לחם לבן פרוס בפיקוח ממשלתי עולה כ־6 שקלים; לחם מקמח מלא של אותה חברה עולה כ־13. לחם כוסמין עולה כ־20 שקלים ולחם מחמצת 22 שקלים ומעלה. מחיר קילו קמח לבן הוא 3.6 שקלים. קמח מלא מתחיל מ־6.3 שקלים ומאמיר ל־18 שקלים עבור קמח כוסמין מלא אורגני. על ירקות ופירות אורגניים בכלל אין מה לדבר. אלו מיועדים לעשירון העליון. מי שידו לא משגת, נגזרים עליו חיים לא בריאים. "צריך לזכור: אלה לא תוספי תזונה. אלה מוצרי יסוד בסיסיים. אני עומדת מול המדפים ומתלבטת: לקחת או לא לקחת? בסופו של דבר, גיליתי דרכים לעקוף את זה ואני קונה לחמים טובים. יש מאפיות בשוק, שמוכרות כיכרות לחם טוב בערך בחצי מחיר. בכל מקרה, אני מוציאה המון כסף על אוכל בריא, ולא מבינה למה זה ככה", אומרת מ', אם לשלושה מתל אביב. מ' מצביעה על תופעה מוכרת לכל ישראלי: מחירי המזון הבריא.
היום (שלישי) ייערך בוועדת הכלכלה בכנסת דיון מיוחד סביב השאלה מדוע יקר כל כך לאכול בריא בישראל. הדיון נערך במסגרת יום העלאת המודעות למגפת הסוכרת ברחבי העולם ובישראל על רקע נתונים מדאיגים: מחלת הסוכרת נפוצה יותר בקרב אוכלוסיות ממצב סוציו־אקונומי נמוך החשופות יותר למזון עתיר שומן, סוכר וחומרים כימיים – שהוא גם בדרך כלל זול יותר ונפוץ במגזר הערבי וביישובי הפריפריה. כל ילד שלישי בישראל סובל מעודף משקל ונמצא בסיכון גבוה במיוחד לסוכרת ולתחלואות הנלוות אליה. "האבסורד הבולט ביותר הוא שביד אחת מדינת ישראל מסבסדת את האוכל הלא בריא וביד השנייה היא צריכה להשקיע מיליארדים בטיפול נגד השמנה ובמחלות שנובעות מכך", אומר יו״ר ועדת הכלכלה, ח״כ איתן כבל, יוזם היום המיוחד בכנסת. "עלינו מוטלת האחריות לשנות את המצב, הן לגבי עצמנו והן לגבי ילדינו. בוועדה דנו בעבר בנושא הלחם שבפיקוח אך בדיון הקרוב נעסוק במוצרים נוספים כמו שמנת מתוקה. מוצרים אלו זולים מכיוון שהם מפוקחים. יש כאן הזדמנות להעלות למודעות במשרדי הממשלה כדי שמוצרים בריאים יותר ייכנסו לפיקוח ויהיו נגישים לאוכלוסיות מוחלשות".
איתי גוטלר, רכז פרויקטים בעמותת "מהיום" – לאורח חיים בריא ומניעת סוכרת, מנסה לעמוד על השאלה מהן הסיבות למחירים הגבוהים של המזון הבריא. "נתחיל בעלויות ייצור גבוהות. ברור שיקר יותר לייצר אוכל מחומרי גלם איכותיים, מאשר לייצרו מחומרי גלם פשוטים וזולים ופחות איכותיים", הוא אומר, "שנית, במקרים רבים מדינת ישראל גובה מסים גבוהים יותר דווקא על מוצרי מזון בריאים. שלישית, מפתיע, אבל על מוצרי מזון לא בריאים ישנו פיקוח מחירים של המדינה, מה שמביא להוזלת המחיר לצרכן. לעומת זאת, דווקא על מוצרי מזון מקבילים בריאים יותר, אין פיקוח מחירים, עובדה שמאפשרת ליצרנים וליבואנים לגבות מחירים גבוהים יותר בשווקים. רביעית, באוכלוסיות מוחלשות, שבהן יש פחות מודעות, אנחנו מוצאים יותר מאמצי שיווק וקידום מכירות על אוכל לא בריא, ג'אנק פוד, מאשר מאמצי קידום האוכל הבריא. למרות שהיינו מצפים ממשרד האוצר לפעול להוזלת האוכל הבריא בישראל ולהנגשתו לאוכלוסיות מוחלשות, הרי שבפועל, משרד האוצר נשאר על הגדר, כאילו אינו שחקן במשחק הכלכלי הזה. המשרד לאורך שנים לא מוכן לנקוט מהלכים מעשיים לשינוי הנוסחאות הכלכליות שישפיעו על מחירי המזון".
