לו. מה שיוצר מצב שהילד החזק יותר מקבל תשומת לב מרובה כי אומרים לו שאסור להתנהג ככה בעוד הקטן יושב בצד ובוכה. חשוב להגיד לילדים פעם אחת בצורה מסודרת שיותר אתם לא מתכוונים להתערב במריבות שלהם. כמובן שבגלל שהם קטנים, אתם כן תשגיחו מהצד, אבל בפעם הבאה שזה קורה, והילד שחטפו לו את הצעצוע בוכה, אומרים לו: 'נכון, זה לא נעים, אבל אתה יכול לשחק במשהו אחר', או 'רוצה ללכת למטבח עם אמא/סבתא?'. כמובן שלא צריך להפוך את זה לקרנבל של פינוקים, אבל הוא בהחלט צריך לדעת איך מתמודדים כשחוטפים לו משהו בשביל שיוכל ללמוד להתמודד עם המצב לבד ולפתח את המסוגלות הרצויה".