אני רוצה להאמין שאני בן אדם עמוק ומיוחד. שאינני פוסלת גברים ומערכות יחסים בגלל דברים איזוטריים. לרוב, הדייטים שלי הנם בעלי סיפור חיים מעניין. עם משמעות נסתרת וגלויה. מסקרנת מחד, אך מאידך מאוד ברורה. אני יודעת בחמש דקות הראשונות של הפגישה, האם נסיים את הערב במיטה של אחד מאיתנו ביחד או לחוד. האינטואיציה שלי כה חדה שברור לי מה תהיה מהות הקשר וכמה זמן הוא אמור להימשך. האם הוא יהיה בגדר החלפת נוזלים או החלפת בגדים. האם יאהב את האחוריים שלי, או אזור החלציים, או אולי בכלל יתחבר לעיניים.
כך היה נדמה לי, עד שפגשתי את הגבר המושלם, במעטה האופי המושלם, שהיה לו רצון להעניק לי הכול בעולם הזה, חוץ מהדבר שהייתי באמת צריכה - אינטימיות.
את החייכן הצחקן החפרן פגשתי באפליקציית "לימין היישר". הוא התלהב ממה שכתבתי על עצמי. אני התלהבתי מזה שהוא התלהב ולא פסל אותי על הסטטוס (ביטחון עצמי מישהו?) ויחד התלהבנו כמו ילדים בני שש שגילו חיפושית משה רבינו בארגז החול השכונתי. בינינו, במובנים רבים חשתי שאנו משחקים. בעיקר במוח אחד של השנייה. לראשונה בחיי פגשתי גבר שמדבר יותר ממני (הכצעקתה?). קשה לי לומר שלא התלהבתי מהעניין. כאחת שמדברת במהירות האור וקופצת מנושא לנשוא לנושא, תוך כדי פתיחת סוגריים (ולעתים פתיחת שוקיים במשולש ישר זווית), גיליתי גבר שלא נגמרים לי נושאי השיחה עמו. שינוי מרענן כשלעצמו.
עם הזמן, ממחווה רומנטית כזו לאחרת, תוך כדי הצהרות פומפוזיות שנזרקו לחלל האוויר ("אני מתגעגע אלייך כבר מהמחשבה שאני יוצא למילואים עוד חודשיים", "אני רואה אותנו יחדיו בבית אבות, בלי השיניים התותבות"), הבנתי שמשהו חסר לי וניסיתי להגיע לשורש העניין.
חקרתי, התעמקתי, צללתי וכמעט טבעתי ואז הבנתי הוא פשוט לא נוגע בי בידיו. הוא נוגע בי במילותיו. הוא יותר אוהב לדבר על סקס מאשר לעשות סקס, ואני מצידי, את שיעורי החינוך המיני סיימתי להעביר בתיכון.
כששאלתי אותו בצורה ישירה מה הקטע עם חוסר מגע מצידו הוא ענה לי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים וגם לא לשתי לשונות או לטיפות - שהוא פשוט פחות. "את מבינה, פשוט יותר חשובה לי התקשורת המילולית מאשר המינית". ואני, שחשבתי שכבר ראיתי, שמעתי, הרגשתי ומיששתי הכול, בקטן ובגדול, נאלמתי דום (וזה בערך הדבר היחיד שעמד דום באותו ערב). לא חלחלה לי ההבנה, איך שום דבר ואף איבר אינו מחלחל לגופי.
התעניינתי יותר ב"אנטומיה של גריי"
אנשים, בואו נפתח את זה לרגע ונצעק בראש חוצות את המשפט האקסיומטי הבא: "כשהסקס טוב - הוא אינו נושא משמעותי במערכת היחסים, כשהוא גרוע - הוא תופס מקום מרכזי במשוואה ואף יכול לחרבה".
כך מצאתי עצמי בעל כורחי, מבינה בלב כבד ותסכול מיני גדול מדיי שבית עם חצר, גינה ושני כלבים במושב במרכז הארץ לא יקרה כאן, למרות שלפי רשימת המכולת המתבקשת של גיל עשרים וחמש, יש כאן הכול. מלבד הכול.
החלטתי שההצגה חייבת להימשך ועל אף שהיה ברור לשנינו שזו תהיה הפעם האחרונה שנישן יחד - ידעתי שאבצע אפילוג. אבל, האקדח שמופיע במערכה הראשונה חייב לירות בשלישית.
אז גם אצלנו האקדח הופיע ופחות ירה ופגע, אלא יותר עשה שריקות סרק. מאוד קיוויתי ש"נאה דורש נאה מקיים", ושמאחורי המילים המתגרות, החייכן החפרן באמת ייקח אותי ויבצע בי את זממו.
לצערי במהלך האקט הספקתי להיזכר בכל הפרקים של "האנטומיה של גריי", שצפיתי בהם בחודש האחרון, כולל הישג וירטואוזי מרשים במיוחד והוא קריאת קסוטו ואבן שושן מהסוף להתחלה. עד כדי כך הסקס היה מרגש.
אז כן, אהיה כנה להחריד ואולי אף שטחית במעט - גברים תהיו גברים ותאהבו סקס. תהיו פראיים, שובבים, שחקני פורנו רגישים. אבל בבקשה אל תשבו על הגדר. אנא חדרו אותה.