כמו רכב יוקרה
כיום, הפיקוח של המדינה על מזונות הסל מתמקד במזונות עשירים בחלבון חלבי, שהם 11% בלבד מעלות הסל הבסיסי הבריא, שכולל מוצרים כגון לחם אחיד, לחם לבן, חלב, שמנת חמוצה ומתוקה, גבינה צהובה ולבנה וביצים. בקבוצת המזונות העשירים בחלבון מהחי וקטניות, שמהווה כ־40% מעלות הסל הבריא, חל פיקוח רק על מחירי ביצי מאכל שחלקן בקבוצה מצומצם מאוד. כמו כן, אין פיקוח על דגנים מלאים שמשקלם כ־%22 מעלויות הסל הבריא. בשורה התחתונה, אין פיקוח על מחירי מזון המהווים כ־60% מעלות סל המזון הבריא.
חוק המועצה הלאומית לביטחון תזונתי תשע״א – 2011 נחקק במגמה לחולל שינוי משמעותי בטיפולה של המדינה בתופעה של חוסר ביטחון תזונתי בישראל. מדוח המועצה לביטחון תזונתי שקמה בתוקף החוק, עולה כי העלייה במחירי המזון בישראל בעשור האחרון משקפת את חוסר התחרותיות בענף ומדיניות ממשלתית בלתי יעילה בהיבטים של ביטחון תזונתי ותזונה בריאה. העלייה החריפה, יחסית לעלייה בהכנסות ובהשוואה בינלאומית, תרמה להגדלת ההוצאה על מזון בתקציב משק הבית ולהמרת צריכת מזונות בריאים יותר במזונות בריאים פחות, בפרט בקרב משפחות עניות.
בחורף שעבר הוגשה למשרד הבריאות על ידי עמותת "עתיד", רשימה ובה מצרכי סל מזון בריא. המשרד, אומרים ב"עתיד", משמש שותף פעיל, ובכל זאת, לא קרה מאז הרבה. נכון להיום, בסל המזון המפוקח אפשר למצוא מזונות לא בריאים כמו לחם לבן, עוגת שמרים, שמנת מתוקה 38%, מלח שולחן עתיר נתרן ועוד. לחם מלא, יוגורט או גבינות רזות, פירות, ירקות, דגנים מלאים, קטניות, שמנים בריאים או דגים שמהווים כ־60% מעלותו של סל מזון בריא – מחוץ לתחום.
הדיאטנית־פיזיולוגית סיון אבוט-ברקן, סמנכ"לית עמותת עתיד החתומה על הצעה לסל מוצרי מזון חלופי בריא לפיקוח, שהוגשה מטעם האחודה לאורח חיים בריא למשרד הבריאות, מסבירה כי ההגדרה של "סל מזון" קיימת עוד מהמאה הקודמת, ונועדה במקור למנוע הפקעת מחירים. הזמן לימד שהמחיר הוא לא הכול, בפרט כאשר ישנן השלכות מרחיקות לכת. "סל המזון הבריא מוגדר מתוך כך שאנחנו מחפשים משהו שיקדם תזונה נכונה, אורח חיים בריא, שימנע מחלות, כזה שיש לו מימד חברתי של משפחה שאוכלת סביב השולחן, מקדם תזונה ים־תיכונית ושמירה על האקולוגיה", היא אומרת. "סל מזון בריא נוגע בהמון דברים. גם המימד הכלכלי פה מאוד ברור ומשתלם למדינה, כך שהאבסורד מאוד גדול. הלחם האחיד שנמצא בסל היום והיה גם לפני 20 שנה, צריך לדעת שבעבר הוא היה הרבה יותר בריא. היום הוא הפך לכמעט קלוריות ריקות והמדינה עדיין מסבסדת אותו".
