האם אפשר להתגבר על אהבות קודמות?

רן שריג עונה: אני חושב שבסופו של דבר יש לנו תמונה אחת שאנחנו מחזיקים מהאקס שלנו וזו הדרך היחידה שלנו לשרוד. אנחנו לא מתגעגעים לאדם, אנחנו מתגעגעים לסיפור של עצמנו כי  אנחנו מכורים לסיומות ולסיפורים. כולנו רוצים להיות אלה שמספרים את הסיפור ומחזיקי הנרטיב, והאקסים השבורים הם אלו שלקחו מאיתנו את מושכות הסיפור. יש בנו את הדפוס המסוים הזה של המזוכיסט שרוצה לקבע את המצב הנצחי של הקורבן או הממורמר ולכן אנחנו חוזרים למקום הזה, בדרך כלל את האקסים שלנו אנחנו דווקא ממרקים.

דנה ספקטור עונה: מדובר בבחורה שעדיין תקועה על האקסים שלה, שיוצאת עם גברים שעדיין תקועים על האקסים שלהם והיא טוענת שמדובר בתופעה. 

אולי אני סוג של רובוט קר לב אבל בעיניי לשים את הלב בממתינה נצחית זה שיא ההשפלה ואני מתכוונת לצאת חוצץ נגד התופעה. מבחינתי יש דבר אחד שהוא הכי גרוע בעולם, והוא הרבה יותר גרוע משברון לב או כל דבר אחר. בעיניי, לאבד את הכבוד העצמי שלי- בעיני עצמי, זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לי. אני בן אדם מעצים ואני תמיד מזכירה לעצמי שאני מלכה ולא עבד, והרעיון שאני אמשיך להחזיק נר למישהו שבחל בחברה שלי, שלא רוצה להיות איתי יותר, ושכל כך לא אוהב אותי עד כי השליך אותי מחייו, גורם לי לבחילה פיזית. הרי זה כמו עבד שהאדונים שלו זורק לו עצמות יבשות מתחת לשולחן והוא אוהב אותו כמו כלב. 
 

כל מי שמחזיק סוג של אהבה למישהו שאמר לו 'לא' צריך להסתכל אל המראה באומץ ולהגיד לעצמו 3 פעמים לקראת חצות – 'אני לוזר, אני לוזר, אני לוזר, אני אוהב מישהו שלא אוהב אותי', וזהו. זה טקס גירוש האקס המוצלח ביותר.

דנה ספקטור ורן שריג, ראשון עד רביעי ב-23:00, רדיו ללא הפסקה