"אין לי רגע דל ואם מישהו יחקה אותי - אני אשמח"

הוא הולך לישון בחצות, מקיץ בשש בבוקר, ומאותו רגע – לא יושב. מאז שהקים לפני שנים ספורות את סיירת התיקונים בבאר שבע למען קשישים עריריים, העשייה הקדחתנית של כהן ממילא הפכה לקדחתנית שיא. 

"באחד הימים נודע לי בפגישה עם עובדת סוציאלית שאינסטלטור שהגיע לתקן ברז אצל אדם מבוגר גבה ממנו 380 שקל עבור החלפת גומייה. לאדם המבוגר לא היה כסף לאוכל אחר כך. ברגע שהיא סיפרה לי את זה בא הרעיון: אני הולך להקים סיירת תיקונים של אנשים מכל המקצועות, שיבואו ויתקנו בבתיהם של אנשים עריריים".

את רשימת השמות מוסרת לו לשכת הרווחה בבאר שבע שהקצתה לטובת העניין גם משרד ומחסן לציוד. "גייסתי גם 25 מתנדבים, אליהם נוספים עוד מתנדבים. את הפקסים אני מקבל מהרווחה, שם כותבים לי מי האיש, איפה הוא גר ומה יש לו. יש לי אנשי מקצוע מכל המקצועות: אינסטלטורים, נגרים, חשמלאים ועוד. ברגע שאני מקבל את ההזמנה אני שולח את הבנאדם. הוא הולך, מתקן, ואנחנו לא לוקחים אף אגורה. אם יש לאדם ברז שבור, האדם עצמו בדרך כלל יקנה את הברז החדש ואנחנו נתקין. בכל זה כמובן שותפים מלאים רא"ם, ראשי ארגונים מתנדבים".

עם הזמן, חברו אל הסיירת גם 13 מתנדבים בראשותו של אלי אלון מ"טבע טק" שרצו לתרום לקהילה והספיקו עד כה לבקר בכ-500 דירות. 

"האנשים האלה עושים עבודות גדולות. הם באים אחרי שעות העבודה, מארבע עד עשר בלילה, ומשפצים בתים שלמים. הם קונים את החומרים והכלים ועושים את העבודה בצורה נהדרת".

כהן נולד בירושלים, להורים שעלו בשנת 1900 מפרס, הילד ה-11 מבין 13 אחים. לבאר שבע הגיע בעקבות העבודה בקריה למחקר גרעיני.

זה 45 שנה הוא מתנדב: בבית שרי החובק ילדים מוכים הוא מחלק ביגוד והנעלה למשפחות חסרות אמצעים; באקי"ם בבאר שבע הוא דמות מוכרת היטב לאחר שכיהן בהתנדבות בתפקיד הגזבר במשך 30 שנה. חוץ מזה, "שמעתי שיש ילדים שלא חוגגים להם ימי הולדת כי ההורים עניים. אמרתי: אני אאסוף את האנשים. הלכתי אליהם ואמרתי: חבר'ה, כמה פעמים חגגתם לנכדים שלכם יומולדת? יש ילדים שלא עושים להם פעם אחת. תתרמו 200 שקל ואני אקנה להם צעצועים וכיבוד".

עד עכשיו חגג 160 ימי הולדת. "הכי ריגש אותי שהלכתי פעם ברחוב ומישהו כבן 14 אמר לי: שלום אביעזר. אתה עשית לי את יום ההולדת הראשון בחיים. אני לא אשכח לך את זה", מספר כהן בדמעות.

את הסיירת הקים "כי היה לי מעט מדי לעשות. עד אז ליוויתי ארבעה ניצולי שואה שהיו מחכים לי. לצערי שלושה מהם נפטרו. היה לי מאוד קשה. "התודה הכי גדולה מגיעה לאיילה אשתי, שמאפשרת לי לעשות את כל העבודה הזאת", מוסיף כהן. "זה לא מובן מאליו שבני הזוג יתמכו. אם אין הסכמה עם האישה והיא לא מוכנה לוותר על זמן פנוי שלי לטובת אחרים, כל זה לא יכול לקרות", הוא אומר. 

לבני הזוג, המתגוררים בכפר הגמלאים "גני עומר" בעומר שבנגב, שלושה ילדים ושבעה נכדים. אחד מבניהם (48) מוגדר כחריג ואת ניסיונו מבית תיעל כהן לטובת אחרים.

"'אל תשליכני לעת זקנה כי כלו כוחותיי' זה לא שיר. זו קינה של הזקן שאומר: כלו כוחותיי, אני לבד, בואו תעזרו לי". וזה מה שעושה לנו טוב. כשאדם אומר לי אחרי שאנחנו מתקנים לו: תראה באיזה זבל הייתי חי, רציתי למות כי לא היה טעם לחיים שלי והיום אני רק רוצה לחיות, איזו תמורה יותר גדולה מזאת אפשר לקבל? ברגע שאנחנו עוזרים אחד לשני, אנחנו הופכים לחברה אדירה".

"לא סתם קוראים לי אביעזר, כן? אני מרגיש כל הזמן צורך לתת. אין לי רגע דל ואם מישהו יחקה אותי – אני אשמח. יש לי הרבה תעודות הוקרה, אבל אני לא עושה את זה בשביל זה, אם כי יפה שיודעים להעריך".

"חברה טובה היא חברה שהחזקים בה עוזרים לחלשים להיות חזקים. אין מה לעשות. יש בחברה שלנו אנשים מאוד מסכנים, בודדים ועניים, ואם אנחנו לא נבוא ונעזור להם, הם פשוט יאבדו. כשאת תהיי זקנה, אני אבוא גם אלייך".