כובשת את הרשת במשקל כבד

כמו בחיים, גם ברשת, עודף משקל נתפס בעיני רוב האוכלוסייה כמקור לבושה. אלא שבשנים האחרונות, קמה לפאט שיימינג תנועת נגד, כזו שקוראת לנשים וגברים בעלי עודף משקל לאהוב את עצמם כמו שהם ולחיות את חייהם בשמחה ובהשלמהעצמית.

לא חסרות דוגמאות לנשים שמנות שצילמו את עצמן בכל פוזה שנחשבת בעיני החברה כטאבו - אם בריקוד על עמוד או בביקיני. התכנים האלה זוכים כמעט תמיד לאלפי לייקים ושיתופים ברשת והתחושה היא שגם לנשים שאינן רזות יש היום מקום לבטא את עצמן.

הייתה רזה פעם אחת הנשים הבולטות בתנועת הנגד היא וויטני ת'ור בת ה־ 30 מגרינסבורו שבצפון קרוליינה, שוקלת 160 קילווקוראת לעצמה רקדנית שמנה. ת’ור התפרסמה בפברואר 2014 , כשהעלתה ליו־טיוב סרטון בכיכובה, כשהיא רוקדת בכישרון ובקלילות מעוררי השתאות.

הסרטון הפך ויראלי תוך שעות ספורות ולפני שהיא הבינה מה קורה, היא הפכה לאחת מהנשים המובילות את מגמת שינוי דימוי הגוף בקרב נשים ושינוי יחס החברה לבעלי עודף משקל.

כמו רבות מכוכבות הרשת, גם ת’ור הגיעה לשלב הבא: אתמול (שלי שי) עלתה ברשת  TLC האמריקאית סדרת הריאליטי החדשה שלה "My Big Fat Fabulous Life" ("החיים השמנים והנפלאים שלי", בתרגום חופשי) שעוקבת אחר חייה כרקדנית שמנה שמקווה לעורר השראה באחרים ובמקביל לנהל חיים נורמטי ביים, על אף היחס המזלזל והתגובות המכוערות שבהם היא נתקלת.

"אף פעם לא התכוונתי להפוך לקול המייצג את תנועת דימוי הגוף החיובי", כותבת ת’ור באתר הבית שלה. "למעשה, עד לפני שנה, המטרה העיקרית בחיים שלי הייתה לרדת 100 קילו, כדי שאתאים למודל הגוף שמקובל על ידי החברה. רציתי נואשות שיהיה לי גוף כזה, כך שארגיש שיש לי זכות לעשות את הדברים שאני אוהבת, כמו לרקוד בציבור. שיהיה לי הגוף שיאפשר לי להיות כלפי חוץ האדם שאני מבפנים – אישה בטוחה, מיוחדת ומלאת מטרות וחלומות”.

עד לפני עשר שנים, ת’ור הייתה אישה רזה ששקלה 58 קילו בלבד. היא הייתה מעודדת בתיכון ולמדה ריקוד כל חייה. אלא שהיא לא הרגישה רזה מעולם. “לא הערכתי את הרזון, והחיפוש שלי אחר הגוף המושלם החל כבר כשהייתי בת 10 ונמשך 19 שנים”, כתבה. “פיתחתי הפרעות אכילה, ספק תמידי בעצמי ודיכאון. כל הזמן ירדתי במשקל והשמנתי בחזרה. הגעתי לתחתית פעם אחר פעם”.

כשהייתה סטודנטית, החלה להעלות במשקל. בשנה הראשונה עלתה  50 קילו ולדבריה, תסמונת השחלות הפוליציסטיות גרמה לה להשמין ללא שליטה ומבלי להבין מה בדיוק קורה לגופה. בסך הכל היא עלתה 100 קילו וההשמנה החריגה גרמה לה להפסיק לעשות את הדבר שהיא אוהבת יותר מכל – לרקוד.

"חייתי חיים של בושה, דיכאון והסתתרות”, היא מספרת. “הדבר הכי נורא בשבילי היה להפסיק לרקוד, אבל התביישתי. בחברה שלנו, נשים שמנות לא אמורות לרקוד ולהיות שמחות עם הגוף שלהן. הן אמורות ללבוש אוהלים גדולים ולהסתתר מהעולם”.

