תרופת סבתא: הקשישות שמסייעות לצעירים בודדים

הם קיימים בתוכנו, האנשים הבודדים. אינם מצליחים ליצור קשרים ולהתמיד בהם, לא יודעים כיצד לנהל סמול טוק שגרתי, חסרי מיומנויות חברתיות. חלקם לוקים באספרגר בדרגות חומרה שונות, לאחרים יש חרדה חברתית, יש מי מהם שסובל מבעיות תקשורת, יש ביישנים, בעלי דימוי עצמי נמוך או קשיים הסתגלותיים. יש בהם מי שעובד, לומד לתארים מתקדמים ויש מי שלא מסוגל לצאת מהבית. השונות גדולה, אך תחושת הבדידות זהה. 
 

כשאריק גלעד היה בן ארבע, אובחנה אצלו "הפרעת תקשורת קלה". אמו, לאה, נרתמה לסייע לו בפעילויות שאחרי הלימודים, והוא הצליח לסיים כהלכה את המסגרות הפורמליות: התיכון והצבא. הבעיה התחילה לאחר מכן. "הוא היה בודד בצורה בלתי רגילה", מספרת גלעד. "רציתי שיהיו לו חברים, רציתי שימצא בת זוג".  

עשו לייק לעמוד הפייסבוק שלנו –'מעריב אונליין'

 

הרצון הזה הוביל אותה לפנות לחברותיה רבקה פלאטו, בעלת ניסיון בייעוץ חינוכי; מלכה רייפן ז"ל, בעלת תואר בפסיכולוגיה; וגילה מאור, בעלת רקע של טיפול בילדים עם קשיי התפתחות. זו הייתה ההתחלה של ארגון "לבב", שנוסד ב-89' ועד היום סייע למאות רבות של אנשים.  
 

"ההתחלה הייתה בדירה קטנה שקיבלנו מאחת מחברותיי", מספרת גלעד. "הזמנו כמה מכרים של אריק מבית הספר וחשבנו שנדריך אותם איך לצאת לקולנוע וללכת לבית קפה, לרקום קשרים חברתיים. היה די קשה, אבל לאט לאט התחלנו להתמלא. אחרי שכתבו עלינו בעיתון, הטלפון לא הפסיק לצלצל. הורים לילדים עם בעיות תקשורת הביעו עניין. ישבנו שעות מול הטלפון. לא ידענו כמה אנשים כמו אריק יש, ושכולם מחפשים פתרון".
 

מקבוצת תמיכה אחת לשתיים ועד לעשרה, המייסדות שכרו כוח עזר: מדריכים מיומנים, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים, שניהלו את הפגישות וסייעו לחברי הקבוצה להתמודד עם הקשיים ולהתגבר על המכשולים. הן גם השתדלו להיענות לבקשות של הורים, כמו למשל, להוציא את ילדיהם לטיולים בארץ. אבל עם כל כך הרבה חברים חדשים, הבנות הבינו שלא יוכלו להישאר בדירה הקטנה ופנו לחפש מקום חלופי, אותו מצאו במרכז לביכורי העתים בתל אביב. 
 

"רק פעם אחת פנינו לעירייה. ביקשנו עזרה במציאת מקום שבו ננהל את מפגשי הארגון", מספרת גלעד. "הם הסכימו, אבל בתנאי שהמדריכים שלנו יעברו דרכם, שהמקום יהיה במקלט ושנצטרך לדווח. אבל אנחנו דילגנו על הביורוקרטיה וזו הצלחתנו הגדולה ביותר, כי הצלחנו לספק מענה מיידי לכל צורך שעלה בקבוצות". 
 

במסגרת פעילות הארגון, תמורתה משלמים הנרשמים 240 שקל לחודש, מתקיימות פגישות תמיכה קבוצתיות שבועיות, שמחולקות לפי גילאים, רמת השכלה ומהות הבעיה. כמו כן, נערכות הרצאות ומסיבות, ומדי שנה יוצאת הקבוצה לנופש בחו"ל. מייסדות הארגון מספרות בגאווה כי חברי הקבוצה שומרים על קשר טלפוני רציף מעבר לשעות המפגשים וגם יוצאים לבלות. 
 

