צרפת״ ו״שיק״ הן שתי מילים שהפכו במרוצת השנים למילים נרדפות. כמעט קשה שלא לדבר על השיק הפריזאי בבואנו לתאר מה היא מהותו של הסטייל, כאשר אייקוניות האופנה הקוקטיות מז'אנר ונסה פאראדי ואודרי טוטו הפכו לאורים ותומים של הקוליות הבינלאומית. מעבר לכך, מושג שקשה להפריד מכל העסק הוא הרזון הפריזאי. אבל מסתמן שאותה כחישות נערית־קוקטית המאפיינת את אייקוניות האופנה הצרפתיות מאז ומעולם עתידה להפוך בקרוב למשוקצת. על פי חוק.

השבוע דנו כותרות העיתונים ואתרי התוכן השונים בעולם ללא הרף בחוק הצרפתי החדש שאוסר על העסקת דוגמניות כחושות. לפי החוק, שעליו כבר מחו שלל סוכנויות הדוגמניות הפריזאיות, מי שיעסיק דוגמנית בעלת bmi נמוך מהמותר, צפוי לקבל קנס שיעמוד על סכום של 75 אלף יורו או להשתחל אל תא כלא לתקופה של שישה חודשי מאסר בפועל (?!). חברי הפרלמנט הצרפתי הצביעו ביום שישי על החוק, שיעצור את מה שהם מכנים קידום של אנורקסיה און-ליין ויחייב סוכנויות לסמן תמונות של דוגמניות שעברו בתוכנות ריטוש למיניהן. העונש למי שלא יקפיד על סימון התמונות יהיה 37 אלף יורו או 30% מעלות פרסום המודעה המציגה את אותה דוגמנית. החקיקה, שהועברה בתמיכת שרת הבריאות הצרפתית מריסול טורנה, טרם פירטה מה מדד bmi המסוים שיש לעמוד בו כדי לא להיחשב רזה מדי.
אגב, צרפת היא לא המדינה הראשונה שעוסקת בשאלת החיבור בין רזון ומדינה. בספרד יש כבר איסור על העסקת דוגמניות מתחת למדד bmi מסוים בשבוע האופנה של מדריד, ובאיטליה דורשים מדוגמניות אישורים רפואיים על מנת לעלות על המסלול. גם בישראל נחקקו חוקים ותקנות בתחום. בתחילת 2013 נכנס לתוקפו חוק הפוטושופ הישראלי, הקובע את ה-bmi המינימלי עבור דוגמנית בישראל ואת השקיפות בכל הנוגע לשימוש בתוכנות עריכה וריטוש. גם בישראל אז, ממש כמו בצרפת היום, נשמעו מחאות שונות לגבי החוק מצד אושיות תעשיית האופנה. אך להבדיל ממדינות אחרות, אף שהחוק הצרפתי תקף רק בתוך שערי צרפת, הולכת להיות לו ללא ספק השפעה נרחבת על תעשיית האופנה הבינלאומית, שכן פריז היא ללא ספק בירת האופנה המשפיעה והחשובה ביותר.

"לחוק תהיה השפעה נרחבת על תעשיית האופנה הבינלאומית". שבוע האופנה בפריז. צילום: רויטרס
 
״זה חמור למדי לקשר אנורקסיה עם הרזון של הדוגמניות האלו, ולהתעלם מהעובדה שאנורקסיה היא מחלה פסיכולוגית״, טענה איזבל סאן פליקס, מזכירת סוכנות שמייצגת יותר מ-40 סוכנויות של דוגמניות בצרפת. האמת, אני מוכרחה להסכים איתה. שהרי בשורה התחתונה, הפרעות אכילה הן מצב נפשי הרבה יותר מאשר טרנד חברתי. חוץ מזה, אם מטרת החוק כפי שהוגדרה בידי הפרלמנט היא להיאבק במחלת האנורקסיה, מדוע לא לעסוק בזאת באופן ישיר במקום לפגוע בפרנסתם של עובדי תעשיית האופנה? ״מוטב שיקצו יותר משאבים לטיפול באנורקסיה מאשר לחוקק את החוק הזה״, הוסיפה הפסיכואנליטית הצרפתייה בשם מארי רוז מורו. אין ספק שיש צדק בדבריה.
עם זאת, למהלך של צרפת בנושא יש גם אספקט מעט יותר רלוונטי. הפרלמנט הצביע על תיקונים נוספים בחוק הבריאות, כאלו שיהפכו את הגלוריפיקציה של אנורקסיה ברחבי הרשת ללא חוקית, באמצעות קנס של עד 10,000 יורו או שנת מאסר למיש״יסית אנשים להשיל ממשקל גופם באופן מופרז על ידי עידוד הרעבה שתחשוף אותם לסכנת מוות או תפגע בבריאותם״. האמת, אנחנו לא לגמרי בטוחים שהחוק הנ״ל לא תקף לגבי פרסומות רבות של חברות הדיאטה; אבל מעבר לכך, ייתכן שהכיוון המקוון בהחלט רלוונטי יותר. שכן בימים אלו, מרבית הבנות הרבה יותר מוטרדות אם הן נראות כמו כוכבת היוטיוב בתאני מוטה מאשר כמו קייט מוס. הנערות הצעירות האלו נוחות כל כך להשפעה, ויש לגונן עליהן מהאושיות שנמצאות ברשת. דוגמניות מסלול? קצת פחות רלוונטיות עבורן. לסיכום, מכירים את המשפט ״בחר את המלחמות שלך״? אני חושבת שזה לחלוטין משפט שהממשל הצרפתי היה צריך ליישם במקרה הנ״ל. עדיף שהממשלה תמקד את מאמציה בהוזלה של מאכלים בריאים, במרכזים לטיפול בהפרעות אכילה או בקידום תוכניות ספורט ותזונה נכונה בבתי ספר מאשר ברדיפה אחר דוגמניות. כי בשורה התחתונה דוגמנית רזה זהו לא אוקסימורון, זו העבודה שלהן - להיות רזות ובעלות גוף ניטרלי שיכול לשאת עליו בקלות כל שיגעון עיצובי חדש. לשמש כמודל לחיקוי לנערות צעירות? זו כבר לא העבודה שלהן, זו העבודה של ההורים ושל מערכת החינוך.