אני אמא לילדה בת 3.5 שמיועדת לעבור בקרוב ניתוח כפתורים, כי יש לה כ־40% שמיעה באוזן אחת, וגם ניתוח של שקד שלישי כי יש לה חרחורים בלילה וקשה לה לנשום. הבעיה היא שאנחנו לא יודעים איך להסביר לה שהיא עומדת לעבור את הניתוחים, ואיך להכין אותה לכך.
"מדובר בניתוח שמשפר איכות חיים, כי ברגע שיש לה נוזלים באוזן, היא שומעת תהודה כל הזמן. וגם ניתוח להוצאת שקד שלישי ישפר את מצבה. הניתוחים מבוצעים בהרדמה מלאה וההתעוררות לא מלווה בכאבים. ניתוח שקדים גם תמיד מלווה באכילת גלידה ובדברים שילדים אוהבים. אני חושבת שללא ספק מדובר באי נוחות, אבל ללא כאבים. אז איך מכינים את הילדה? אומרים את האמת. כלומר, אתם מתווכים את המציאות. תבואו אליה בבוקר היום שלפני הניתוח ותגידו לה שמחר כולם הולכים ביחד לבית החולים למחלקה מיוחדת של אוזניים, וששם הולכים לעשות לך ניתוח קטן שבעצם יגרום לך לשמוע מצוין. תדגישו שהיא לא תרגיש כלום: 'את תישני לך בכיף וכשתתעוררי פתאום תשמעי מצוין'. ייתכן שבחדר הגדול, עם כל התאורה מסביב, יאחוז אותה פחד נורא, ויכול להיות שהיא תתנגד ותצטרכו להחזיק לה את היד בכוח כדי להרדים אותה. לכן חשוב שתחזיקי לה את היד ותאמרי לה: 'אני כאן כל הזמן, אני שומרת עלייך'".
מצד אחד היא בוטחת בכם, מצד שני אין מתן האינפורמציה דומה לחוויה עצמה. ואני משווה את זה לכל מעבר או שינוי בחיי הילד. תמיד המציאות שונה מהמידע שניתן קודם לילד, כי הילד צריך להתמודד עם מה שקורה בפועל. אם היא תגיד 'אמא, אני מפחדת', אז תגידי לה שאת פה בשביל לשמור עליה כל הזמן עם חיבוקים גדולים. תגידי לה את הדברים האמיתיים שבאמת עומדים לקרות. שאתם שומרים עליה כל הזמן עד הרגע שהיא תתעורר מהניתוח ותרגיש מצוין. מיותר לתת לה 'שוחד', כי אין לה ציפייה לדבר הזה. אני בעד להביא דברים מהבית שהיא אוהבת, כמו בובה או שמיכה. תני לה לבחור מה לקחת עמה מהבית לבית החולים. אפשר גם לקנות לה גלידה לגרון לאחר הניתוח עצמו. היא ממש לא צריכה פיצוי או שוחד".
"חשוב להבין – ילדים לא מבינים שזה הולך ככה בחיים. כל הנושא של תגמול עבור דברים טובים שהם עשו זה משהו שאנחנו מכניסים להם לרפרטואר. תגמול הוא התוצאה האמיתית והטבעית של הדבר – כמו הצלחה, כבוד וכדומה, לכן אין צורך באיזשהו שוחד. אני בעד לומר את האמת במקרה של ניתוח לילדים בגיל הזה. ילדים לא פוחדים ממשהו סתם, זה כמו שילד לא יודע מהו פחד, ילד רץ מהצוק כי הוא לא מבין עוד את המשמעות של ליפול, הוא מתחיל לפחד כשאנחנו אומרים לו: 'לא, זה מסוכן, תיזהר'. אנחנו אלה שמקנים להם את ידיעת הפחד לצורך זהירות. לכן יכול להיות שהילדה תפחד כי אנחנו משדרים לה את הפחד. לכן כל מה שצריך לתת לה הוא חיבוק גדול, ולהגיד לה שאמא ואבא שומרים עליה, ושהכל ייגמר תכף".
מתי מתחילים לספר לילד על דתות אחרות כמו אסלאם וערבים? יש לי ילד מקסים בן 3.5, ואני כאישה שומרת שבת, דתייה לאומית לא חרדית, לא הכנסתי טלוויזיה הביתה ורק קוראת חדשות אחרי שהילדים נרדמים. איך חושפים אותו לעולם הזה? והאם בכלל רצוי לחשוף אותו לכך? ואם כן, אז מתי?
"ברגע שאין טלוויזיה והילד הולך לגן ופוגש חברת ילדים בגילו, הוא לא נחשף לעולם בינתיים. ההיחשפות לעולם קורית בשלבים. ככל שהילד יותר גדול, הוא נחשף למעגלים נוספים וקשוב יותר למה שקורה בטלוויזיה. לא צריך להושיב ילד בגיל 3.5 לשיחה על דתות אחרות בעולם. מה שכן, וזה חלק חשוב בחינוך, הוא לנצל הזדמנויות. כמו לדוגמה, הצילום שאליו נחשפנו של סבתא שלוקחת את הנכד שלה לגן ומחזיקה מערוך בידה להגנה עצמית. אז יש סיכוי שהילד ישאל אותה למה לקחת מערוך?"
"זאת הזדמנות להסביר לו על המצב. לומר לו: 'אנחנו פה בישראל בסכסוך עם הערבים מסביבנו, וכרגע אנחנו בריב מאוד גדול, ויש כמה שמרביצים לנו ברחוב, ובגלל זה אני הולכת עם מערוך, כי אם מישהו ירביץ לנו, אני אתן לו בראש'. ילד לא יכול להבין דברים מופשטים, ולכן זה לא הגיל הנכון להסביר לו על כך באופן כללי. לדעתי את צריכה לצפות להזדמנויות, וכשהוא בא עם שאלה ספציפית, לתת לו כבוד ולהסביר לו בהתאם".