חוששים להידבק: אודישנים בזום, קמפיינים ברשת וימי צילום בבית

מגיפת הקורונה, שהפכה סדרי עולם, שינתה כמעט לבלי הכר גם את תעשיית האופנה והדוגמנות: תקציבי פרסום שנתיים קוצצו ביותר מחצי, קמפיינים בוטלו או נדחו עד להודעה חדשה, דוגמנים ודוגמניות נותרו חסרי תעסוקה ותצוגות האופנה ירדו לגמרי מהפרק, כמו גם אירועי השקות ששימשו מקום מפגש לסגירת עסקאות. אלא שלצד הנזק לענף, יש גם צדדים חיוביים לשינוי. "אם בעבר טאלנטים היו מגיעים לאודישן והיו צריכים לשבת שעות בחדרי המתנה ולפגוש מלהקת חסרת סבלנות שראתה אלפי מועמדים לפניהם, הרי שמאז הקורונה אין יותר המתנות ארוכות והתרגשות מיותרת, אין צורך לנסוע ברכבות לתל אביב בשביל לשמוע את המילה 'נקסט'", אומר עומרי יערי, מבעלי סוכנות הדוגמנות ITM שמייצגת דוגמניות כמו אנה זק ועדן פינס. "היום אפשר לשבת בבית ברוגע, לחסוך הוצאות מיותרות, לצלם סרטון בעזרת הסלולר ולשלוח במייל. פגישות נערכות בזום, מה שחוסך זמן מיותר ומאמץ. בנוסף, כיום יש להורים ולסוכן יותר שליטה. לפני הקורונה, אם הייתה נכנסת לתעשייה דוגמנית עוצרת נשימה, בתוך חודש וחצי סביר שהייתה על המטוס בדרך לפריז, ומשם לניו יורק, מבלה בסטים בעולם, נחשפת לסמים, לעירום. בעידן הקורונה הדברים זזים בהילוך אטי יותר. להורים יש זמן ואפשרות לעכל את המקצוע החדש של הילדה שלהם".

איך הקורונה פוגעת באודישנים?
"יש חזרה אחורה: דוגמנית בעידן הקורונה נבחנת על סמך נתונים יבשים ושטחיים בלבד: יופי חיצוני והתאמה לרפרנס שהבמאי רוצה. אין מקום לאישיות מיוחדת שגונבת את ההצגה באודישן בלייב. בעידן שבו עמלים במיוחד על טיפוח היופי הפנימי, החיצוניות שוב חוזרת לקבל את הבמה וחבל".

"בארץ אין כעת הפקות ענק, אין ימי צילום גדולים בעולם האופנה, הכל בסוג של הקפאה, מתעסקים רק בימי צילום פשוטים לאתרים", מספר גם שי אביטל, מבעלי הסוכנות "עלית מודלס ישראל", שמייצגת בין היתר את אסתי גינזבורג, בר זומר ונטע אלחימיסטר. "הפרזנטורים מתפשרים אפילו על ימי צילום בבית רק כדי להתגלגל. אני מאמין ש־90% מהדוגמניות בישראל לא מתפרנסות כלל בימים אלה. גם בעולם עובדים באותה דרך: הכל עבר לאונליין - הפקות, צילומים, תצוגות. הכל מצולם ומשוגר לאתרים. אבל יש פה ושם גם הצלחות. ממש בימים אלה דוגמנית בסוכנות שלי, צוף קפלי, התקבלה לקמפיין העולמי של ז'יבנשי. אבל הפכנו את העולם כדי שהיא תגיע לפריז, הנשמה יצאה עד שזה קרה".

להבין מי נגד מי

"יש הרבה לחץ לגבי המחלה, ההידבקות, הסגר, הכלכלה הקורסת", מודה הדוגמנית עדן פינס. "יש הפסד רב של קמפיינים, של עבודות בחו"ל, המון בלבול. תקופה מסוימת הרגשתי כאילו לא רואים אותנו, כאילו אנחנו בורג קטן במערכת גדולה. בפעם הראשונה בחיי הגעתי למצבים של חרדה וחוסר אונים, אבל נאלצתי ללמוד להתגבר על החרדות עם מדיטציות שסיגלתי לעצמי. גם כשכבר יש עבודה, זה בסט סגור לעשר שעות, והסיכוי להימצא ליד חולה קורונה מאומת גדל, לצערי רבים בתעשייה כמעט לא שומרים על ההנחיות - חבישת מסיכה ומרחק, ואז הדוגמניות מוצאות את עצמן בבידוד של שבועיים בלי יכולת להמשיך להתפרנס. אבל אני נוטה להתרכז בחיובי: ברמה האישית קיבלתי הרבה שקט נפשי וזמן לעצמי. יש התקדמות עצומה בפרויקטים אישיים שהתחלתי. גם כדור הארץ קיבל מתנה: פחות זיהום אוויר. למדנו להתגעגע לדברים השגרתיים שתמיד נראו לנו מובנים מאליהם, להעריך זמן עם המשפחה והחברים ולעצור לרגע את המרוץ אחר החומר".

