אני אם לילד בן שנתיים שעושה לנו מניפולציות מהיום שבו הוא נולד. הוא כל הזמן בוכה וצועק על מנת לקבל את מה שהוא רוצה, ואנחנו מותשים. מה אנחנו כהורים עושים לא בסדר?
“ילד קטן קשוב לרצונות שלו. ההתנהגות של ילדים מול ההורים שונה מזו שמול המעגל החיצוני. התנהגות לא ראויה של ילד היא תוצאה של חינוך שגוי, לתפיסתי. הטעות טמונה במשפט ‘הילד בדרך כלל משיג מה שהוא רוצה’. אם בסופו של דבר את נשברת ולאחר בכי ממושך את מרימה ידיים, אין סיכוי שהילד יפסיק, ויותר מזה: חשוב שתדעי שהילד עלול להבין מההתנהגות שלך שהבכי שלו משתלם. הוא מרגיש שהוא מרוויח, ולעתים יחריף את ההתנהגות שלו בשביל להמשיך לקבל את מה שהוא רוצה. עלייך לעמוד על שלך, לגלות אסרטיביות ולזכור שהילד ילמד הכי טוב ממעשים ולא מדיבורים, ולכן אם את מראה לו שאת לא נשברת, הוא יבין שהבכי לא יעזור לו להשיג את מה שהוא רוצה. בנוסף חשוב לי לציין שכשאת נכנעת לרצון שלו, את בעצם הורסת את הכבוד שלך מולו ושוברת לעצמך את המילה. את פוגעת בערכים ובאמונות שלך, מאחר שיש סיבה לסירוב שלך, והדבר עלול להשפיע על התקשורת שלכם בהמשך”.
הייתי גננת במשך 35 שנים. יש לי נכדים רבים, כולם אוהבים אותי ומתגאים בי. הם עושים אותי מאושרת. עם זאת, יש לי נכדה אחת בת 4 שלא מוכנה לבלות איתי לבד. מה לעשות?
“עושה רושם שהעניין הזה הוא חלק מהניסיון שלה כילדה להשיג יותר תשומת לב, אבל עם השנים זה הפך לכדור שלג והפך להיות גדול ממנה. אני לא מכירה אותה, ולכן אין לי השערה מדויקת, אבל לדעתי עם השנים, המצב התפתח באופן כזה מורכב שהיא כבר לא יודעת איך להתמודד עם זה. יכול מאוד להיות שמדובר בעניין התנהגותי שנבע מתעסוקה מרובה בנושא ומתאפיין במשחקי אגו למיניהם, ובנוסף ייתכן שקיים בה מחסום שהיא לא מודעת אליו ואינו מאפשר לה להיפתח מבחינה רגשית. כדי לשפר את המצב אפשר להציע לגננת לעשות פעילות בגן, שבה כל ילד יספר על סבא וסבתא. אפשר לפנות לטיפול משותף שלך, של הילדה ושל ההורים, ולנסות לגשר על הפערים”.
אני אמא לשלוש בנות. בתי הבכורה מאוד רגישה. היא שמה לב לכל דבר שקורה סביבה, המציאות עוברת דרכה והיא נפגעת מכל דבר קטן. היא לא יכולה להכיל את זה שכועסים עליה. מה עלי לעשות כדי לחזק אותה?
“ממה שאת מתארת, עושה רושם שאין לה חספוס שמאפשר להתגבר על פגיעות. כדי לסייע לה להתמודד עם מצבה, עלייך לצמצם את העיסוק סביב הרגישות שלה. את צריכה לפנות אליה כשהיא לבד ולהגיד לה שעד היום, בכל פעם שהיא הייתה עצובה ובכתה והתקשתה לקבל את העובדה שכועסים עליה, היית ניגשת אליה ומדברת איתה. אחר כך תגידי לה שהיית רוצה לנסות לעשות משהו אחר. תסבירי לה שאת רוצה ללמד אותה להתחזק ולא להיעלב מכל דבר ושאת סומכת עליה. תגידי לה שאם היא שוב תיעלב ותברח לחדר או תבכה את לא תלכי אחריה יותר כי את סומכת עליה, ויודעת שהיא יכולה להסתדר. תדגישי בפניה שאת סומכת עליה שברגע שתירגע ותרצה, היא תיגש אלייך ואת תסבירי לה למה כעסת. יש לציין שעל ההסבר להיות קצר. כשאת ניגשת אליה כל פעם מחדש אחרי שהיא נפגעת, את בעצם מכבסת לה את הרגשות. זו לא הדרך ללמד אותה. עלייך להכשיר אותה להתמודד עם קשיי העולם. אי אפשר להתגבר על משהו אם מנסים כל הזמן להימנע ממנו. כלומר, לא תוכלי למנוע מהילדה כאב לב אם תנסי למנוע אותו ממנה”.
אני אם לשני ילדים מקסימים. הילד הקטן שלי בן שנה ושלושה חודשים. הוא קצת שמנמן, ועד לא מזמן הוא היה אוכל שני בקבוקים בלילה ולפעמים גם שלושה. הרופא אמר שעליו להפסיק עם הבקבוקים. במשך שבועיים שינינו את ההרגל, אך ביומיים האחרונים הוא מתעורר ובוכה. מה לעשות?
“הילד מתעורר בלילה כי הוא רגיל, ואת, כאמא שלו, חייבת לעקור את ההרגל הזה מהשורש. מבחינתו נוצר קשר במוח בין זה שהוא מתעורר לזה שמאכילים אותו. לאכול בשעות כאלה זה דבר מיותר שלעתים עלול להזיק לבריאותו של הילד. מערכת החיסון שלנו מתחזקת בעת שאנו ישנים, אבל כשאוכלים בלילה מערכת העיכול מכבידה על הגוף ועלולה לפגוע במערכת החיסון. יכול להיות שתחשבי שמדובר בצעד קשה ומורכב, אבל תביני שזה בדיוק כמו לקחת ילד למרפאה ולתת לו זריקה – מצד אחד זה כואב ולא נוח, ומצד שני זה למען שמירה על בריאותו”.