"אנחנו מעניקות להם תואר BL – בוגר לבב", אומרת בחיוך פלאטו. "אנחנו שמחות שקבוצה עוזבת, כי משמעות הדבר שחבריה הצליחו ליצור קליקה חברתית מגובשת. ולחשוב שחודשים ספורים קודם לכן היו שם אנשים שלא יצאו מהבית, אנשים שפחדו ממחוות פיזיות, אנשים שלא יכלו להיכנס לבית קפה כי חשבו שמסתכלים עליהם".  
 

120 פניות מגיעות לארגון מדי שנה. גלעד, פלאטו וחני רייפן, בתה של מלכה, מראיינות את כל הפונים, שומעות על הציפיות והצרכים שלהם ומחליטות מי מהם מתאים להשתלב באיזו מבין הקבוצות הפעילות במקום. "אין לנו הגדרה ברורה לגבי האוכלוסייה שמגיעה אלינו", אומרת פלאטו. "ואנחנו לא מבקשות תעודה מרופא כדי להתקבל. לא משנה לנו מה הבעיה שבגינה הם מגיעים אלינו, משנה העובדה שבגללה האנשים הללו נשארים בודדים, בלי חברים ולעיתים צמודים רק להוריהם, רוצים להשתלב ולהכיר אבל לא יודעים איך לעשות זאת, או שהחברה לא מוכנה לקלוט אותם".
 

לאחר שאמה נפטרה, רייפן החליטה להמשיך את דרכה בארגון. "ראיתי זאת כצוואה לא כתובה", היא מספרת. "'לבב' היה עבורה מפעל חיים, ובשבילי זו עבודה לנשמה. בזכות האנשים שמגיעים אלינו, פתחתי את יכולת הנתינה ואני מצליחה להוציא מעצמי דברים שלא ידעתי שנמצאים בתוכי". 

פלאטו וגלעד כבר בנות 83, אבל מלאות מרץ ושואבות כוחות מעבודתן בארגון. "כל עוד כוחי במותניי אמשיך", מצהירה גלעד. פלאטו מוסיפה:  "זה מפעל החיים שלנו ואני מקווה שנוכל להעביר את השרביט כשיגיע הזמן לאנשים שיראו בכך את ייעודם". 
 

אריק גלעד, מי שבזכותו הוקם הארגון, מצא אהבה הודות ל'לבב', וב-21 השנים האחרונות הוא חי עם בת זוג שאותה הכיר במפגשים. בארגון מספרים על עוד זוגות רבים שהכירו במפגשים השבועיים. "הבן שלי לא יכול היה ליצור חברויות ועכשיו החיים שלו כל כך טובים. אני לא בטוחה שהרבה אנשים, 'סו קולד', נורמליים יכולים להתגאות בחיים שהוא יצר לעצמו", אומרת גלעד בגאווה. "כל אמא הייתה רוצה ילד שאין לו בעיות ,וכל אמא במצבי הייתה שואלת 'למה דווקא לי?', אבל אני מרגישה שלא סתם שלחו את אריק לעולם, אלא שהוא נשלח לממש ייעוד. שבזכותו עברו דרכנו מאות אנשים שיצאו עם כישורים לחיים". 
 

והגר? לפני שנה היא הכירה בקבוצה את רועי, שהפך לבן זוגה ובקרוב לבעלה. "כשאמא שלי סיפרה לי על 'לבב' חששתי ולא הסכמתי להגיע", היא מודה. "אבל בסוף החלטתי לתת לקבוצה צ'אנס, ומאז, כבר שלוש שנים, אני ממשיכה להגיע למפגשים השבועיים. אי אפשר לתאר את תחושת ההקלה שלי כשפגשתי אנשים כמוני, זה בדיוק הדבר שהייתי צריכה. עכשיו סוף-סוף אני יכולה להגיד שיש לי חברים".