הפגישה הראשונה עם מטופל חדש שמבקש לרדת במשקל, היא הכי מסקרנת. לפגישה עצמה קודמת בדרך כלל שיחת טלפון, שגם ממנה ניתן ללמוד לא מעט. אני יודעת אם מדובר בגבר או באישה, מבוגר או צעיר ואפילו את הגיל בקירוב. לעתים שיחת הטלפון מתארכת, ואני לומדת על המצב המשפחתי, קצת על המצב הרפואי, ומנימת הקול אפשר לדעת אם בצד השני של הקו עומד טיפוס אופטימי, פסימי או ספקן באשר להצלחת התהליך.
בפגישה הראשונה מתגלה האדם. חייכן ופתוח או רציני ומאופק, פטפטן או מי שיש לעודד אותו לספר ולשתף, “היסטוריית הדיאטות" האישית שלו, דפוסי אכילה, העדפותיו הקולינריות (כלומר, מה הוא אוהב לאכול, ולעתים תכופות, ומה לא ייכנס לפיו בשום תנאי), פעיל גופנית או ממש לא, וכמובן תוצאות של בדיקות רפואיות.
אחת השאלות החשובות והמשמעותיות שאני מציגה כבר בפגישה הראשונה, היא מה הסיבה שלשמה ביקש להיפגש איתי. “למה התקשרת אלי?". לרוב אני מקבלת תשובה מהירה: “מה, לא ברור? אני חייב לרזות. את לא רואה שאני ממש שמן?". בנקודה הזאת אני מתעקשת ללמוד עוד קצת. מה גרם לך דווקא עכשיו להרים אלי טלפון, מדוע דווקא היום ולא לפני חודש או חודשיים. ואז מתגלים ההבדלים בין האנשים השונים, התכנונים, הרגשות, החיים והחלומות של כל אחד ואחת.
אז למה באתי?
אני פה בגלל אשתי. משפט של גברים. אולי לא תאהבו לשמוע זאת. גם אני, יש להודות. אבל מהתרשמותי, נשים לרוב לא יגידו שהגיעו בגלל בן זוגן )וגם אם כן הגיעו מסיבה זו, לא יודו בכך בקול, ואולי אפילו לא יודו בכך בפני עצמן(. אני מוצאת, לא פעם, שעודף משקל אצל גברים נתפס בעיקר כבעיה בריאותית ולא כבעיה אסתטית, בעוד אצל נשים, בדיוק ההפך. המשפט הזה בשינוי קל: “אני פה בגלל אמא/ אבא/ההורים שלי" מתאים גם לילדים, שנדחפים מטאפורית (ולפעמים כמעט פיזית) לפגישה עם דיאטנית. הבקשות החוזרות, הוויכוחים והמתחים בבית מביאים ליצירת הקשר ולפגישה הראשונה איתי, ולו רק כדי לסמן “וי" - פגישה חד־פעמית, מחויבת המציאות, כדי לחזור הביתה בשלום.
הקש ששבר את גב הגמל. יש שההשמנה מציקה להם כל הזמן. בבוקר, כאשר הם מתלבשים, הם מרגישים שהבגד צמוד מדי ושיש צורך להסתיר; התחושה שאי אפשר להתנהל בקלילות; צפייה בשחקניות ובשחקנים רזים (לא רק דוגמניות דוגמנים); וכן גם הידיעה שעודף משקל לא בריא ועלול להיות מסוכן, אבל כל אלו לא תורמים לביצוע השינוי. לפעמים מה שמניע לפעולה הוא מפתיע: הערה )הארה( של חבר שלא ראינו זמן רב. משהו בסגנון, “וואו, הרבה זמן עבר מאז שהתראינו, מה נהיה ממך?". או אולי הערה שקיבלנו מאחד הילדים כמו “אבא, אתה ממש הרבה יותר שמן מאבא של יאיר". או שפתאום אי אפשר ללבוש שמלה אהובה ומחמיאה. מדובר בצביטות קטנות, אבל עמוק בלב הן מכריחות אותנו להתעמת עם הצורך לשנות.
