לא הולך ברגל: מה יכולה להיות הסיבה לכאב בקרסול השמאלי? שלומית תמיר מייעצת

״הזיכרון התאי שלנו הוא התת־מודע שלנו. לא תמיד אנחנו מודעים לזיכרונות שיש לנו בזיכרון התאי, ואז קורים לנו דברים הפוכים. בדרך כלל אנחנו יולדים את הטרנספורמציה של הזיכרונות שלנו, לא באמת את מה שהיה. אם למשל היו לי הורים שלא נתנו לי ללמוד ולהתפתח ואני בכל זאת התפתחתי, אז הטרנספורמציה שאני עושה היא שהיו לי הורים טובים כי הנשמה שלי אולי הבינה משהו אחרת. אם הייתה לי ינקות וילדות לא מאושרות ואני עושה איזושהי טרנספורמציה לזה, אז אני אביא לעולם את הטרנספורמציה שאני עשיתי, לא באמת את מה שהיה. את צריכה ללדת את הטרנספורמציה שאת עושה, בדרך כלל אם את תביני את הינקות ואת הילדות שלך ותעשי להן טרנספורמציה, זה מה שתביאי לעולם. בדרך כלל, כשאנחנו לא עושים טרנספורמציה, אנחנו יוצרים ילדות לא טובה לילדים שלנו, אנחנו עושים השלכה במקום האצלה, ואנחנו יוצרים את כל הכאוס והרעש שהיה לנו על הילדים שלנו. את צריכה להחליט מה תיתני לילד שלך, ואיזה מקום תיתני לו במרחב שלך. אמהות תמיד באה על חשבון דברים אחרים, כי יש מישהו חסר אונים שתלוי בנו. אני נולד ויולד בעולם הזה ועושה בעצם את הטרנספורמציה של מי שאני, ואין שפיטה העיקר זה לא לעשות השלכה. יכול להיות שאת צריכה לוותר על המרחב שהיה לך קודם, שווה לוותר עליו כי אחר כך האמהות בורחת לנו. כשזה קורה, הרבה אנשים בוחרים אחר כך לגדל את הנכדים שלהם, כי הם ויתרו כל כך הרבה. אותם אנשים אולי הופכים להיות סבים מעולים, אבל זה לעולם לא ישתווה לגידול הילדים, לכן שווה לעשות את זה נכון״.

״איברים מדברים רגשית, אם את סובלת מכאבים בקרסול, זה אומר שיש דבר מסוים שמעכב אותך, את הנשיות שלך ואת הרצונות והצרכים שלך. כנראה יש מישהו שלא מכיל אותך מספיק, לכן את צריכה לנסות ולדרוש מאותו אדם שיקשיב לך ושיכיל אותך. כדי שמישהו יוכל להכיל אותך את צריכה קודם ללמוד להכיל את עצמך, כי אם את לא יודעת לעשות זאת, את לא יכולה לדרוש ממישהו אחר לעשות זאת. אנשים לא נותנים כבוד ותכלית לשום דבר שקשור לצרכים הבסיסיים שלהם. גם את לא חושבת כלל על עצמך. יש כל מיני תחפושות של חוסר הכלה. לדעתי לא דרשת מהורייך שיקשיבו לך או יעמדו לצדך, וזה נצרב לך בזיכרון התאי, ולכן המצב חוזר על עצמו, וגם כיום בן הזוג שלך תמיד עסוק ולא מקדיש לך מספיק זמן. את עברת ניתוח קיסרי קוסמי, החיים לימדו אותך להיות עם עצמך כשהיית חולה, וכשאסיר הוא אסיר עם עצמו זה גרוע ביותר, כיוון שהוא מתערבב עם תדרים כל כך שליליים ששמים אותו במאסר על מנת שיתחיל לעשות התבוננות. במקרה כזה בעצם הוא אוסר את עצמו על עצמו, הוא אסיר מהחיים והוא אסור מכל הסחות הדעת, הוא בעצם כרגע רק בהתבודדות עם עצמו. לצערי רובנו אסירים של עצמנו , אנחנו רובוטים של עבודה ושל כסף ואנחנו אוסרים על עצמנו את הדבר הפשוט ביותר - להתבודד ולהקשיב לעצמנו, עד שבסופו של דבר אנחנו מבודדים מכל כך הרבה דברים שאנחנו צריכים כבני אדם״.

״להחליט החלטות יחד בזוגיות זה דבר מאוד גבוה, כי בעצם כל אחד מבני הזוג צריך להקשיב לפעימות הרגשיות והשכלתניות של הצד האחר. כדי לעשות זאת צריך להיות אדם מאוד מפותח ולתרגם את זה לאמת השכל, כי בדרך כלל אנחנו מקשיבים רק לעצמנו (אם בכלל). המיומנות של האדם להקשיב זו מיומנות מאוד גבוהה שאנחנו מפתחים עוד בילדות. היא מתפתחת בהתאם לרמת ההקשבה שהורינו נתנו לנו. חוסר היכולת שלך ושל אשתך להבין זה את זה בא ללמד אותך קודם כל להקשיב. מכיוון שאיש לא הקשיב לך, זה יצר מין כאוס עצום. עכשיו אתה צריך לעשות ולא לדבר הרבה. תנסה להיות מסונכרן עם בת הזוג שלך ולהקשיב לה״.