בני בן העשר וחצי מסרב לצחצח שיניים. ניסיתי כל מיני שיטות. החלפתי לו משחות, החלפתי לו מברשות, כולל מברשת שיניים חשמלית. בדקו לו את השיניים בבית ספר והוא הביא תוצאות בדיקה שהכל תקין אצלו. לדעתי הוא לא מצחצח כדי להראות שהוא יכול שלא, כדי לעשות דווקא. מה לעשות כדי שהוא יתחיל לצחצח?
“הוא מבין שזה חשוב אבל הוא מתעקש. צריך לייצר אצלו את המוטיבציה לצחצח שיניים. אני בדרך כלל מאוד נגד הנושא של ‘אם, אז...’, אבל ברגע שעוברים את גיל עשר ומתקרבים לכיוון הנוער, כשרואים שאין מוטיבציה לשום דבר וזה עומד על נושא של רצון להראות שליטה, צריך לשנות כיוון. אני רוצה להוציא אותך מהמקום של מפצירה, מתחננת או להפך, כועסת. צריך להגיד לו שמעכשיו את לא מתערבת והעניין באחריותו. זה הפה שלך, תרצה תעשה, לא תרצה לא תעשה. אם אתה לא מצחצח, קורה משהו. או להפך, אם אתה מצחצח אתה נהנה מדברים מסוימים. אני מאוד נגד שוחד בחינוך ומשתמשת בו רק במצב נואש, שבו הילד לא מאמין שהוא יכול, או שיש שם התנגדות מאוד מאוד גדולה. תגידי לו באופן שקוף שאת מודאגת, כי את יודעת מה התהליך שעוברות השיניים ולכן כמה הצחצוח חשוב. את משאירה את זה לגמרי בהחלטה שלו, אבל את מבהירה לו שברגע שהוא לא מצחצח שיניים, ייעלמו מהבית הממתקים והחטיפים. כי חובתך כאמא לשמור על הבריאות שלו. ברגע שתחזור לצחצח שיניים, הם יחזרו. האחים שלו יסבלו מזה, אז הם יפעילו עליו לחץ, וזה טוב, כי זה מראה שכולנו משפחה אחת וכולנו בסירה אחת. אפשר גם לבוא מהכיוון השני ולהציע לו שוחד - אם תצחצח תקבל ככה וככה. אבל זה מסוכן, כי הוא עלול להתרגל לשיטת הסחטנות הזו. בכל מקרה, את צריכה להכתיב את הכללים”.
בני בן השלוש עבר ממעון לגן עירייה וחלו בו שינויים לרעה. הוא מקלל, מרביץ, מתחצף. בגן אומרים לי שהוא פוגע בילדים אחרים. אומרים לי שהוא רק בן שלוש ושהוא בן ושזה טבעי. אבל אני מרגישה שהשינוי בא בקיצוניות. איך אני אקבל את הילד שלי בחזרה?
“קודם כל אני רוצה להרגיע אותך ולהסביר שהמון ילדים וילדות עוברים תקופה כזו, וזה לא הבן אדם הבוגר שייצא מהילד שלך. ההתנהגות שלו הגיונית, אבל זה לא אומר שהיא בסדר. וגם אם מבינים מה הביא אותו לשם, לא צריך להסכים לזה. הוא גדל ועבר שינויים רגשיים ושכליים ופסיכולוגיים. המעבר לגן גם שם אותו ליד ילדים יותר גדולים ממנו בשנה וחצי ושנתיים, שאולי הם מקללים אותו ומרביצים לו. מעבר לזה הוא קיבל מכם לגיטימציה שהוא גדול כי הוא עבר לגן של גדולים. הוא לקח את התכונות שלו, העצים אותן והפך אותן להתנהגויות יותר חזקות, פיזיות, ומאוד לא מקובלות עלינו. צריך להיכנס אתו לתהליך חינוכי של שינוי. אז מעכשיו נגמרו הדיבורים, ההסברים, הבקשות והתוכחות, כי אלה רק מלבים את ההתנהגות הרעה. הוא מצא דרך תמימה וילדותית לגרום לך להפציר בו וככל שזה קורה יותר הוא מרגיש יותר חזק. את צריכה להסביר לו שמה שהוא עושה גורם לך להיות עצובה, ושבפעם הבאה שהוא יעשה את זה את תקומי ותלכי לחדר שלך כדי לא לכעוס עליו. ואחרי שאמרת את זה, קומי ולכי משם. אם הוא מתחצף אל תעני לו. לכי לחדר שלך וסגרי את הדלת. אם הוא צורח ובועט בדלת תגידי לו שאת מחכה שתירגעי. אם הוא בוכה זה מצוין, כי הוא מבין שהוא פגע בך. אחרי שתי דקות תצאי ותציעי לו לשתות. אל תדברי על מה שהיה. ותעודדי את הדברים החיוביים שהוא עושה”.
בתי בת שנתיים ועשרה חודשים, גמולה מפיפי, אך לא מקקי. אנחנו בתהליך כבר כמה חודשים. בעבר היו לה עצירויות בלתי נגמרות. היא משכלת רגליים ועושה בתחתונים. מה ניתן לעשות על מנת לתת לה את הביטחון כדי לעשות קקי בשירותים?
“קודם כל, בהתייעצות עם רופא הילדים, להוסיף לתזונה שלה סיבים. עצירויות הן רעות ומסוכנות. חייבים לרכך את היציאות שלה. עדיף שלילדה יהיה קקי יותר רך, גם אם בינתיים היא עושה אותו בתחתונים. שנית, צריך להוריד מהילדה לחץ, כי היא בלחץ. כל ההערות על הקקי חייבות להיעלם. ההורים והגננות וגם סבא וסבתא צריכים להגיד לה ‘מהיום יותר לא נדבר איתך על הקקי. רק את קובעת ומחליטה מתי ואיפה את עושה קקי, ואנחנו ננקה לך ונמתין בסבלנות שהגוף שלך יחליט שאת הולכת לשירותים’. צריך להאמין במשפט הזה, ולהחזיר לה את השליטה. אחרי תקופה שבה לא תעירו לה בכלל יתחיל השינוי”.
מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב-10:00 ב-103FM