ד”ר דורית אדלר, תזונאית ראשית במועצה הלאומית לביטחון תזונתי, מזכירה שישראל אולי מצטיינת בתחום, אבל אינה ייחודית. "זו בעיה גלובלית, גם במדינות העשירות וגם בעניות. הנחת היסוד שכולם מבינים את חשיבותו של מזון בריא רחוקה מהמציאות. אפשר לראות את זה במהלכים שעושים משרדי ממשלה שונים. ניקח את נושא הבשר האדום המעובד. ארגון הבריאות העולמי הכניס אותו לקטגוריה של חומרים מסרטנים, משרד הבריאות יצא עם הכרזה מסוימת, ומצד שני בא משרד האוצר ואומר: הדבר הכי חשוב לי זה הורדת יוקר המחייה, ומוריד את המכסים על ייבוא בשר, כולל בשר מעובד. המטרה היא להוזיל ולהנגיש לציבור. האם מי שמחליט את ההחלטות האלה מודע למשמעויות הבריאותיות או הכלכליות? לדעתי לא. המשמעות הכלכלית היא שאם זה מגדיל את הסיכון לסרטן או סוכרת, גם הנטל הכלכלי הולך וגדל על המדינה, כך שכולנו שותפים בתשלום העלויות של שיעורי הסוכרת ההולכים וגדלים כי יש לנו ביטוח בריאות ממלכתי. זה מקטין את התל"ג כי כשיש יותר חולים, יש יותר היעדרויות מהעבודה".
פרופ' שוש שהרבני, ראש רשות המחקר, המכללה האקדמית עמק יזרעאל מזכירה גם את היצרנים: "אם היצרנים רוצים לייצר את המוצרים הבריאים, הם צריכים להסב את פס הייצור לסדרות קטנות יותר ולכן זה פחות כלכלי עבורם ומעלה את המחיר בגלל התשומות. אבל אם הבעיה הייתה רק התשומות, הפער במחירים בין מזון לא בריא לבריא היה עומד על כ־%40 ולא כפי שהמציאות ניכרת ממדפי הסופרים בפער של מאות אחוזים יותר ברכישת מצרכים מקדמי בריאות לעומת מקביליהם. הסיבה לכך היא רצון היצרנים למתג את המזונות הבריאים. חברות המזון מכוונות עדיין את המוצרים הבריאים לאוכלוסיות עשירות שידן משגת. הם משדרים במיתוג שהמחיר גבוה כי אתה מקבל איכות ובריאות ולכן תשלם יותר. חברות המזון למעשה מתייחסות למזון כמו לרכב יוקרה".
"מערכת המזון היא פאזל של אלף חלקים", מוסיפה ד"ר אדלר, "ובישראל כל אחד מתעסק עם חמישה־עשרה חלקים, אבל אין מי שיראה את המכלול. אחד הגופים הבודדים שמסתכל על התמונה המלאה הוא הפורום הישראלי לתזונה בת קיימא שפועל בהתנדבות. אנחנו מסתכלים מהקרקע – משאבי מים, זרעים, דרך נושא התזונה הבריאה, ביטחון תזונתי, דרך בזבוז המזון וכו'. הכל חלק ממערכת אחת. אחד האתגרים הוא הוא לראות כיצד מנגישים את זה כלכלית. את נושא העלות של הלחם המלא לא הצליחו להסדיר. זו תולדה של מהלכים פוליטיים מסוימים שהתחילו בארצות הברית בשנות ה־70, ונבעו מאי שביעות רצון של הציבור האמריקאי מעליית המחירים. הממשל הבין שצריך לסבסד חקלאים שמגדלים תירס, חיטה וסויה. לכן כולנו אוכלים את הפרודוקטים האלה עד היום. זה לא שלעם האמריקאי התירס באמת יותר זול. הממשלה פשוט מסבסדת את זה. מחירי המזון הם לא עניין של שוק חופשי, בניגוד למה שמציגים לנו את זה".
