תפקידה של הזיעה היא בעצם לקרר את הגוף, ולשמור על טמפרטורה של 37 מעלות. יחד עם זאת, יש אנשים שסובלים מתופעת הזעת יתר הגורמת להזעה מרובה בעיקר באזורים מסוימים של הגוף. במקרה כזה, בתנאים שבהם רוב האנשים לא יזיעו, אנשים הסובלים מהזעת יתר כן יזיעו.
ניתן לחלק את התופעה לשני סוגים: אלו שסובלים מהזעת יתר מקומית, שממוקדת באיבר אחד כמו בבית השחי, כפות ידיים, פנים, מפשעות או כפות הרגליים, ולכאלה שסובלים מהזעת יתר כללית שהגורם שלה בדרך כלל חיצוני כמו עודף משקל, תופעות הורמונליות וכו' – במקרים כאלה יש צורך לטפל בגורם הספציפי הגורם להזעת יתר.
הזעת יתר מקומית אינה תלויה בוויסות חום וכיום מומחים חושבים כי מדובר במרכיב גנטי תורשתי שלא בהכרח מועבר בין הורים לילדים אך כן קיים בתוך המשפחה. עבודות מחקר מתקדמות מאזורים שונים בעולם מראים כי 15-10% ואף יותר מכלל האוכלוסייה בעולם סובלים מהזעת יתר מקומית, כשהאיבר השכיח ביותר בהזעת יתר הוא בתי השחי והשני הוא כפות ידיים (ברוב המקרים ההזעה היא גם בכפות ידיים וגם בכפות הרגליים).
הזעת יתר קיימת גם באזורים אחרים כמו ראש, פנים, מפשעות וכ'ו, כשהמאפיין של ההזעה הזו הוא שהיא מתרחשת גם בתנאי חום, אך הרבה פעמים גם בתנאים פחות חמים, או אפילו כשאין באמת סיבה להזיע. אחד הטריגרים של הזעת יתר הוא מצבי לחץ, זאת בגלל שבלוטות הזיעה מופעלות על ידי מערכת העצבים הסימפתטית, שמגבירה את פעילותה במצבי לחץ וזה גורם להזעת יתר, דבר היכול לגרום להרבה מבוכה וחוסר ביטחון אצל אנשים רבים. אם בעבר היו מתייחסים לתופעה הזו בקלות ראש, בשנים האחרונות אנחנו מבינים שלהזעת יתר יש משמעות גדולה ופגיעה באיכות החיים, בעיקר בקרב אנשים צעירים או בגיל ההתבגרות, שנמנעים ממפגשים חברתיים ומפעילויות מסוימות עקב הזעת יתר.
אילו פתרונות קיימים למניעת הזעת יתר?
בעבר היו פתרונות כירורגיים. לכפות ידיים היינו עושים ניתוח סימפתקטומי שכרוך בניתוק העצבים הסימפתטיים בתוך חלל בית החזה, וזה מייבש את כפות הידיים, אך בשנים האחרונות כמעט ולא מבצעים את הניתוח הזה עקב תופעה שנקראת 'הזעה מפצה' (compensatory sweating) שמופיעה מהחזה ומטה. ההזעה המפצה בעצם יכולה להיות קשה ובלתי הפיכה, לכן רוב המטופלים נמנעים מלבחור בטיפול זה. ניתוח נוסף שכמעט נזנח לחלוטין הוא ניתוח שאיבת בלוטות הזיעה מעור בתי השחי. הניתוח הזה בוצע לא מעט, אך לא בשנים האחרונות, שכן כיום ישנו טיפול שנקרא MIRA DRY, טיפול לא ניתוחי, שפרופיל הבטיחות והיעילות שלו הרבה יותר גבוהים. לכן אין כמעט סיבה לעשות שאיבה של בלוטות הזיעה.
לטיפול בהזעה בבתי השחי קיימות שתי אופציות: האופציה הוותיקה היא הזרקה מקומית של בוטוקס - טיפול מצוין, קל ויעיל, אבל החיסרון שלו הוא שהשפעה שלו מחזיקה מספר חודשים בלבד, עד חצי שנה.
בשנים האחרונות הטיפול שמבצעים כמעט באופן גורף הוא טיפול MIRA DRY, שאושר על-ידי ה-FDA לפני יותר מעשור. בטיפול משתמשים בגלי מיקרו שמחממים את השכבה בעור עם בלוטות הזיעה, מה שגורם להן להתפרק ולהיספג. במקרה הזה התוצאה היא קבועה ובדרך כלל נדרשים שני טיפולים ברווח של שלושה חודשים. לעתים יש כאלה שנזקקים לטיפול שלישי.
לטיפול בהזעת יתר בכפות הידיים ישנן גם שתי אופציות: בוטוקס, כמו בבית השחי, והאופציה השנייה והעיקרית שבה בוחרים האנשים היא שימוש במכשיר רפואי ביתי שמבצע יונטופורזיס - מעבר יונים בתמיסה של מים. בשנים האחרונות פותחו מכשירים מאוד יעילים, לא כואבים ובטוחים וגם זמן הטיפול התקצר. אחרי תקופת הטיפול הראשונה, כשכפות הידיים או הרגליים מתייבשות, מומלץ לעשות את הטיפול כרבע שעה פעמיים בשבוע וכך ניתן לשמור על איכות חיים מצוינת.
לאזורים הנוספים, כמו פנים ומפשעות, הטיפול העיקרי שמבצעים הוא הזרקה מקומית של בוטוקס, טיפול בטוח ויעיל, אבל צריכים לחזור עליו פעם בחצי שנה-שנה. לעתים האנשים שסובלים מהזעת יתר בפנים מבצעים טיפול פעם בשנה, כיוון שבחורף ההזעה פוחתת.
בשנים האחרונות שיטות הטיפול התקדמו מאוד, וכבר היום אנחנו יכולים להעניק לרוב המטופלים עם הזעת יתר ממוקדת איכות חיים טובה על ידי טיפולים קלים, פשוטים ויעילים.
הכותב הוא כירורג מומחה, עומד בראש המרכז הרפואי VIV ומומחה באתר זאפ דוקטורס