ההגדרה של "אי־ביטחון תזונתי" מבטאת את בעיית העוני כיום

לפני ימים אחדים התפרסם דוח העוני האלטרנטיבי על ידי ארגון לתת, שאותו אנו מלוות זה מספר שנים. הדוח הינו סיכום תוצאות ממצאים שנאספו באמצעות ארבעה מחקרים ושאלונים, ומציג היבטים שונים באורחות החיים במדינת ישראל: מזון, תעסוקה, יוקר המחיה, חינוך, בריאות ודיור. מטבע הדברים אנחנו נתייחס למזון. עיקרי הנתונים מדאיגים ומעוררים מחשבה.

הנה מספר נתונים לגבי ילדים שהארגון מסייע להם: 24% מהם הלכו לבית הספר ללא כריך לעתים קרובות או באופן קבוע בשנה האחרונה. בקרב 34.5% חל צמצום בגודל הארוחות או שדילגו על ארוחות בשל המצוקה הכלכלית. 23.6% מהילדים חשו רעב ולא אכלו כי לא היה להוריהם מספיק כסף, 6% קיבצו נדבות, 5.7% אספו אוכל מהרצפה או מפחי האשפה, ו–5.4% נאלצו לגנוב אוכל כדי להתגבר על המחסור במזון.

אבל סוגיית העוני והמזון בעייתית הרבה יותר מכפי שהיא משתקפת במספרים אלה. בדקנו את הגדרת העוני של ההיסטוריון והסופר הפופולרי יובל נח הררי. "בני אדם סבלו לאורך ההיסטוריה משני סוגים של עוני ומחסור: עוני חברתי ועוני ביולוגי. עוני חברתי הינו מצב יחסי לרמת החיים הממוצעת בחברה מסוימת. אנשים נחשבים עניים, כשהם אינם נהנים מהזדמנויות וממשאבים שעומדים לרשות שכניהם", כותב הררי בספרו המרתק "ההיסטוריה של המחר", השופך אור על הקשיים של המאה ה–21 ביחס לאלו של המאות הקודמות. "בישראל של ימינו עניים הם אנשים שלא יכולים לממן לילדיהם שיעורים פרטיים וחוגי העשרה, לשלם עבור רפואה פרטית וביטוחים משלימים, או לקנות דירה, מכונית, כרטיסי טיסה וירקות אורגניים".

"עוני ביולוגי, לעומת זאת, הוא מצב מוחלט", מבדיל הררי. "הוא מוגדר לא על פי רמת החיים הממוצעת בחברה, אלא על פי כמות האנרגיה שפרט הומו סאפיינס זקוק לה כדי להישאר בחיים". קו העוני החברתי, על פי הררי, משתנה ומוגדר בשקלים. קו העוני הביולוגי מוגדר בקלוריות.

פרדוקס ההשמנה

האם באמת ניתן היום להגדיר עוני ביולוגי בקלוריות בלבד? לפי יחידת מדידה זו היינו מצפים לראות עניים במשקל גוף נמוך, והנתונים מוכיחים את ההפך: עודף משקל והשמנה בעולם ובישראל גבוהים במיוחד, ובעיקר בקרב אוכלוסייה במצב חברתי–כלכלי נמוך. עובדות אלה מדאיגות מאוד. לא בכדי ארגון הבריאות העולמי הגדיר את ההשמנה כמחלה כבר ב–1997. בשנה האחרונה גם בישראל הוגדרה ההשמנה כמחלה.

בישראל כ–62% מהגברים וכ–53% מהנשים מוגדרים בעודף משקל או השמנה. כאמור, יש לכך קשר למעמד החברתי–כלכלי, מה שמסביר עובדה נוספת: אחוז האנשים עם השמנה בפריפריה גבוה יותר מאשר במרכז הארץ. כלומר, קלוריות לא חסרות לאוכלוסייה החלשה. אך איכות תזונתית של המזונות שהם המקור לקלוריות, חסרה.

