שנת 2015 סימנה שינוי בתפיסת מודל היופי. אם עד השנה השיח סבב בעיקר סביב רזון, השנה נראה שהוא התרחב וכולל בתוכו גם פלאס סייז - מבנה גוף שכל כך התעלמו ממנו בעבר כמעט עד שניתן היה לחשוב שאישה במידה 50 היא תופעת טבע.
המגמה הזאת קיבלה חותמת רשמית כשבית האופנה הצרפתי לובוטן ליהק את קלמנטיין דסו, דוגמנית פלאס סייז, כפנים של הקמפיין שלהם בפעם הראשונה ב-23 שנות פעילותו. "צרפת תמיד הייתה מאחור במונחים של גיוון, אבל זה צעד קטן קדימה", אמרה דסו לדיילי מייל. "אני מקווה שיקרו עוד צעדים קטנים בהמשך".
הדוגמנית, שעברה מצרפת לניו יורק על מנת לקבל יותר הזדמנויות לעבודה, הוסיפה כי "להיות עגלגלה ומנומשת לא היה קל כשגרתי בצרפת. עכשיו מודל היופי משתנה ומותגים שמים נשים שונות באור הזרקורים. הם נפתחים לכל מיני סוגים של יופי, ולא רק לטיפוס האישה הלבנה, הדקיקה והבלונדינית".
הצעד הזה הוא חלק משורת צעדים שאנחנו עדים להם, כשמוקדם יותר השנה ספורטס אילוסטרייטד, מגזין שבדרך כלל מורח נשים כמו בר רפאלי על השער,
בחר דווקא בדוגמנית הפלאס סייז רובין לולי להופיע בגיליון בגדי הים שלו, וגם השתמש בפרסומת של הדוגמנית המלאה אשלי גרהאם.
טס הולידיי היא דוגמנית נוספת מהז'אנר, שנעשתה במידה מסוימת סוג של סמל כשחתמה בתחילת השנה על חוזה דוגמנות בסוכנות מובילה, והפכה לדוגמנית הכי גדולה שלה. בכך עוררה דיון סוער ברשת סביב השאלה האם היא מודל להשראה או מודל לאורח חיים לא בריא.
את התשובה נראה היה שסיפקה בעצמה כשכתבה באינסטגרם שלה "דברו איתי אם ויקטוריה סיקרט מחפשת מלאכית. נ.ב אנחנו השמנמנות אוהבות ללבוש לנז'רי ולהיראות סקסיות". בכתבה שהכינה עבור אמ.טי.וי ציינה הדוגמנית כי "ויקטוריה" מפסידה סכום של כתשעה מליארד דולר כשהיא לא משקיעה בשוק המידות הגדולות, ואמרה כי ניתן להסיק מכך ש"זה פשוט לא שוק שהם מתעניינים בו".
ניתן לייחס לאינסטגרם תרומה להעלאת המודעות לסוגי גוף שונים, גם בקרב הצרכנים וגם בקרב תעשיית האופנה: מי שמשכיל לנצל אותו כראוי ולצבור קהילת עוקבים גדולה מושך את המותגים אליו, וכך נוצרים פרויקטים כמו של בלוגרית הפלאס סייז גבי פרש ואתר האופנה אסוס.
במקביל, הפלטפורמה מאפשרת לתפוס את ביונסה כשהיא מנסה להצר את הירכיים בעזרת פוטושופ אבל גם לחלוק עם דוגמניות על כמו כריסי טיגן את הבאסה מירכיים עם סימני מתיחה.
כאן בארץ אחד הרגעים המשמעותיים במאבק למודעות לסוגי גוף שונים הייתה המחאה נגד קסטרו, שהוצתה בגלל אמירות קשות של המנכ"לית אתי רוטר על כך שהרשת לא מעוניינת לייצר בגדים במידות גדולות. רוטר אמרה את הדברים במסגרת שיחה עם מפעילות עמוד הפייסבוק "מילכוד 42: אין לי מה ללבוש", שבהמשך פירסמו את הדברים בפוסט שהפך לויראלי ועורר סערה, ובעקבותיו נשים וגברים הצהירו כי לא יקנו ברשת יותר.
מחאה ויראלית אחרת שקדמה לסערת קסטרו הייתה "מחאת הלבן" שפרצה בעקבות דבריה של הסטייליסטית ליאת אשורי, שאמרה בתכנית טלוויזיה כי "כל דבר שהוא בגוון בהיר או מבריק, אם אתה מעל מידה 46, אשה וגבר – זה לא מומלץ". התבטאותה הובילה למחאה של נשים מלאות שהצטלמו בלבן עם ההאשטג #מחאת_הלבן.
לצד הגישה המרעננת לפלאס סייז, נראה שהיחס כלפי רזון קיצוני משתנה גם ונעשה פחות סלחני מבעבר. תצוגת האופנה של ויקטוריה בקהאם בשבוע האופנה בניו יורק זכתה לביקורת רבה בגלל הרזון הקיצוני של הדוגמניות בהן בחרה. התקשורת כינתה את התצוגה 'מצעד השלדים', ולאור הסערה בקהאם טענה כי "זה שהן רזות לא אומר הן חולות".
לעולם האופנה יש עוד דרך לעשות על מנת לשקף את המציאות באופן מאוזן יותר, אבל נראה שמודל היופי הולך ומשתנה, ואפילו מתעגל, לנגד עינינו. מקום חיובי להתחיל ממנו את שנת 2016.