ד"ר אדלר עומדת על נקודה נוספת: "מזון הוא לא עוד מוצר צריכה. היום אומרים: 'זה שוק חופשי, נייבא יותר, המחירים יוזלו'. זו הסתכלות מאוד שטחית על התמונה. מצעד איוולת שבו אנחנו מחסלים את החקלאים שלנו ולא מבינים שבסיטואציות מאוד סבירות גם אם נרצה לייבא, לא נוכל לייבא. מדינת ישראל היא אחת המדינות שבאופן מפתיע אין לה בכלל תכנון לעניין הזה. מה יקרה עם שינויי האקלים המטורפים ואם השריפות בקליפורניה יתרחבו לכל מיני מקומות ולא נוכל לייבא את הגרעינים שאנחנו מייבאים?".
חומוס בחיטה מלאה
מאחורי צמד המילים "שוק חופשי" רוחש עולם שלם. פרופ' בשארה בשאראת, מרצה בחוג למנהל מערכות בריאות במכללה האקדמית עמק יזרעאל, אומר: "מדיניות הממשלה היא לא לסבסד יותר מזון, אלא לתת לשוק החופשי לעבוד. בנוסף, הבריאות לא בראש סדר מעייניהם של קובעי המדיניות. יעל גרמן כשרת הבריאות העלתה את הנושא עוד ב־2013 אבל מאז הוא לא קודם. מבחינת בריאות האוכלוסייה, אפילו רק החלפת אכילת לחם לבן בלחם מחיטה מלאה בתזונה, יכולה להפחית תמותה מסוכרת ב־36%, להוריד את שיעור החולים בסרטן המעי הגס ב־20%, ואף לצמצם את כמות החולים במחלות לב ב־30%. ללחם מחיטה מלאה יש סגולות כשל תרופה מונעת. אם הוא היה תרופה אני מניח שכבר היו מכניסים אותו לסל הבריאות. בישראל הדחוף מקדים את החשוב, ובחוסר תקציבים, העומס בחדר מיון יותר דחוף מהשקעה בבריאות לטווח ארוך. ההשקעה בבריאות בישראל נמוכה ביחס למדינות ה־OECD ועומדת על פחות מ־8% בעוד במדינות המתפתחות משקיעים לפחות 9%. בגלל שבמזרח התיכון אנחנו צורכי לחם בכמות גדולה, יש חשיבות גדולה לצרוך לחם בריא. זה לא מספיק שהחומוס שלנו בריא, צריך לנגב אותו עם פיתה מחיטה מלאה כדי לשמור על הבריאות ולהימנע מסוכרת. לצערנו הבדל המחירים בין לחם לבן למלא מאוד משמעותי. בחברה היהודית 55% צורכים לחם מחיטה מלאה ו־45% אוכלים עדיין לחם לבן. בחברה הערבית, ההפרש הרבה יותר גדול כי הפיתה עדיין דומיננטית מאוד בתזונה ובקרבם רק 15% אוכלים לחם מחיטה מלאה. אם היה רצון להעביר פיקוח או כל דרך אחרת לצריכת לחם מחיטה מלאה היו משנים את השיטה. בינתיים אפילו בבתי חולים רבים, עוד לא החליפו את התפריט".
ממשרד האוצר נמסר: "יוקר המחיה בישראל נמצא במעקב תמידי של שר האוצר והדרג המקצועי. בשנים האחרונות המשרד הוביל מספר רפורמות רוחביות על מנת להפחית את יוקר המחייה כדוגמת רפורמת הקורנפלקס וכן צעדים בשווקים שונים כמו שוק הבשר, הגבינה, מוצרים נטולי גלוטן ועוד. כמו כן, המשרד בוחן באופן תמידי צעדים נוספים".