לפני שנה, חבר מהעבודה גילה שהיא רקדנית נהדרת והפציר בה לתעד את עצמה ולהעלות את הסרטון לרשת. היא קראה לסרטון "A Fat Girl Dancing" ונכון להיום הוא צבר קרוב ל-6.5 מיליון צפיות. התגובות החיוביות הדהימו אותה והיא החליטה לנצל את המומנטום כדי לייסד את קמפיין "No body Shame" שקורא לבעלי עודף משקל ולכל מי שסובל מדימוי גוף שלילי, לאהוב את עצמו ולצאת לחיות את החיים.

"כשפרסמתי את הסרטון שלי ביו־טיוב, אנשים פתאום יצאו מהארון והודו לי על כך שאני עצמי ושאני מעוררת בהם  השראה”, היא מספרת. לא עבר הרבה זמן עד שמפיקי רשת TLC הגיעו אליה עם הצעה לככב בריאליטי משלה.

 

יותר מ-6.5 מיליון ציפיות ביו טיוב. וויטני ת'ור רוקדת. צילום מסך

עכשיו החלום שלה קורם עור וגידים, עם סדרת הריאליטי שבה היא מקווה להעביר מסר יוצא דופן לנשים שנמצאות במצב דומה. קצת לפני תחילת הצילומים לתוכנית הריאליטי היא חזרה לגור עם הוריה והחלה לעבוד כמדריכת ריקוד, כולל חוג מיוחד לנשים בעלות עודף משקל.

אבל הסדרה היא לא רק אוסף של קלישאות אופטימיות על אהבה עצמית – אפשר למצוא ם גם הרבה מאבקים רגשיים ופיזיים של ת’ור, כשהיא מנסה לא רק להפחית מעט במשקלה כדי שיהיה לה קל לרקוד יותר (היא מדגישה שאין לה שום רצון לחזור להיות רזה) ולשמור על כושר, אלא גם לחיות את חייה כמו כל אישה בת 30, שרוצה לצאת ולבלות.

"אני שונאת כשאנשים חושבים שאני עצלנית", היא אומרת בפרומו לתוכנית. “תסמונת השחלות הפוליציסטיות עושה הרבה מאוד לגוף שלך ואנשים לא מבינים את זה. החיים עם התסמונת הזאת לא קלים, אבל עדיין יש לי את זכות הבחירה ואני בוחרת להיות שמחה ולמצות את החיים עד הסוף. חיים רק פעם אחת וכדאי מאוד שלחיים שלי תהיה משמעות”.

"My Big Fat Fabulous Life" מזכירה מאוד סדרת ריאליטי אחרת ששודרה ברשת Style האמריקאית בין 2008 ל-2012 ובה גם כיכבה אישה בעלת עודף משקל משמעותי. "Ruby" הייתה תוכנית ריאליטי בכיכובה של אישה בשם רובי גטינגר, ששקלה למעלה מ־ 300 קילו. במשך ארבע עונות הצופים ליוו את רובי במאבקה היומיומי לירידה במשקל.

ההבדל העיקרי בין שתי התוכניות הוא שב”רובי” מעולם לא דובר על השלמה ואהבה עצמית, רק על ירידה במשקל. הפוקוס על דימוי גוף חיובי במקרה של ת’ור בהחלט מצביע על שינוי חברתי עמוק יותר. “הייתי צריכה למצוא מחדש את האושר והשמחה שלי”, סיפרה ת’ור במסיבת עיתונאים בשבוע שעבר, לקראת עליית התוכנית. “מכיוון שהאנשים שם בחוץ לא חושבים שמגיע לי להיות מאושרת. אבל חיים רק פעם אחת".

"אוביסיטי (עודף משקל קיצוני - ח”ג) באמריקה הוא נושא שאף אחד לא רוצה לדבר עליו והוא מלא בכל כך הרבה בושה שאפילו המשפחה והחברים שלי לא אמרו לי כלום. הייתי מלאת בושה בעצמי כך שגם אני לא דיברתי על זה. אני די בטוחה שאם נדבר על הנושא יותר בחופשיות, זה יעשה שינוי אמיתי ואני מקווה שזה מה שתשיג הסדרה, בין היתר".

"יש הרבה דעות קדומות סביב נושא ההשמנה והיא מאוד לא מקובלת בחברה האמריקאית, וזה חבל מאוד. אם אתה רוצה לחיות את החיים שלך במלואם, בשמחה ובבריאות, אתה לא יכול לעשות את זה כשאתה שונא את עצמך”.