השבוע למדתי הרבה יותר ממה שרציתי ללמוד על הקשר שבין זקנים והישגים. מאז ומעולם האמנתי, לתומי, שממש כמו שכולנו מקבלים ביום היוולדנו זוג ידיים ורגליים, כך גם גברים לא ממש צריכים לעשות משהו או להיות מישהו בשביל להתהדר בזקן עם כבוד. הם בסך הכל צריכים להיוולד עם כמה קבין של טסטוסטרון, לצלוח את גיל המצוות - והנה להם זקן לתפארת.
אז מסתבר שטעיתי. זקן הוא לא פחות מהישג של ממש. ומעבר לכך, הזקן הגברי הוא בכלל לא סתם פלומת שיער מולדת, הוא סממן אקזיסטנציאליסטי בעל משמעויות פילוסופיות של ממש.
השבוע נתקלתי במאמר שפרסם "הניו יורקר", מאמר שתבע את המושג המסקרן והעלום למדי – "זקן הישג", או Achievement beard בשפת המקור. העיתון הגדיר את הזקן המסוים הזה כך: "[זקן] שמצביע על לאות שהושגה בניצחון, סיבוב ניצחון שבא בעקבות עבודה שבוצעה היטב... מדובר בנוהל סטנדרטי המאפיין, למשל, בדרנים שבדיוק סיימו ג׳וב מלא כבוד ועבודה". המאמר מציין כדוגמה את דייוויד לטרמן, שאחרי שפרש מתוכניתו המצליחה וארוכת השנים, גידל זקן עבות. על פי המאמר, הישגים רבים וטיפוס מרשים במעלה סולם הדרגות הקפיטליסטי הם אלו אשר נותנים לגבר את ההיתר התרבותי לשחרר את המושכות ולנוח על זרי הדפנה אחרי עבודה קשה ומאומצת. או במילים אחרות: להפסיק להתגלח.
המושג הנ"ל – "זקן הישג" – עורר בי לא מעט מחשבות, חלקן קשורות לאופנה, חלקן לגוף האדם וחלקן למגדר. וואו, המון תובנות יחסית לעובדה שמדובר בסך הכל בשיער פנים. מצד אחד, אחרי שנים שבהן נשים היו מוקד האש בכל הנוגע להסדרים ודרישות פיזיות שונות, קשה שלא לומר שנחמד לשמוע שגם לצד הגברי יש כמה מחויבויות ודברים להוכיח בגזרת הלוק. ועדיין, מאחר שאני אדם רחום מטבעי, בעל זיקה מובנית לזכויות וחופש הפרט, קשה לי שלא לצקצק למשמע התיוג הנחשק החדש לגברים. למה גברים בכלל צריכים להוכיח למישהו שהם מצליחים? עם זאת, לא ממש מדובר בטרנד קשוח ואכזרי. הרי קשה שלא להבחין בכך שיש בסוג הזקן המסוים הזה גם פרגון והנחה מסוימת עבור הגברים, קרי - עבדתם קשה? כל הכבוד, עכשיו תנוחו ותזניחו!
אני מעולם לא שמעתי על טרנד שמפרגן לנשים מצליחות להזניח חלק כלשהו בגופן, כאות הוקרה על כך שהן עבדו קשה ולכן הגיע הזמן שינוחו מעט. להפך! בכלל, קשה שלא להקביל את "זקן ההישג" עם טרנד ה-dad body, שמעניק לאבות (ולגברים בכלל) את הפריבילגיה ליהנות מגוף בעל כרס בירה שמנמנה כשהם מגיעים לגיל מסוים. אני לא מכירה שום טרנד נשי המאפשר לאישה לאכול סופגניות מלוא החופן, כי היא הגישה תזה מושלמת לתואר שני במדיניות ציבורית.
ובכלל, למה דווקא גידול זקן נבחר לסמן כבוד? מדוע שמשהו שקורה באופן טבעי יהפוך לדבר נחשק ובלתי מושג המצביע על כבוד? והאמת, מעולם לא הסתכלתי על גבר שופע שיער פנים בערגה או בכבוד, לצורך העניין. להפך, העונות האחרונות הפכו את כל מראה חוטב העצים הפרוותי לקלישאת היפסטרים. על פי "הניו יורקר", "זקן ההישג" הוא בכלל האנטיתזה לטרנד הזקנים ההיפסטרי של השנים האחרונות. לא מדובר בזקן הנערי והמרושל בכוונה תחילה, כמו זה של ההיפסטרים. מדובר בזקן מלכותי, זקן עם מורשת, ששייך לגברים בעלי תוכן של ממש, ולא רק לכאלו שרוצים לאמץ מראה של גבריות. זהו זקן של מנוחת הלוחם. לא מנוחה שמסמלת פרישה, חלילה, אלא מנוחה של מי שעוד עתיד לחזור, ובגדול. זה זקן של "גברים אמיתיים". תכלס, נשמע טוב. מצד אחד, אין ספק שהגיע הזמן להתחיל ולחגוג גבריות בשלה בעולם שעד כה הקפיד לקדש את הנעורים. מצד שני, למה רק וקודם כל את הגבריות הבשלה? שכן, שוב, קשה לי לחשוב על טרנד או מושג מקביל בעולם הנשי.