אני סבתא לנכד בן 11, תלמיד מחונן שלומד גם במסגרות מחוץ לבית הספר והתקבל השנה לתכנית בר אילן במתמטיקה. הוא רצה מאוד להתקבל לתוכנית הזאת, אבל הבעיה שהוא לא מהמתמידים ומהמשקיעים בשיעורי הבית - ואנחנו חוששים שהוא לא יצליח להתמיד גם הפעם. אנחנו רוצים לדעת אילו כלים אפשר לתת לו כדי שיצליח להתמיד, להשקיע ולהגביר את המוטיבציה?
"אני באופן אישי חושבת שלא צריך לתת שיעורי בית לילדים, כי לדעתי זה מיותר. התלמידים נמצאים בכיתה במשך שש־שבע שעות בכל יום, וזהו הזמן שמוקצב ללימודים, אם אחר כך הם צריכים לבוא הביתה ולהכין שיעורי בית, מתי נשאר להם זמן להיות סתם ילדים שמשחקים למטה עם החברים, רוכבים על האופניים או הולכים לאיזה חוג העשרה? ברוב המדינות הנאורות בעולם אין דבר כזה שיעורי בית, כי במדינות האלו הילדים עושים הכול בבית הספר, כי זה המקום שבו צריך ללמוד ובבית יש מקום לעשות דברים אחרים. אני יודעת שלדעתי נגד שיעורי הבית שותפים גם לא מעט מורים, ואני מכירה כמה מהם שבאופן עקרוני לא נותנים מטלות ושיעורי בית לתלמידים שלהם.
"אתם צריכים לשחרר את עצמכם מהדאגה להשקעה של הילד בשיעורי הבית, זו רק עילה להסתכסכות ולמריבות מיותרות של ההורים עם הילד. אם בכל זאת אתם מתעקשים, אני מציעה לכם לשבת עם המורים שלו בבר אילן, שהם אלו שישבו לילד על הווריד. תקבעו עם המורים שיחה, בלי שהילד בעצמו נוכח בה. אני מתארת לעצמי שהמורים בתוכנית המיוחדת הזאת מכירים היטב את המאפיינים של ילדים מחוננים. ילדים מחוננים לא סתם מסרבים לעשות את שיעורי הבית, לא בא להם על זה כי הם לא מבינים בשביל מה זה טוב, הכול משעמם אותם, הם מבינים מאוד מהר יחסית את החומר ורק רוצים להתקדם הלאה. הרי הנכד שלך הבין כבר מזמן בכיתה ד' את מה שמלמדים בכיתה ו', אז בשביל מה הוא צריך לשנן את החומר שוב ושוב? הוא רוצה גירויים חדשים. ילד מחונן שהוא חצי גאון לא צריך לעשות שיעורי בית. ילד כזה גומר ספר כל יומיים. רדו לו מהווריד. כולם סתם רבים איתו על זה, והוא סתם מסתכסך אתך ועם ההורים ובמיוחד איתך, כי זה לא תפקידה של סבתא. אם הוריו מוטרדים מזה, שידברו עם המורים שלו בבר אילן ואם למורים זה חשוב והם יגידו שזה הכרחי ללימודים שלו, אז הם צריכים להיות מי שיושבים לילד על הווריד, לא ההורים.
"מחוננות היא לא משהו שהולך לאיבוד. גם אם הילד הוא יעשה את מבחני הבגרות בלי לעשות יום אחד שיעורי בית וגם אם הוא ייזרק מהתוכנית למתמטיקה של בר אילן, הוא עדיין יישאר מחונן, ומן הסתם כאשר הוא יתבגר הוא יקבל יותר שכל וידע בדיוק מה הוא רוצה לעשות. בדרך כלל ילדים גאונים נוטים לברוח מהעולם או מהסביבה, כי מציקים להם כל הזמן. הם מעשירים את עצמם בלמידה ובהסתכלות בערוצים שמעניינים אותם ובקריאה מרובה, והם נוטים להתחבא מהחיים, כי כל הזמן לוחצים עליהם להוציא לפועל את הגאונות שלהם. לכן, להורים לילד מחונן יש רק תפקיד אחד – להעשיר את עולמו".
אני סבתא לתינוק חמוד בן שנה, במשך שבעה חודשים טיפלתי בו עד שהוא החל ללכת לגן. הילד כל הזמן ניגש לרגליים שלי או של ההורים שלו ומבקש להיות על הידיים, ממש מתחנן על נפשו שנרים אותו על הידיים כל היום. מדובר בנכד החמישי שלי- ואני לא זוכרת תופעה כזאת אצל ארבעת נכדי האחרים. מה זה אומר?
"הוא קטנצ'יק, רק בן שנה, וייתכן שהוא מפונק או רגיש מהאחרים. אני לא יכולה להצביע על סיבה מסוימת לכך, אבל הרי צריך לזכור שכל ילד הוא עולם בפני עצמו. ייתכן שיש לו טמפרמנט שונה משאר הנכדים ושהוא זקוק למגע יותר מהם, אבל בגילו כבר אפשר ללמד אותו שאנחנו המבוגרים רואים אותו ומספקים את צרכיו, ובכל זאת לעתים יש מצבים שבהם רצונותיו לא יכולים להתגשם. לכן, גם כשהוא מבקש ומתחנן על נפשו שירימו אותו על הידיים, אם זה לא מתאים לך או להורים, צריך להגיד לו 'לא'. הוא לבטח יבכה ויכעס, אבל רק כך הוא ילמד שיש רגעים בחיים שבהם גם אתה רוצה מאוד משהו, זה לא יקרה.
"אם הילדון מבקש רק ממך ומההורים להרים אותו על הידיים ובגן הוא מתנהג כרגיל, כנראה מדובר בסוג של פינוק ושיש לו את היכולת להתגבר על הצורך הזה ולמצוא הנאה בחיים שמסביב. נראה שברגע שהוא רואה את סבתא, או את אמא ואבא הוא מיד נדבק לרגליים כדי להתפנק".
ערכה: הדס בארי
מתוך תוכניתה של מיכל דליות, בכל שישי ב־10:00 ב"רדיו ללא הפסקה"