הקייטנות מסתיימות אוטוטו וההורים העובדים שעות ממושכות נותרים, כמו בכל שנה, אבל במיוחד לאחר שנת הקורונה האחרונה, ללא מענה, וסבא וסבתא נקראים לדגל.
סבא סבתא מודרניים כבר לא יושבים בבית וממתינים לנכדים. אם הם כבר לא עובדים, הם הצליחו לבנות עולם עשיר ואינטנסיבי של לימודים, טיולים, חוגים, והתנדבויות המלווים אותם בשנות הפרישה. הם רוצים לארח, אבל לא תמיד יכולים בריאותית, כלכלית, או שהאופי שלהם וטיב הקשר עם הנכדים לא מתיישבים עם הרצון הזה. בנוסף, ככל שגיל הנכדים קטן יותר, כך הקושי הפיזי גבוה.
אם התקשורת המשפחתית טובה, ברור לכולם כי הסידור בקיץ נועד לעזור להורים העובדים, וזו גם הזדמנות להידוק הקשר עם הנכדים. עם זאת, על ההורים לדעת מה הן היכולות. כדי לא להכביד, אפשר למשל לפצל את האחים ולא לשלוח את כולם יחד. אם יש סבים מהצד השני, החלוקה ביניהם תוכל לעזור.
ייתכן שצריך לשלב בין העסקת שמרטפית לבין שהות אצל סבתא וסבא. חשוב למצוא את שביל הזהב לכל משפחה, כי אין נוסחה אחת נכונה. על ההורים להתחשב ביכולות ובצרכים של כל אחד מהגורמים במשולש הזה.
בתום התקופה אפשר להעניק לסבתא וסבא מתנת תודה בשם הילדים וההורים – תמונה משותפת, אלבום תמונות, לוח שנה עם תמונות הנכדים וכדומה.
אז איך לצלוח את הקייטנה על מנת שכולם יהנו ממנה?
ישרו קו עם ההורים: חשוב שהנתינה תהיה מדייקת. שבו מול הילדים שלכם והסבירו להם איך בדיוק תוכלו לסייע על מנת למנוע אי הבנות ותסכולים לשני הצדדים. אל תתביישו לתחום את העזרה בגבולות המתאימים לכם – ימים, כמה נכדים, שעות. גם ההורים יעדיפו אתכם "מפעילי קייטנה" שמחים ולא ממורמרים בגלל אי תיאום ציפיות, שניתן לבצע בקלות.
הרגלים ומה שביניהם: לימדו את ההרגלים של הנכדים. איך הולכים לישון, מה אוהבים לאכול, ללבוש וכדומה, תרופת הפלא שמרגיעה אותו, כמו צעצוע, סדרה בטלוויזיה, מאכל וכדומה, כדי שתוכלו להיעזר בכך. כשמדובר בפעוט שרק החל לדבר, הכינו רשימה המסבירה איך הוא אומר מילים מסוימות כדי להקל על התקשורת ביניהם.
האם אתם המחנכים? זוהי שאלה מורכבת כי לא תתנו לבילוי המשותף לצאת מכל הגבולות ומצד שני, אינכם ההורים ואין זה תפקידכם להשלים את החינוך ההורי. עם זאת, חשוב מאוד שידעו שאותם ערכי חינוך בסיסיים קיימים אצל ההורים ואצל הסבים. בהיעדר חזית משותפת בין ההורים והסבים, הילדים ילכו למי שמקל יותר גם אם טובתם האישית דורשת יד נוקשה יותר. גם אם הגבולות רופפים יותר, חשוב עדיין להקפיד עליהם אבל גם ההורים צריכים להבין כי עליהם להתגמש. הילדים יודעים היטב איך מתנהגים בכל מקום ומבינים שהבית אינו בית סבא וסבתא. אל תתנו לכם להגיע לחוצפה ולפריקת כל עול או חלילה לסכנה פיזית לשלומם. כדאי לתאם מול ההורים ולהבהיר את הגבולות מול הנכדים.
פרקו את הבריתות: אתם לא בהישרדות – מאוד מפתה להיות ה"טובים" ולתפוס צד עם הנכדים מול ההורים הנוקשים ואפילו לבקש מהם להסתיר את מה שאתם מרשים, אבל ברית כזו היא הרסנית. אל תגידו להם "אל תספרו לאבא ואמא שנתתי לכם" ותסיתו את הנכדים נגד החינוך בבית. גם כאן דאגו לתיאום מלא. כך תהפכו את האסור הנחשק למותר ולכן לא מאוד מפתה.
תכנון הוא סוד ההצלחה: תקופת האירוח היא ארוכה ואינטנסיבית, ונכדים שמיצו את המקום הופכים להיות משועממים ולכן מפריעים ומציקים. תכנון טוב יעזור למנוע כל זאת. שבו עם ההורים ולמדו מהם את תחומי העניין של הילדים. רכשו ציוד יצירה, חשבו על אפייה או אפילו סדנת נגרות קטנה. בדקו היכן הגינות הקרובות, אילו הצגות רצות עכשיו ואיך מכניסים אותם לבריכה יחד איתכם. גם מפגש עם בני הדודים יכול ליצור בוקר מהנה וממלא לשני הצדדים. אחרי כל אלה, הכינו לו"ז מסודר יומי ושבועי והשאירו את הפעילות האטקרטיבית ביותר לסוף השבוע, שיהיה למה לחכות.
שלום בית: ילדים רבים. זו עובדה ושלב טבעי בהתפתחות. חשוב להקפיד כי הריב לא יגיע לאלימות ולהושיב את הילדים לשיח מעורר אמפטיה שיגרום לצדדים לראות האחד את השני.
הכי חשוב: זיכרו ליהנות. כבר סיימתם לחנך. נצלו את השהות המשותפת כדי לחזור לילדות שלכם, לצחוק, להשתובב ולתת לנכדים ללמד אתכם על ילדות גרסת המאה ה-21.
הכותבת היא גרונטולוגית מוסמכת ומנהלת תרבות בדיור מוגן אחוזת צהלה