בתי בת ה־3 מאוד מחוברת אליי. זה מתבטא בכך שהיא לא מוכנה שמישהו אחר יכין לה את המטרנה מלבדי, ואם זה קורה, היא לא שותה אותה. היא לא מוכנה שאף אחד ייגש אליה בלילה, ואם אני לא נמצאת, היא פורצת בצעקות. איך אסייע לה?
"תראי איך מרוב אהבה את עושה עוול לילדה הזו. אין לי ספק שהילדה מחוברת אלייך, אבל זה קורה כי את זו שיצרת את החיבור. הילדה עושה מה שילדים עושים: היא מצמצמת את התנאים. פעם זה היה משהו בסגנון 'גם אמא תשחק איתי ותהיה איתי', אחר כך זה הפך להיות 'רק אמא תשחק איתי ותהיה איתי', והיום זה כבר הפך להיות 'אמא כל הזמן תשחק איתי ותהיה איתי'. כשאת זורמת איתה, את בעצם מצייתת לדרישות שלה ומקשה על הילדה הזו. את צריכה להתחיל להיות מחוברת לעצמך ולהבין שילדה בת 3 לא יכולה לפקד עלייך. ילדה בת 3 לא תקבע מי יכין לה את המטרנה, או אם אמא תצא מהבית או לא. ברגע שהיא מתגעגעת אלייך היא ישר מפעילה את כולם. היא מוכנה לא לאכול ולא לישון, העיקר שהדברים יתנהלו כמו שהיא רוצה".
"את מבינה מה יקרה לה בבית הספר כשהמורה לא תסכים להיענות לדרישותיה? הקושי האישי שלך יצר תסבוכת לילדה הזו. יש לך ילדה עקשנית בדיוק כמוך, ובמקום שאת תנהלי את הבית ואת המשפחה, את נותנת לה לעשות את זה וזה לא התפקיד שלה. תעשי רשימה איפה הילדה מצווה עלייך, איפה היא מחליטה מה יהיה בבית, ואני בטוחה שיהיו ברשימה לפחות 30 דברים. מהשאלה מי מקלח אותה, עד לשאלה מי עוזר לה להתלבש. מתוך הרשימה הזו תבחרי איפה יהיה לך קל להגיד לא, ותעשי את זה. תעמדי מאחורי המילים שלך. זה יהיה קשה, אבל זה קודם כל לטובת הילדה. מעבר לזה, אני ממליצה שתפני לקבלת הדרכת הורים שתסייע לך ללמוד כיצד להציב לה גבולות בצורה נכונה ומאוזנת".
אני אמא לילד בן 12 וחצי ונמצאת בהריון מתקדם. ציפיתי לתגובה משמחת מהבן שלי, אבל הוא לא מרוצה מהעניין. הוא אומר שיהיה בלגן בבית, שלא תהיה לו פרטיות, ושלא יהיה שקט. מה לעשות?
"יש ילדים בני גילו שפורחים כשהם שומעים שיהיה להם אח קטן, מבחינתם זה שיא האושר וההתרגשות. הילד שלך עושה הפוך, ואני רוצה שתשימי לב כבר מעכשיו איך הוא מתחיל לעשות לך רגשות אשם סביב הנושא, ועלול בהמשך גם לא לקבל את התינוק. לדעתי, התגובות שלך להתנהגות הילד צריכות להיות אחרות. משמע, אם הוא שואל משהו כמה וכמה פעמים וחוזר על משפטים כמו 'לא תהיה לי פרטיות', אחרי שהסברת לו שלא כך הדבר, את צריכה לשאול אם הוא לא הבין ואת צריכה להסביר לו שוב".
"הילד הזה אומר שהוא לא יהיה מיוחד, והוא צודק. אין מה לעשות עם זה, אלא להגיב לדבריו. הוא מרגיש שהוא לא יהיה מיוחד, ואת יכולה להגיד לו שאת לא מבינה על מה המשפט הזה יושב כי הוא תמיד יישאר הבן הבכור שלך, וזה שיהיה בבית תינוק - לא ייקח את המעמד שלו. אם הוא אומר שלא תהיה לו פרטיות, תגידי לו שהתינוק לא יהיה איתו באותו החדר. חשוב לי שלא ישתמע מהדברים שלך שאת מתנצלת. הטון שלך צריך להיות קצר וענייני. במקום לתת לך לשמוח על הרחבת המשפחה, הוא רוצה שתפעלי מולו מתוך רגשות אשם".