"כבר יותר מחצי שנה שהסוכנויות בחו"ל לא מגייסות דוגמניות חדשות", מספרת הדוגמנית הבינלאומית והחיילת יעל שלביה. "הרבה סוכנויות סגורות, ואלו שפתוחות מחויבות לשמור עבודה למקומיות. כך נמנעת האפשרות מדוגמניות מצליחות ומתחילות לנסות להגשים את החלום בעולם. עד עכשיו גם היה קשה להצליח לטוס מישראל. בארצות הברית, למשל, חסמו את האפשרות להוצאת ויזת עבודה לדוגמניות על מנת לאפשר עבודה לתושבי פנים ולא תושבי חוץ. הדוגמניות של עידן הקורונה יכולות בשלב זה רק לחלום על קמפיינים נחשקים שעשו דוגמניות עבר בארצות הברית כמו ל'ויקטוריה סיקרט', ל'ספורטס אילוסטרייטד', ל'זארה' ועוד".

"הפסדתי המון עבודות בקורונה, בארץ ובעולם", מודה הדוגמן ברק שמיר. "התקציבים רחוקים מלהיות זוהרים, היום נאלצים להסתפק בפוסטים בפלטפורמות הדיגיטל והרשתות, שבהן הכסף אינו מתגמל ויש פחות חשיפה מרשימה מאשר על שלט חוצות באיילון, למשל. לא מעט דוגמנים מדווחים על מקרים שבהם הצ'קים שקיבלו על עבודתם חזרו. מצד שני, פתאום התפנה לי זמן לעצמי ונוצר לי שקט, שלא היה לי תקופה ארוכה".

עבור עדן פולני, 16, דוגמנית בתחילת דרכה, הקורונה מספקת אתגר לא פשוט. "הכל נעצר, הכל מתבטל, ויש את ההבנה שזה לא יחזור להיות מה שזה היה", היא אומרת. "צריך לעבוד הרבה יותר קשה כדי להצליח. היום אני מבינה שלא הכל מובן מאליו ושלא הכל נוצץ, וצריך לומר תודה על כל עבודה שמגיעה".

“בקורונה יש יותר זמן ללמוד את העבודה, להבין מי נגד מי, ללמוד זוויות שיותר מחמיאות ולא לקפוץ ישר לתוך התעשייה הזאת שהיא לא קלה”, אומרת מצדה הדוגמנית העולה דניאלה חלפון בת ה־17.5, שחתמה על חוזים בינלאומיים לפני הקורונה. “אבל אני גם לחוצה, מפחדת להידבק, כי דוגמניות עובדות בלי מסיכה, ורוב הצילומים הם בסטודיו סגור, ואם דוגמנית נדבקת או שהתה ליד חולה מאומת ונכנסת לבידוד, היא מפסידה עבודות שכבר נסגרו, כי מחליפים אותה בתוך שנייה באחרת. לא מחכים שהיא תחלים או תתאושש”.

היום שאחרי

מי שהצליחו לשרוד טוב יותר את החודשים האחרונים היו הדוגמנים בעלי חשבונות האינסטגרם המתוחזקים היטב. "רוב הקמפיינים בתקופת הקורונה הם ברשת, כך שהעוגה מתחלקת בעיקר בין אלו שיש להם חשבונות אינסטגרם מנופחים עם הרבה עוקבים", מספרת הדוגמנית עומר נודלמן. "את הפקות האופנה הנוצצות בעלויות גדולות, על סט צילומים עם אנשי צוות, קיצצו, ובמרבית המקרים נדרש הפרזנטור לצלם את עצמו בביתו הפרטי עם המוצר שנשלח לו, לאחר שקיבל הוראות בימוי והפקה, והתמונות נשלחות לעיבוד ועריכה. לפני תקופת הקורונה, דוגמנית שנכנסה לעולם הייתה נחשפת לצד הנוצץ שלו: סטים מושקעים עם ארט יוקרתי, כמות גדולה של אנשי צוות שעובדים סביבה כמו סטייליסט ואסיסטנט לסטייליסט, מאפרת, מעצב שיער, צלם, ארט דירקטור, מפיק ולקוחה מתרגשת. בתקופת הקורונה נמצאים על הסט שלושה אנשי צוות - לרוב זה צלם, איש צוות אחד שמחלטר גם איפור ושיער, ולקוחה שהפכה למפיקה/ארט ומלבישה. הסטים הרבה פחות גרנדיוזיים, והאווירה הרבה פחות נוצצת. אבל לצד הקריירה אני מרגישה שהקורונה כפתה עלינו פסק זמן בשביל להבין שהאנשים שקרובים ללבנו והמשפחה שלנו הם היסוד של כל הטוב שיש בנו. הקורונה הכניסה לחיינו מודעות לכמה חסרי אונים אנחנו, וכמה חשובה ערבות הדדית, בעיקר לחסרי האונים ובעלי המוגבלויות במדינה שלנו".

