גם אתם מרגישים לפעמים שכל ארוחה היא מלחמה של ממש על הצלחת? כל ביס מצריך יצירתיות ושכנוע? הילד נצמד לסוג אחד או שניים של מזון ולא מוכן לאכול ארוחות מגוונות?
בררנות באוכל בקרב ילדים ותינוקות היא בעיה נפוצה, שמופיעה אצל כמעט מחצית מהילדים בצורה כזו או אחרת. מדובר בתרחיש בו הילדים נמנעים מסוגים רבים של מאכלים, כך שהתפריט שהם צורכים הוא מצומצם ודל באופן יחסי – מה שמגדיל את הסיכויים להיעדר איזון ולחוסרים תזונתיים.
ישנן מספר הערכות בנוגע לגורמים שעשויים להגדיל את הסיכוי להימנעות ממאכלים מסוימים. הסיבה הראשונה היא גנטית כמו נטייה משפחתית לתת-משקל ובהתאם לתאבון ירוד. סיבה נוספת היא קושי בוויסות התחושתי (לדוגמה רגישות יתר חושית המביאה לכך שחלק מהמרקמים, הטעמים או הניחוחות מפריעים לילדים). גורם אפשרי נוסף יכול להיות קשור לחוויה מוקדמת לא נעימה הקשורה לאוכל. יש מצבים בהם מקור הבעיה הוא דווקא התנהגותי, כמו בדוגמה של ילד שמותח גבולות או "עושה דווקא" להורים שמפעילים יותר מדי לחץ.
המאפיינים של בררנות באוכל
את ההגדרה הכללית של אכילה בררנית ניתן לחלק למספר צורות. הילד הבררן עלול לסרב בתוקף לטעום מאכלים חדשים, מה שמביא פעמים רבות לכך שהתזונה שהוא מקבל אינה מגוונת מספיק. המשמעות היא שהסיכויים לחוסרים תזונתיים, אפילו חמורים, עולים פלאים: ויטמינים חיוניים, ברזל, אבץ, יוד וסידן הם חלק מהחוסרים שכדאי לחשוש לגביהם.
אצל חלק גדול מהילדים, הבחירה תהיה במאכלים מצומצמים שלא דווקא נחשבים לבריאים מבחינה תזונתית. הם יגלו העדפה ברורה לתוספות, לקינוחים ומשלב מסוים גם למתוקים למיניהם, וימנעו ממאכלים בריאים יותר הכוללים ויטמינים, חלבונים, סיבים תזונתיים ועוד.
כך או כך, ההורה הממוצע שמתמודד עם בררנות צפוי להשקיע מאמצים אדירים מדי ארוחה בניסיון לשדל את הילד לאכול בכל זאת. התוצאה היא שהבית הופך למרקחה בכל ארוחה, עם עימותים ומאבקי כוחות מתישים.
דגשים חשובים למען בריאות הילד
הורה שהילד שלו מגלה בררנות צריך להיות עם האצבע על הדופק, עקב החשש מחוסרים תזונתיים שיגרמו לבעיות בריאותיות או אפילו לפגיעה בהתפתחות התקינה של הילד במישורים השונים. חשוב לבצע בדיקות דם באופן תקופתי – אפילו בתדירות גבוהה יותר מילדים שתפריט התזונה שלהם מגוון יותר – ולהיות ערים לתסמינים שעלולים להעיד על מחסור. עייפות, חיוורון, עצבנות, חוסר תאבון, מערכת חיסון ירודה וקושי בריכוז עשויים להצביע על חוסר בברזל ומצריכים התייעצות עם רופא הילדים. בהתאם לתוצאות הבדיקות, רצוי ליטול טיפות ברזל למניעת אנמיה וטיפול בה כדוגמת "טיפטיפות פריפל".
הדרך הנכונה להתמודד עם בררנות
בררנות אוכל, שכיחה ככל שתהיה, אינה גזירת גורל. בחלק גדול מהמקרים היא תצטמצם או תחלוף מעצמה ככל שהתינוקות והילדים גדלים, כאשר ככל שמבחינים בקושי ומנסים לפתור אותו כך סיכויי ההצלחה עולים. ההורה בהחלט יכול לפעול בשיטת הניסוי והטעייה: כלומר, לנסות מאכלים, צורות או מרקמים שונים, בתקווה שהילד יסכים לנסות ואף יאהב חלק מהם. גם אם הילד מסרב לאכול מזון מסוים פעם או פעמיים, זה ממש לא סוף פסוק.
פעמים רבות, הקפדה על זמני ארוחות קבועים עשויה לשפר על המצב: ילדים אוכלים טוב יותר כשהם רגועים, ושגרה תתרום לכך. רצוי להקפיד על מרווח מספק של מספר שעות לפחות בין הארוחות, כדי שהילד יפתח תחושת רעב, ולצמצם את הצריכה בין לבין של חטיפים וממתקים שעלולים לעשות את ההפך הגמור. בארוחה עצמה מומלץ לתת לילד בחירה בין מספר אפשרויות, עם תחליפים בריאים יותר של המאכלים שהוא כן אוהב, ובכך גם להקנות לו ביטחון ותחושת עצמאות. אפשר להשקיע יצירתיות בהכנת הארוחה ובבנייתה, דוגמת הגשה מעניינת או שינוי צורת ההכנה של המזון בכל פעם.
חשוב להיעזר בסבלנות, לא ללחוץ על הילד ולהבין שהסירוב שלו עשוי להיות לגיטימי (למשל, אולי הוא לא רעב מספיק). אכילה משותפת ויצירת אווירה חיובית ככל שניתן במהלך הארוחות עשויות לתרום. חשוב מנגד לא לשלב בין אכילה לבין פעולות כמו צפייה בטלוויזיה או האזנה למוזיקה ברקע, שעלולות להקטין את המוכנות של הילד להתנסות בחוויות חדשות.
מתי חשוב לפנות למומחים?
שימו לב שאכילה בררנית יכולה להיות תופעה נקודתית, אבל גם להצביע על דפוס רחב יותר של תחומי עניין צרים, מיעוט קשרים חברתיים וכן הלאה. חשוב להתבונן בילדים במובן רחב במצבים אלו, על מנת לראות האם מסתתרת כאן בעיה עמוקה ורחבה יותר שדורשת התערבות.
למרות שבררנות באוכל נראית כמו חלק כמעט טבעי בתהליך הגדילה, בהחלט יש מצבים שדורשים פנייה למומחים. אם הבררנות נשמרת או מחריפה עם השנים, ניתן לפנות לתזונאית, במטרה להתייעץ ולבנות תפריט ידידותי שהילד עשוי לאהוב. אם נראה שהבעיה עמוקה וכוללת היבט בריאותי מסוים, או אפילו רגשי, ניתן לבקר אצל רופא ילדים לקבלת ייעוץ ראשוני והפניה למומחים בתחומים שונים במידת הצורך.