הפרק הראשון של הסדרה החדשה “טאבו" בכאן 11 עסק באנשים בעודף משקל, עודף משקל גדול. התוכנית הציפה, ברגישות רבה, את המציאות המורכבת, המצלקת והמפלה אנשים בעודף משקל. זו הזדמנות טובה להכיר זווית זו של הנושא ממקור ראשון. אחד הטורים הראשונים שלנו פה, לפני כמעט עשר שנים, הוקדש לכך, וזו לא הייתה הפעם היחידה שהתייחסנו לנושא מאז. עצוב לגלות כי אף שהמודעות לקבלת השונה באשר הוא גדלה, עדיין ארוכה הדרך, ונדרשת עבודה רבה כדי להביא לשינוי אמיתי.

בעבודה בקליניקה, אחת השאלות הראשונות שאנחנו שואלות במפגש הראשון היא לסיבת הפגישה. והנה דוגמה לשיחה שהתקיימה במפגש ראשון בשבוע שעבר, עם ל', גבר בן 44 נשוי ואב לשלושה ילדים, משפטן בכיר במשרד גדול. ל' בעודף משקל גדול. תשובתו לסיבת הפגישה לא הייתה אחת מהשכיחות כמו “לא נוח לי לסחוב את כל המשקל הזה", “אני פה בגלל אשתי", “אוטוטו הסוכרת מתפרצת", או “אני לא רוצה לגמור כמו אבא שלי".

תשובתו של ל' הייתה שונה. “לא מתאים לי להיראות ככה, לא יאה ולא נאה לסטטוס שלי", אמר ופירט. “אני מצליח בכל רמה: אישית, משפחתית, מקצועית, כלכלית... לא מתאים לי להיראות כמו לוזר - שמן שלא שולט על הפה שלו. אני לא ייצוגי, ואיני מתכוון רק בעיני אשתי וחברים, אלא גם בעיני הלקוחות והעובדים מעליי ומתחתיי". התחושות של ל' לא מפתיעות.

זה מספר שנים שהנושא עולה בהזדמנויות שונות. אנשים בעודף משקל סובלים מסטיגמות, מסטריאוטיפים ומאפליה בדומה לאפליה גזעית ומגדרית. מחקרים שנערכו בעולם מעידים כי סטריאוטיפים המיוחסים לאנשים בעודף משקל קשורים לא רק למראה החיצוני אלא גם לתכונות אופי ולהתנהגות כמו היעדר כוח רצון, חוסר שליטה עצמית, עצלות, נהנתנות ועוד.

סטריאוטיפים ודעות קדומות עלולים להוביל לאפליה של אנשים בעודף משקל המתקיימת כמעט בכל מעגל. החברתי - משקל גוף תקין, שלא לומר רזון, מפורש בחברה המודרנית כהצלחה; במעגל התעסוקתי־מקצועי - לעתים מקום עבודה יעדיף להעסיק אדם במשקל גוף תקין על פני אחר בעודף משקל, גם אם לפעמים הנתונים של האחרון טובים יותר; במעגל המשפחתי - יש מקרים שבהם ילד או בן משפחה לא זוכים לאותה קבלה ולתמיכה בהשוואה למי שרזה; ובמישור האישי - מי שבעודף משקל, לא פעם מאשים את עצמו ואולי אף מסכים עם המקטרגים על משקלו ומראהו, ושבוי אף הוא בדעות קדומות הקשורות באנשים בעודף משקל. מה שעלול לגרום לדכדוך, דיכוי היצירתיות ולגרור בידוד חברתי.

הגם אתה, ברוטוס?

תופעת האפליה רחבה. בעלי עודף משקל חווים פגיעה שיכולה להיות ישירה ואף מלווה ברתיעה פיזית, שימוש בשפה פוגענית תוך שימוש בדימויים ובמילים גסות, או במבטים חודרים, גלגול עיניים או צקצוקי לשון שלא דורשים חושים חדים במיוחד כדי להבחין בהם. האפליה יכולה להיות מהמעגלים הקרובים ביותר של בני משפחה וחברים, דרך מעסיקים, עמיתים בעבודה או בלימודים, מורים, ועד אמצעי התקשורת ואנשים זרים.

מטריד במיוחד שלעתים גם אנשי מקצוע המקדמים בריאות כמו רופאים, אחים, תזונאים והעוסקים במקצועות פרה־רפואיים נוספים, שאמורים להבין ולתמוך באוכלוסייה פגיעה זו, מפלים. בסדרת הטלוויזיה “סליחה על השאלה" של כאן 11, בפרק “שמנים", העידה אחת המשתתפות כי “המערכת הרפואית עושה לנו עוול נוראי בזה שאת יכולה לבוא עם דלקת עיניים וישלחו אותך לניתוח קיצור קיבה... סליחה, אני לא רואה אותך מעירה למי ששוכבת בחוף עם שמן גזר וצולה את עצמה למוות עם סיגריה ביד...".

התייחסויות שליליות כאלה עלולות לגרום למטופלים ולחולים נזק אמיתי גם מעבר להשפלה ולחוסר הרצון לחזור לטיפול שלשמו הגיעו, ללא קשר לסיבה המקורית לביקור. חשוב לדעת ולזכור שהשמנה ועודף משקל הם תוצאות של מגוון סיבות, לעתים שלובות זו בזו ומשתנות מאדם לאדם. ויש להתייחס למכלול המרכיבים, בהם דפוסי אכילה (לעתים מקורם עוד בילדות), גנטיקה, מיקרוביום (אוכלוסיית החיידקים במעיים), מצב נפשי ואורח חיים בכלל.

פתרונות שאינם כבדי משקל

כאמור, על אנשים בעודף משקל לבקר אצל הרופא לעתים קרובות יותר, משום שהם חשופים יותר לסכנות בריאותיות, כמו מחלות לב וכלי דם, סוכרת, יתר לחץ דם ועוד. יחד עם זאת, הרופאים במפגש עם מטופל בעודף משקל במלכוד. גם אם הוא מגיע בגלל בעיה שאינה קשורה למשקלו: אם יתייחסו למשקלו הם מסתכנים בהרחקתו של המטופל. ואם הם הופכים את העניין לשולי, הם עלולים לסכן את בריאותו.

כיוון שכך, יש להגביר את המודעות לשיח נכון של אנשי המקצוע עם המטופל. כלומר, לזכור שהמטופלים חוו אפליה, לעודד אותם לשינויים התנהגותיים (גם אם קטנים) ולא רק לירידה במשקל; להתייחס למכלול הזוויות המטרידות בעודף משקל ולא רק לסיכונים הפיזיולוגיים-בריאותיים. רצוי לבקש רשות מהמטופל לשוחח על משקלו, לא להשתמש במילים פוגעניות כמו “בעיית משקל", לוודא שהתנאים הפיזיים במרפאה מתאימים: כמו כיסאות נוחים ומכשיר מתאים למדידת לחץ דם.

ונסיים במה שפתחנו. הסדרה “טאבו" היא הזדמנות לחדד את החושים ולשפר את המיומנות לקבל את האחר, גם אם הוא שונה. כולנו התחנכנו על הפתגם שמקורו בפרקי אבות: אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בַמֶּה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ. כלומר, אל תשפוט אדם על פי חזותו החיצונית אלא על פי תכונותיו הפנימיות. עלינו ליישם זאת כהורים, כמחנכים, כחברים, כאנשי מקצוע וכבני אדם בכלל.