כ־49 שנים אחרי שהלך לעולמו ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן־גוריון ז"ל, מהמדינאים החשובים והמשפיעים בהיסטוריה, נחשף בבית בן־גוריון בימים אלה אוצר בלום: הבגדים שלבש, מראשית המאה ה־20 ועד ימיו האחרונים. "הכל התחיל בתקופת הקורונה, כשעשינו עבודות שימור שלא עשינו לפני כן", מספרת אורורה לטרולו, מנהלת תחום שימור בבית בן־גוריון בתל אביב.
"לבקשת מנהלת בית בן־גוריון, נלי מרקמן, התחלתי לערוך חיפוש בחדרי הבית, כולל בארון הבגדים, כדי למצוא פריטים חדשים. פתחתי את הארון והבנתי שמצאתי בגדים של מנהיג. זה מספר סיפור, והופך את בן־גוריון לדמות עגולה ואמיתית. היה ממד מאוד אנושי בלהחזיק את הפיג'מה של בן־גוריון. זה היה ממש מרגש. במהלך אחד הסגרים של הקורונה, הוצאנו את זה לתהליך ניקוי".
מה היה מצב הבגדים?
"אל תשכח שעברו כמעט 50 שנה מאז שהוא נפטר, אבל בסך הכל הם היו במצב סביר וטוב. היו בארון הרבה חליפות שצבען נע בין אפור כהה לשחור. היו שם חליפת טוקסידו אחת, שתי גלימות של דוקטור לשם כבוד ממוסדות שונים, שני חלוקי בית, טלית, בגד ים, בגדי צבא, בגדי חאקי, עניבות, כובעי צילינדר, תרבוש ופיג'מה. התרבוש הוא מימי מלחמת העולם הראשונה ושאר הבגדים, להערכתי, משנות ה־30, ה־40, ה־50 וה־60".
בעקבות הגילוי, החליטו אנשי בית בן־גוריון להציג את הבגדים בתערוכה שתתקיים החל מ־8 באוגוסט ועד 31 באוגוסט במקום (מותנה בהרשמה באתר בית בן־גוריון). "המילים 'אופנה' ו'ישראל' בשנים הראשונות זה לא מובן מאליו, ולערוך תערוכת אופנה על בן־גוריון זה די מוזר", אומרת אוצרת התערוכה נגה אליאש זלמנוביץ׳, חוקרת אופנה ואוצרת רב־תחומית.
"בן־גוריון לא התעניין באופנה. כשאנחנו מסתכלים על אופנה בימי קום המדינה וקצת לפני זה אנחנו רואים שהיה בלבוש משהו אידיאולוגי: לחלוצים הראשונים, שבן־גוריון ראה את עצמו חלק מהם, היה סטנדרט לבוש. כלומר, לפגישת עבודה הם לבשו לבוש מסוים, לנסיעה לחו"ל בחרו בלבוש אחר ולאירועים ממלכתיים לבשו ביגוד אחר.
"לכל אירוע הם התאימו חליפה ועניבה רלוונטיות לקוד הלבוש באותו אירוע. בתקופת המנדט הבריטי וימי הצנע בארץ, כשלא היה כסף לאוכל ולבגדים, ממשלת המנדט נתנה הוראה לתפור חליפה לכל דמות ציבורית, שכן החליפה ייצגה את איך שאתה תופס את עצמך מבחינה פוליטית. בן־גוריון כמובן היה מודע לזה. מאוד מרגש וגם מוזר להסתובב בבית של מישהו כמו בן־גוריון ולהכיר אותו ברמה הכי אינטימית, כמו לגעת בבגדים ובנעליים שלו".
"בן־גוריון התאים את עצמו לאירוע, אם זה ביקור בניו יורק או במפעל בצפון", מוסיפה לטרולו. "כשהוא נסע לבורמה, הוא לבש בגדים רשמיים של בורמה. הוא חיבר את עצמו למה שקורה מסביב. הוא הבין את הכוח בבגדים. יש גם מכתב שהוא כתב לפולה ובו סיפר שהוא דואג להתקלח כל יום, להחליף חולצה. אולי זה מרמז לנו שהיא עזרה לו לבחור את הבגדים".
תפקיד חינוכי
בין הפריטים שיוצגו בתערוכה נמצא חלוק בית של בן־גוריון, שעליו אומרת אליאש זלמנוביץ׳: "הדימוי הזה של בן־גוריון בחלוק בית הוא מאוד אינטימי ומשמעותי. קראנו לזה 'מנהיג בנעלי בית'. זה מעיד על האזור הנוח שלו כמי שמורגל ללבוש חליפות. בבית הוא רצה להרגיש כאדם ולא כפוליטיקאי".
על המדים של בן־גוריון היא אומרת: "כשצה"ל נולד, לא היו בגדים להלביש בהם את החיילים. אנשים היו מגיעים עם בגדים אזרחיים, ומהר מאוד היה צורך להלביש את הצבא. בן־גוריון נהג ללבוש חליפת 'בטלדרס', בגד שפיתח הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, ואלו היו המדים הראשונים בצה"ל. בן־גוריון לבש אותם גם בתור שר הביטחון, כשהוא נפגש עם אנשי צבא מהעולם. המדים שלו הם ללא דרגות, ללא סמלים. הוא לא היה חייל שלחם, אלא הוא ראה בלבושו זה תפקיד חינוכי".
על החליפה של בן־גוריון היא אומרת: "יש סיפורים שבן־גוריון לבש אותה במהלך אירועים רשמיים כשהיו עושים מולו תחרויות מי עומד יותר זמן על הראש"; על כובעיו היא אומרת: "מצאנו שישה כובעים, כולל כובעי צילינדר גבוהים, שמלווים תקופות שונות בחייו"; ועל בגדי החאקי: "הוא התווה את המדינה בשנותיה המכוננות, ייצג בצורה המקסימליסטית את ישראל באירועים הכי חשובים ובינלאומיים ועדיין נשאר אותו אדם פשוט שאוהב ללבוש חאקי. זה מעיד על הבן אדם".
על הטלית שלו אומרת לטרולו: "בן־גוריון לא היה אדם דתי, במובן הקלאסי של המילה. יש לנו לא מעט תמונות שלו מגיע לכבד באירוע ברית מילה, והוא היה הסנדק של רוב הילדים בשדה בוקר ושל הילד הראשון שנולד באילת".