“בגלל שהתקציבים קוצצו בחצי, לקוח היום יעדיף לקחת משפיענים באינסטגרם לקמפיין מאשר יום צילומים עם צוות ודוגמנית אחת", אומרת נטע הר לב, אחראית יחסי הציבור של דוגמניות כמו שיר אלמליח וטיילור מלכוב. "יש בזה יתרון כי העוגה נחלקת בין יותר אנשים, אבל דוגמניות נדחקות לשוליים. מנסים למתוח כמה שיותר את התקציב ולהשיג יותר. זה זמן מצוין עבור דוגמניות לעבוד על התוכן שלהן, לגלות את עצמן ולהביא משהו נוסף מעצמן".

גם סוכנת הדוגמניות רותם גור מוצאת במצב הנוכחי יתרונות. "זה גורם לבנות להעריך את העבודה יותר, וברגע שנחזור לעניינים הן ייתנו הרבה יותר מעצמן", היא אומרת. "זה נותן להן גם זמן להתאמן, לשמור על הגוף שלהן, לאכול בריא, לעשות ספורט, לחשוב מחוץ לקופסה".

“אין ספק שתקופת הקורונה הביאה איתה שינויים לתעשייה, אבל מבחינתי זה זמן להתכנסות וליצירתיות עסקית", אומרת זיוה מיכאל, מבעלי סוכנות הדוגמנות “יולי מודלס” המייצגת בין היתר את נועם פרוסט, ניבר מדר ושירלי בוגנים. "העבודה בחו"ל חוזרת לאט־לאט בימים אלה: מאי תגר עובדת בברצלונה, והיא בדרך לפריז להתחיל את העבודה עם הסוכנות העולמית IMG, הדוגמנית איב ספדי עובדת בלונדון כמעט כל יום, והאחרות בדרך לשם. השקט העולמי החזיר את הדוגמניות שלנו הביתה, ואת השקט ניצלנו לבנייה ולתכנון עתידי. בתקופה זו יצרנו קשרים עם חברות בינלאומיות שפונות לקהל הישראלי, ונעשו עסקאות מעניינות עם משרדי פרסום מחו"ל או עם לקוחות באופן ישיר. פגישות רבות נעשות בזום, ויש בזה יתרון אדיר וחיסכון בזמן. המיוצגים שחזקים במדיה החברתית עבדו לא מעט בקמפיינים במדיה החברתית, ואופי הקמפיינים השתנה. אני מאמינה שגם זה יימשך בפורמט כזה או אחר. הטלוויזיה המשיכה לעבוד, וניתן היה לנצל את המצב ולהרחיב לעוד תחומים, כמו נועה כהן, למשל, שהחלה להנחות בתוכנית 'הצינור'. עדי ביטי לקחה את הזמן כדי לעבוד על חומרים חדשים ולהיערך ליום שאחרי. לקוחות שהיו ללא אונליין, הבינו את החשיבות והמשמעות של מכירה באונליין".

ויש גם מי שמתקשים למצוא יתרונות, כמו הסוכן רוברטו בן שושן. "תצוגות האופנה נכחדו", הוא אומר. "הדברים היחידים שנותרו הם רק קמפיינים ברשת וקמפיינים ממש גדולים כמו קסטרו עם הדוגמנית שלנו דורית ריבליס, או קמפיינים של ריף נאמן. רק סלבס ושמות גדולים שמסוקרים במדורי הבידור עובדים היום, כל השאר נכחדו לגמרי".

"זו תקופה קשה לענף האופנה בכל העולם", מודה גם השורדת והדוגמנית אלה איילון. "לפני הקורונה הייתי מסתובבת עם הדרכון בתיק, כי היו מקרים שהסוכנות שלי הקפיצה אותי לעבודות בחו"ל באמצע יום צילומים פה בארץ, והייתי נוסעת ישר לשדה. עכשיו הכל נעצר בכל העולם. אני מתגעגעת לחיים הקודמים, מקווה שהכל ייגמר כמה שיותר מהר".