לאכול טוב בחג: בלי רגשות אשם על הבטן המלאה

מי מבינינו שנשאר בארץ, ולא טס לחופשה בחו"ל בתקופת החגים, כמעט שאינו יכול לוותר - יש שיאמרו להתחמק - מאירוח, בין שהוא האורח ובין שהוא המארח. אחד מסמלי חג הסוכות הוא האושפיזין המתארחים בסוכה. על פי המסורת, הכוונה לאורח אחד בכל יום במשך שבעה ימים, אך לעתים קרובות מגיעים האורחים בקבוצת חברים, עם בני זוג וילדים. אנחנו מרבים לארח ולהתארח בחג, שבו מזג האוויר נעים ונוח בסוכה מדוגמת וכשרה או בבית. מכיוון שכך, בחרנו להקדיש את המאמר השבוע להתמודדות עם הארוחות במהלך החג הארוך.

לעתים הכיף להתארח אצל משפחה או חברים נפגם עוד לפני הארוחה בגלל החשש כי לא נצליח לעמוד בפיתוי מול השפע הגדול של האוכל. לא זו בלבד שבדרך כלל המגוון גדול וכך גם התכולה הקלורית של חלק מהמנות, אלא שנוספת העובדה שארוחות החג נמשכות זמן רב וגם בסיומן עוד יושבים סביב השולחן וממשיכים לאכול, לנשנש ולשתות (ולא מים).

וכאילו זה לא מספיק, לא פעם המארחים מוודאים שטעמנו מכל הקערות שעל השולחן. וגם אם כן, ממליצים לנו לקחת תוספת. ביום המחרת אנחנו מתוסכלים מכך שאכלנו יותר מהרצוי או שאנחנו חושבים שאכלנו יותר מהרצוי. כאשר אנחנו מתארחים, אין לנו השפעה על התקרובת. אולי על מנה אחת שהתנדבנו להכין (קינוח? סלט? מה תרצו שנביא?). על מנת להתמודד בקלות רבה יותר, כדאי לאמץ מספר הרגלים פשוטים.

הכלל הראשון הוא לא להגיע רעבים. אפשר לאכול משהו קטן כמו פרוסת לחם מרוחה או יוגורט כשעה לפני היציאה. אלה ישביעו וימנעו אכילה מהירה ומנות גדולות מדי.

הכלל השני הוא לאכול רק אוכל טעים או טעים מאוד. בארוחות ארוכות עם מבחר תבשילים אוכלים לעתים מכוח האינרציה, ממלאים שוב ושוב את הצלחות, גם אם האוכל כבר קר והרבה פחות טעים.

והכלל האחרון, לפעמים הקשה ביותר ליישום, הוא שלא חייבים לאכול יותר ממה שאתם רוצים רק בגלל בקשות חוזרות של המארחים. אפשר להסביר שאתם שומרים על התפריט, המארחים ודאי יבינו ואולי אף יזדהו.

מצב פרדוקסלי הוא שגם בזמן אירוח, כשהתפריט באחריות שלנו, אנחנו בוחרים להגיש מנות עתירות שומן וסוכר, ובכמויות. וזאת אף על פי שהאורחים שלנו (בדיוק כמונו) ישמחו יותר אם המנות יהיו מתחשבות בניסיון לשמור על תזונה טובה.

בדומה להתחשבות בצמחונים, בטבעונים, באלה שבחרו בדיאטה ללא גלוטן (כשהסיבה אינה צליאק), כמעט כולם מנסים לשים לב למה שהם אוכלים - בגלל עודף משקל (בישראל כ–60% מהמבוגרים בעודף משקל וכ–25% מהילדים), סוכרת וכולסטרול גבוה. גם אורחים שהמדדים אצלם תקינים ישמחו אם תפרגנו להם במנות טעימות, צבעוניות ודלות בשומן, בסוכר ובמלח.

שאלה של זמן

למה כדאי לשים לב כשמארחים?
מים: שתייה של מים במהלך הארוחה תתרום לאכילה אטית יותר, תגרום להרגשת שובע מדומה לזמן קצר, אבל זה הזמן הנדרש לנו. בונוס נוסף הוא רעננות ותרומה לערנות. לא פעם הרגשת הצמא מפורשת כרעב, ואז אוכלים במקום לשתות.

מה בוער: אחד מהמאפיינים של ארוחות החג הוא משך הזמן. על פניו זה יתרון: אוכלים לאט, בנחת, ולועסים היטב, להבדיל מימי השבוע העמוסים והלחוצים, שבהם אוכלים על הדרך ולפעמים מדלגים בכלל על הארוחה. אך למעשה ישיבה ממושכת מובילה לאכילה אינסופית, ולכן מומלץ לפנות את הקערות המרכזיות בזמן, גם אם הן לא ריקות לגמרי.

בלי תחרות: האירוח שלנו לא צריך להתחרות באירוח של אחרים. אם בפעם האחרונה שהתארחתם אצל חברים התפריט כלל שבע מנות פתיחה, דגים, עוף ובקר, שתי תוספות, ארבעה סלטים, ולבסוף עוגה וגלידה, אין זה מחייב אתכם. מנות רבות וכמויות גדולות עלולות להיזרק לפח או להגיע לקיבה שלנו.

על הכיסא: אכילה בעמידה היא אכילה אגבית ולא מודעת - במטבח בעת הכנת המנות להגשה, בדרך לשולחן ובדרך מהשולחן כשמפנים את השאריות. באופן כזה אפשר להגיע לכמויות לא מבוטלות ותמיד מיותרות של אוכל. אכילה בעמידה אינה מכובדת ואינה מכבדת. כדאי לשבת ולאכול בהנאה, במיוחד כשיש ילדים בסביבה.

ילדים זה שמחה: יש הבוחרים להושיב את הילדים בשולחן סמוך לשולחן המבוגרים. ישיבה משותפת סביב שולחן אחד מהווה הזדמנות לחשוף את הילדים למזונות חדשים, ועוד יותר מזה - לצפות בהוריהם אוכלים ואוהבים מאכלים שפחות מוכרים להם. ילדים בררנים יאכלו מגוון גדול יותר, אומנם לא אחרי ארוחה אחת או שתיים (יש לחשוף אותם 10־16 פעמים למאכל מסוים כדי שיתקבל על ידם), אבל ההתמדה משתלמת. זו גם הזדמנות נוספת להקנות נימוסי שולחן, רק על ידי מתן דוגמה אישית, בלי להטיף.

היופי כן קובע: לאופן ההגשה חשיבות רבה - מפה חגיגית, כלים נאים, פרחים, נרות, כל אלה משפיעים לא רק על האווירה אלא גם על מצב הרוח ותחושה שהמזון מיוחד וטעים יותר.