אני אמא לילדה בת שנה ותשעה חודשים ולתינוק בן חודש. בתי היא מאוד דעתנית, ולצערי היא קצת ״השתלטה״ עלינו. אם היא לא מקבלת מה שהיא רוצה, שזה בעיקר שוקולדים, חטיפים וצפייה בטלוויזיה, אז היא צורחת. אני מתקשה להתמודד עם הבעיה הזו, מכיוון שאני צריכה לטפל בבני התינוק. אמי עוזרת לי בשעות היום, אך עדיין קשה לי לדאוג לבני התינוק ובמקביל לרסן את בתי. מה עלי לעשות?
״ילדים מתנהגים באופן שלדעתם מביא להם תועלת וגורם להם לקבל את מה שהם רוצים. בתך היא אגוצנטרית בהתאם לגילה, ובנוסף קשה לה בגלל לידת אחיה. הילדה לא אמורה לקבל את מה שהיא מבקשת דרך כעס וצעקות, ומספיק שפעם אחת תיכנעי לה כשהיא צורחת והיא תשתמש ב׳טקטיקה׳ הזאת תמיד. אם את 'מטילה וטו' אז תעמדי על שלך, וגם אם היא צורחת תגידי לה שאסור".
"כרגע בתך צריכה אותך, ולכן בשלב הזה עדיף שאמך תעזור לך כמה שיותר עם התינוק, וכך תוכלי לבלות יותר עם הילדה. כשאת לבד ואין לך עזרה נוספת תיתני לה מראש, בלי שהיא דורשת, את מה שירגיע אותה, ואל תתחילי עם איסורים במקומות שאת יודעת שאת לא יכולה להתמודד איתם. כשאת מטפלת בתינוק בן חודש זה קשה עד בלתי אפשרי להיכנס לאקטים חינוכיים, וכרגע יש כמה עזרים שיכולים לעזור לך וביניהם טלוויזיה וממתקים (אף שאני נגד הדברים האלו). אם את לא רוצה לתת לה שוקולד וחטיפים, פשוט אל תחזיקי אותם בבית, ואם את רוצה להימנע מטלוויזיה תספרי לה סיפורים ותשחקי איתה, כך יהיו לך פחות מלחמות״.
לפני כחצי שנה בתי בת השלוש וחיממטיטולים, אך לאחרונה חלה אצלה רגרסיה. בעבר היא הייתה מיידעת אותנו בכל פעם שהייתה צריכה לעשות פיפי או קקי, אך לאחרונה היא התחילה שוב לעשות פיפי במכנסיים. כשזה קורה היא פשוט מתעלמת מזה, היא יודעת שצריך ללכת לשירותים, אבל זה לא מפריע לה. היא פשוט ממשיכה לשחק אפילו שהיא רטובה. מה עלינו לעשות?
״אם בתך הצליחה להיגמל מטיטולים למספר חודשים, זה מראה שמבחינה פיזית יש לה היכולת לעשות זאת ואין לה בעיה גופנית. אין כאן סיבה לדאגה, מצבים של רגרסיות כאלה מוכרים וקיימים אצל ילדים. לא אתיימר לנסות להבין למה זה קרה ומדוע בתך חזרה שוב להרגלים הישנים שלה, אך כרגע, בלי שאתה או אשתך תתכוונו לכך, מופעל על הילדה לחץ, גם אם הוא נאמר בטונים נעימים. כל הזמן יש דיבור סביבה על פיפי, ועליכם להימנע מכך באופן טוטאלי".
"עליכם להגיד לילדה: 'חשבנו על זה ופתאום נזכרנו שאת כל כך מתוקה, חכמה וטובה ואנחנו לא צריכים כל הזמן לשאול אותך אם יש לך פיפי. כשתרגישי את הדגדוג הקטן הזה בבטן, אם תרצי תרוצי לשירותים ואם לא וזה יצא לך במכנסיים, תגידי לנו ונחליף לך כדי שלא תהיי רטובה ולא יהיו לך פצעים'. מעבר לכך אל תדברו איתה על זה יותר, למרות הקושי שבדבר. אם אתם רואים אותה מתאפקת, אתם יכולים לשאול אותה אם מדגדג לה בבטן, אולי היא תרוץ לשירותים ואולי לא. כמו כן, בכל פעם שאתם רואים אותה רטובה תגידו לה בקלילות שאתם רוצים להחליף לה בגדים. תבקשו מהגננות להתייחס לנושא באותו אופן. לדעתי אחרי עשרה ימים כאלה הילדה תתחיל להתריע שוב על פיפי״.
כשאני הולכת עם בני בן השנתיים ושמונה חודשים לג׳ימבורי, הוא מרביץ לילדים בלי סיבה מיוחדת. שוחחתי איתו על הנושא אך זה לא עזר, מה עושים כשהילד מתפרע כך?
״עלייך ללמד את בנך שיש תוצאות למעשיו. בפעם הבאה שאת לוקחת אותו לג'ימבורי תגידי לו רגע לפני שאתם נכנסים: 'לפעמים אתה דוחף ומרביץ לילדים וזה לא טוב. זה מעציב אותי ואני לא רוצה להישאר בג'ימבורי כשזה קורה. לכן אם אתה לא תצליח להתאפק ותרביץ לילדים, אנחנו נלך הביתה'. עלייך להדגיש בפני בנך את העובדה שאתם לא הולכים כי הוא היה 'ילד רע', אלא משום שהסיטואציה לא נעימה לך. אל תראי לבנך שזה עונש, הוא פשוט צריך לדעת את התוצאה למעשיו. אם זה לא עובד, את יכולה להגיד לו שבכל פעם שהוא דוחף ילד את תיקחי אותו לכיוון משחק אחר, וכך, בלי דיבורים והסברים, תרחיקי אותו כשהמסר הוא - אם אתה מתנהג לא יפה אני מרחיקה אותך. 'תתקפי' את הנושא באמצעות מעשים, במקרה הזה שיחות והסברים לא עובדים״.
ערכה: ליאת מלכא בלכטובסקי. מתוך תכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב-10:00 ב"רדיו ללא הפסקה"