המציאות שהגיעה לפתחנו בשבועות האחרונים מעוררת בכולנו פחד: פחד מערעור המוכר והבטוח, פחד מהמלחמה, פחד על חיינו וחיי ילדנו, ועוד. ההורים שבינינו נאלצים להתנהל אל מול תפקיד כפול; גם להתמודד עם הפחדים של עצמנו וגם לטפל בפחדים של הילדים. אז אילו עקרונות עשויים לסייע לנו בשיח אשר יפחית את החרדה ויבנה אצל ילדנו חוסן?
פירי מנהרות ליד גלגל ענק, מחסני תחמושת סמוך לאוניברסיטאות: תיעוד תשתית החמאס
לאור השיבושים ביישומון פיקוד העורף: עדכון התוכנה החדש | כל הפרטים
ראשית, בחרו לקיים שיח במקום שקט ואינטימי שבאמת יאפשר שיח כנה ודיאלוגי.
שנית אל תעשו לילדכם.ן הרצאות, אלא דברו בכל פעם במנות קטנות ותמתינו לתגובות או לשאלות אשר יגיעו מהם. לא פעם הדיאלוג עם הילדים הוא זה שבעצם חושף מה בדיוק מטריד ומפחיד אותם.
נסו לענות על שאלות הילדים ועודדו אותם לשתף את המחשבות והרגשות שלהם.
שלישית, אל תשללו ואל תזלזלו בשום פחד, חרדה או חשש. מנעד הרגשות כרגע הוא מאוד רחב ומבולבל וכל רגש וחרדה הם לגיטימיים. זכרו מה שלא נורמלי זה המצב, ואילו כל פחד וכל רגש הם נורמליים לחלוטין.
יתרה מכך, נרמלו את הפחד ותגידו במפורש, לדוגמה: "זה לגמרי טבעי שאתה פוחד ממחבל שיחדור לבית".
רביעית, לצד הנרמול והבעת הלגיטימציה לפחד, יש לשדר מסר של ביטחון, לדוגמה: "יש לנו צבא חזק שכעת שומר עלינו ונלחם עבורנו".
צרו לילדכם דמות "מגנה ואחראית"- אני ואבא פה עבורך. תמיד אחד מאיתנו זמין לך ושומר עליך בכל זמן נדרש. יש לשלב בין נרמול ולגיטימציה של הפחד לבין הענקת ביטחון אישי ולאומי בצורה נאמנה ומותאמת למציאות.
בימים אלו יש לא מעט ילדים שנחשפים לא רק למלחמה ולסיפורים שסביבה, אלא לאובדן של חבר, או בן משפחה. כאשר אנו נאלצים לבשר לילד בשורה קשה, עדיף שיעשו זאת שני אנשים אהובים ומוכרים לו. במידת האפשר עדיף שאלו יהיו שני הוריו וישוחחו עמו במקום שקט ומתאים.
חשוב לבנות מסר במילים מאוד פשוטות ולהתאים את המסר לילד.ה וליכולות ההבנה שלו.ה.
מתווה המשפט: ___ (שם ההרוג) נהרג במלחמה, הוא מת, ולא יחזור עוד. זה עצוב מאוד.
חשוב להקפיד על מתווה זה, גם אם קשה לנו בכך. יש בכך כמה רכיבים:
1. מת ולא יחזור - מבטא את הדגשת הסופיות של הדבר.
2. צירוף הרגש – מבטא את נרמול הרגש שהילד עצמו יחוש עם שמיעת הבשורה.
לאחר שמבשרים יש להישאר קרובים לילד ולעקוב אחר תגובות הילד.ה.
יש ילדים שיעדיפו מעט מרחק. וזה בסדר. רק יש להישאר בסביבה זמינה.
מה שחשוב, לאחר קבלת הבשורה ועיבודה, זה להציע גם עשייה בעקבותיה, כמו: כתיבת מכתב פרידה מההרוג, ציור עבורו או הפרחת בלון ביחד. בכך יש שילוב בין עיבוד רגשי לבין עשייה בעקבותיה.
בהמשך לבשורה נכנסים לתמונה רצף של מנהגים אשר מתקיימים לאחר הידיעה המרה:
ההלוויה
יש להסביר לילד.ה את פשר המילה הלוויה ולפרט שזה בעצם השם של הטקס בו יטמינו את המת באדמה. עניין ההחלטה אם הילד יצטרף להלוויה צריך להתבסס על כמה נתונים: רצון הילד.ה ואופי ההלוויה הצפויה אשר כרוכה בתרבות ומנהגי המשפחה השכולה. בכל מקרה אם הילד ירצה ללכת והדבר יתאים למנהגי המשפחה ולהשקפתה, יש להקפיד שמבוגר מקורב לילד ישהה במחיצתו לאורך כל ההלוויה.
השבעה
גם בהקשר הזה חשוב לתת לילד.ה הסבר מראש, מה משמעות המילה שבעה ומה יהיה בשבעה: "יושבים שבעה ימים ונזכרים במת. מסתכלים על תמונות, מגיעים מבקרים רבים שבאים לנחם ולשוחח".
צריך לחשוב אם הילד יושב עם האבלים, מה יהיה מקומו בשבעה, חשוב לאפשר לילד.ה בחירה עד כמה לשהות בשבעה. על כל פנים יש לקבוע מראש מי המבוגר האחראי על הילד.ה במהלך השבעה.
במידה והילד מגיע כמנחם, יש להסביר לו מה מקומו כמבקר. אפשר לתכנן יחד מה אפשר לומר לחבר שאותו באים לנחם ומה אולי פחות כדאי לומר. אפשר להסביר שלא חייבים להיות כל הזמן עצובים בשבעה, ואפשר לשוחח עם הילד המתאבל על עוד דברים אם נראה שהוא מעוניין בכך.
השיבה מהשבעה לשגרה
אחד הדברים החשובים בשיבה לשגרה הוא ההתערות בחזרה בחברת הילדים. המבוגרים שעוטפים את הילד האבל או הילד אשר קולט בחזרה את חברו המתאבל צריכים לעודד ולשדר את חשיבות שימור החברויות אשר היו בטרם האירוע הקשה. שקידה על שימור רצף השייכות החברתית עשוי להסב תועלת רבה לילד המתאבל ולחבריו שסביבו.
הכותבת היא פסיכולוגית חינוכית, סגנית התכנית לפסיכולוגיה חינוכית במכללה האקדמית אחוה