חישוב הקלוריות בתפריט הוא שקלול סך הקלוריות המגיעות מקבוצות המזון השונות: פחמימות, חלבונים ושומנים. הערך הקלורי מעיד על כמות האנרגיה שהמזון מספק לגוף, אך לא על איכות הרכיבים של המזון. לצורך הדגמה, כוס משקה תוסס שווה בערכה הקלורי לפרוסת לחם מלא. אך כאן מסתכם הדמיון. הקלוריות מכוס המשקה המתוק מגיעות רק מהסוכר שהוא מכיל, ואילו בפרוסת לחם מלא המקור לאותו מספר קלוריות הוא פחמימות מדגנים מלאים וחלבונים. ובנוסף לאלו, הפרוסה תורמת גם סיבים תזונתיים, ויטמינים ומינרלים חשובים. משקאות מתוקים כמו גם עוגות, עוגיות, ממתקים, חטיפים מלוחים ועוד מכונים "קלוריות ריקות", שכן אינם תורמים לגוף דבר פרט לקלוריות, ולעתים אף רכיבים המזיקים לו כמו סוכר, נתרן ושומן רווי. תזונה המבוססת על "קלוריות ריקות" מובילה להשמנה ובמקביל גם למחסור תזונתי. זאת להבדיל מתזונה המבוססת על מזונות עם פרופיל תזונתי גבוה, המסייעת לקידום הבריאות ואיכות החיים.

ומכאן ההגדרה של "אי־ביטחון תזונתי", המבטאת נכון את הבעיה התזונתית בעוני של המאה ה–21. על פי ארגון המזון והחקלאות של האו"ם, אי־ביטחון תזונתי מתבטא בהיעדר יכולת כלכלית ונגישות סדירה לתזונה בסיסית הנדרשת לקיום מאוזן ותקין. ביטחון תזונתי מוגדר כמצב שבו לכל בני האדם, כל העת, יש נגישות סדירה, פיזית וכלכלית, לכמות מספקת של מזון בריא ומזין, המתאים להעדפותיהם וצרכיהם התזונתיים, ומאפשר להם קיום חיים פעילים ובריאים.

ההשמנה מהווה גורם סיכון למחלות כרוניות וקשות המאפיינות את המאה הנוכחית: סוכרת, מחלות לב וכלי דם, יתר לחץ דם, סרטן המעי הגס ועוד. השמנת יתר קשורה לעלייה בסיכון למחלות אלה - עלייה של כ–80% בסיכוי לחלות בסוכרת, עלייה של כ–35% בסיכוי לחלות במחלות לב וכלי דם, ועלייה של כ–55% בסיכוי לסבול מלחץ דם גבוה.

את הפער במצב הבריאותי בין אוכלוסיות חזקות לחלשות נמחיש באמצעות שכיחות מחלת הסוכרת בישראל, שבה חולים יותר מ–500 אלף איש: בבת ים 46.2% מהתושבים חולים בה (כמעט כל אדם שני!), ואילו ברמת השרון רק 12.7%. למחלה השלכות לא רק על הפרט, אלא גם במעגלים הקרובים לו - משפחה וחברים - ובמעגלים רחבים יותר כמו מקום העבודה.

לתזונה תרומה גדולה במניעת סוכרת והשפעה רבה על הטיפול במחלה. השקעה בקידום המודעות לסוכרת ולתוצאותיה תהיה זולה מהעלויות (הכלכליות, החברתיות ועוד) הכרוכות בטיפול ובתמיכה בחולים בה. היקף החולים היום ואלה שסיכוייהם גבוהים לחלות בסוכרת מכביד גם ברמה הלאומית.
רגע לפני הבחירות הצפויות כדאי למקבלי ההחלטות בישראל להתעמק בשאלות של מניעה. מה שעשוי לחסוך מהם בעתיד את הצורך להתמודד עם עוד מטופלים במסדרונות של בתי החולים.