רחלי גרייבר כהן היא מעצבת אופנה ובעלת הסטודיו ׳׳מלאות.קום" לבגדים לנשים מלאות. יעל צוק היא מתורגמנית. לאחרונה חברה אליהן מאיה אבישר פאר, פיזיותרפיסטית. יחד הן הכוח המניע מאחורי "המלאכית", בזאר קהילתי הממוקם במעון הרב־תכליתי שמפעילה רשת "ארגון נשי חירות ישראל" בקריית מלאכי.
במעון, השוכן בלב שיכונים דלים למראה, פועל בראשות המנהלת מלכה יצחק והעובדת הסוציאלית מאיה מנשקו צוות העושה עבודת קודש למען 90 ילדים ממשפחות רווחה. מחציתם מוגדרים כילדים ממשפחות בסיכון. הם שוהים במעון משבע עד שבע וזוכים לבית חם, אוהב ולא פחות חשוב - מזין.
"המלאכית", שנולדה ביוזמת צוק וגרייבר כהן, מציעה ציוד יד שנייה שהעבירו אנשים טובים, כמו בגדים, צעצועים ופריטים לילדים, אבל לא רק. שקל אחד בודד לפריט רגיל, אחרים בשקלים בודדים. הרעיון: לייצר חוויית קנייה במקום חוויית נדבות.
"כולנו עושות את העבודה תוך כדי עבודה אחרת, הורות וניהול משק בית, בהתנדבות מלאה״, אומרת גרייבר כהן (49), הנשואה לאהרון ואמא לאיתן בן 11 ואלון בן 8.5.
זה התחיל כפרויקט עבור הורי ילדי המעון בלבד שאימצו אותו בחום. ואז כמה אמהות ביקשו להביא גם שכנה או קרובת משפחה. אט־אט הפכה ״המלאכית״ לפרויקט שכונתי, לבזאר שכל הסביבה הקרובה של המ־ עון מגיעה אליו ונהנית משירותיו הטובים.
בתחילה הן באו עמוסות בגדים וצעצועים מדי שבוע, וחילקו חינם. החינם איכשהו לא התיישב להן טוב, ״כי כולם לקחו בלי הכרה ובלי לראות אם הם צריכים באמת״, ואז החליטו למסד את העניין. ״גם שקל עבור המשפחות האלו זה משמעותי, וככה הן התחילו לקנות מה שבאמת צריך ולא סתם״.
די מהר התחילו לאסוף ל״מלאכית״ ציוד גם באמצעות הפייסבוק: מצעים, בגדים, צעצועים. ״הרבה אנשים פה מכירים אותנו ומהר מאוד קרסנו מעומס הנדיבות״, מספרת גרייבר כהן.
רוב הפריטים מגיעים למכירה הדו־שבועית ב״מלאכית״ במחירים סמליים ביותר, אבל יש פריטים כמו מכנסי ג׳ינס חדשים לנערות, שאין להם כל כך ביקוש בגלל האופי המסורתי של האוכלוסייה, שרחלי ויעל מוכרות ישירות דרך הפייסבוק, בפרויקט שהן קוראות לו ״תרמת - קיבלת״.
כל הרווחים הולכים כמובן למעון הרב־תכליתי. ״פיתחנו את האפיק הזה של הפייסבוק כי ראינו שהרווחים מ׳המלאכית׳ לא עונים על כל צרכי הסיוע שלנו למעון. רצינו, למשל, להקים חדר ג׳ימבורי חדש וגם לחלק לפעמים מתנות חדשות לצוות וליל־ דים״, אומרת גרייבר כהן. ואכן, לא מזמן הוקם הגי׳מבורי, בעלות של 20 אלף שקלים - מרווחי המכירה בפייסבוק של רחלי ויעל.
״אנחנו בסך הכל שליחות שמנתבות את התרומות למקום הנכון״, אומרת גרייבר כהן. ״יש סביבנו עוד הרבה מאוד אנשים טובים אחרים שעוזרים לנו, בנתינה, באיסוף ובשינוע״.
בואי נדבר על תחושת השליחות.
״אין רגע אחד ספציפי שנתן לי להבין שזו השליחות שלי. הרבה מאוד
רגעים קטנים התהוו עם הזמן ויצרו תחושה כזו: אמא ב׳מלאכית׳ ממלאה שקית עם עשרות בגדים לכל המשפחה ב־40 שקלים; ילד קטן בוחר צעצוע אחד שעולה שקל והוא לא יכול לבחור יותר כי אין כסף; תלמידי תיכון בגבעת ברנר יוצרים קבוצת וואטסאפ כיתתית עם המחנכת שלהם ומזמינים ספרים - חמישה שקלים לספר - וזה גורם להם לקרוא הרבה יותר כי זה בזול; האחיינים הקטנים שלי עומדים בגן השעשועים ומוכרים כוסות מיץ קלמנטינות ואת הכסף תורמים לילדי המעון, כי אין להם כסף לקנות אוכל או לשנע מכל הארץ תרומות מזון תינוקות; לראות אמא שהייתה פעם אמא במעון נרתמת למשימה ולוקחת על עצמה באהבה את האחריות על המלאכית״. מה הלאה?
״השאיפה היא שיבנו לנו חנות קבועה ולא בזאר שיוצא ממחסן. שהיא תיפתח כדרך קבע, יום־יום, ותהיה מקום קנייה ראשי לאוכלוסיית המקום ולא רק למשפחות המעון. שנגדיל את כמות הקונים ככל שנהיה חשופים יותר. זה חסכוני וירוק״.