הקיץ מתקרב (או חברה טובה מתחתנת, או מסיבת בר מצווה או מפגש מחזור בעוד חודשיים). אירוע מסוים, לרוב גם די קרוב, שלקראתו אנו מוכנים להשתדל ולהתאמץ במיוחד. כל כך חשוב לנו להיראות במיטבנו באותו הערב, והדיאטה מקבלת מקום של כבוד בסדר העדיפויות. לא מדובר בשינוי הרגלים לטווח הארוך, בתחושה שהחיים הטובים נגמרים, אלא במשימה שיש לעבור - ומהר.
סיפורי הצלחה. קולגה בעבודה שירד פלאים במשקל; שכנה שהשילה עשרה קילוגרמים ונראית צעירה בעשר שנים; בן/בת זוג שהדיאטה מיטיבה עמם; כתבה או פוסט של מישהו מוכר, או שאפשר להזדהות איתו, שנפרד ממשקל עודף ואיך עשה זאת. סיפורי הצלחה גורמים לנו לרצות גם - לרזות כמו שהם, להרגיש טוב כמו שהם מדווחים ומדרבנים אותנו להתחיל. הרופא שלח אותי. זו כבר לא רק בעיה אסתטית. לא מדובר בחמישה קילוגרמים כדי לחזור למידה 40, אלא במשקל שיש להוריד על מנת לאזן רמות של שומנים, סוכרים בדם או את לחץ הדם. הרופא הבהיר והדגיש את הצורך בהתייעצות עם דיאטנית ללא דיחוי, והתייחס להפחתת המשקל כמו הנחיה לנטילת תרופות.
צילום: ingimage
הרזיה תקדם אותי בחיים. התייחסות אל הרזיה כאל תרופת פלא לכל חולי וקושי. הרזיה תסייע לי למצוא בן/בת זוג או לשפר את הקשר הזוגי הקיים, למצוא מקום עבודה טוב יותר, ולהעלות את הביטחון העצמי שלי, כך שיהיה לי האומץ לעשות דברים שאינני עושה היום. “אם אצליח לרזות, ודאי אהיה הרבה יותר מאושר". בדומה לאשליה שכסף עושה אנשים מאושרים, כך גם אנשים רזים לא בהכרח מאושרים. יחד עם זאת, אין ספק שכסף ומשקל גוף תקין, תורמים לחיים קלים ונוחים יותר.
ומה לגבי הבחורה שבטוחה שתמצא את בן זוגה, אם רק תצליח לרדת במשקל? הסיכויים שלה להצליח לרזות נמוכים, והיא ודאי תתאכזב לגלות, כי ההצלחה דורשת קודם כל עבודה עצמית פנימית ורק אחר כך חיצונית. הניסיון והזמן לימדו אותי שהחוקים לא כל כך ברורים. יש הרבה יוצאים מן הכלל בתוך הכלל. לעתים הפגישה הראשונה עם מי שהגיע בגלל אשתו, מוצלחת, ומיד בסופה הוא יתאם פגישה נוספת. אחר, שאף פעם לא עשה דיאטות, חווה הצלחה משבוע לשבוע, עד שהקפיד להגיע לפגישות תקופתיות גם לאחר שהגיע למשקל היעד.
האמא שהציבה יעד עבור אירוע בר המצווה של הבן, אומנם התאכזבה מכך שקצב הירידה היה איטי מכפי שציפתה לו, אך המחמאות שגרפה באותו אירוע עודדו אותה להמשיך בתהליך. וזו שקיוותה למצוא בן זוג, אומנם עדיין לא מצאה בן זוג, אך הירידה במשקל תרמה לשיפור הביטחון, והיא כבר פחות להוטה למצוא את האחד שלה. היא מבינה שכשיגיע הבחור הנכון היא תזהה. היום אני מבינה, שההזדמנויות הקטנות האלו שנקרות בדרכנו, יכולות להיות המנוע שידחף אותנו קדימה.