אני אמא לתאומים בני שנה ושבעה חודשים, בן ובת. בני מתוסכל מכך שאחותו התאומה יותר מפותחת ממנו. היא כבר מדברת והולכת, והוא רק זוחל, ובקושי התחיל להיעמד. עשינו לו אבחון ואין לו שום בעיה, הוא פשוט מתפתח לאט ואחותו מהירה יותר. מיום שאחותו התחילה ללכת, בני בוכה המון (דבר שלא היה קודם) ובועט מרוב כעס. מה אפשר לעשות?
״הסיטואציה שאת מתארת היא מאוד טבעית ומוכרת במקרים של תאומים שהם לא בני אותו מין. בנות מתפתחות יותר מהר מבנים, זה לא דבר יוצא דופן. כרגע את אמורה לטפל בתסכול של בנך. לדעתי כדאי שתעצימי אותו ותחזקי בו את הדברים שהוא טוב בהם. אם הוא לדוגמה הופך עמודים של ספר, תגידי לו: 'וואו! איזה יופי אתה מדפדף בספר' ואז תגידי לאחותו: 'ראית איזה יופי הוא מעביר עמודים?'. אם הילדה אומרת לך שגם היא יכולה אז תגידי לה שאת יודעת, אבל כרגע את רוצה לחזק ולעודד את אחיה. לא תוכלי לבטל לגמרי את התסכול של בנך כל עוד הוא לא הולך ולא מדבר, אבל כן תוכלי לגרום לו להרגיש שהוא טוב ומוצלח, גם אם זה במקומות אחרים. בנוסף, בחודשים הקרובים, ברגע שאת רואה אותו מתוסכל, תיגשי אליו ותנסי לתת לרגשותיו ביטוי במילים. תאמרי לו - 'אתה כועס', 'אתה עצוב'. זה יעזור לו לווסת את רגשותיו, לבטא אותם ולעזוב את ה'פיזיות' ברגע שהוא ידע לדבר. מעבר לכך אני ממליצה לך לפנות למדריכת הורים המתמחה בתאומים״.
אני אמא לילדות בנות 5 ושנתיים. שתיהן תמיד אומרות לי שהן לא רוצות להיות גדולות. כשאני אוספת את בכורתי מהצהרון, פניה תמיד מלוכלכות,
וכשאני אומרת לה שתנקה אותן כי ילדה גדולה לא יכולה להיות מלוכלכת היא תמיד עונה בתגובה שהיא לא רוצה להיות גדולה כי לקטנים מותר הכל. כשאני אומרת לקטנה ״איזה יופי שגדלת, עוד מעט תעשי פיפי וקקי רק בשירותים״, אז היא אומרת שהיא בכלל לא רוצה להיות גדולה ולא רוצה שירותים. זה עצוב בעיני שבנותי לא רוצות לגדול. מה אני אמורה לעשות?
״זה לא נכון שבנותייך לא רוצות להיות גדולות. לכל הילדים בעולם יש רצון להיות גדולים. הבנות שלך פשוט מחזירות לך במטבע שלך. את זו שחיברה והתנתה את שטיפת הפנים לעובדה שבתך אמורה להיות גדולה אז במקום להגיד לך 'אני לא אוהבת לרחוץ פנים', היא אומרת לך 'אני לא רוצה להיות גדולה'. ניקיון פנים לא קשור לגיל הילד, ולכן תפסיקי לחבר בין הדברים. אני ממליצה שגם תפסיקי להגיד לקטנה שעוד מעט היא תפסיק להשתמש בחיתולים, אל תדברי על כך פשוט. חכי חודשיים, וכשתתחילי את תהליך הגמילה, אל תשתמשי בביטוי 'את ילדה גדולה', תשתמשי בביטויים כמו 'הגוף שלך כבר יכול', 'את נהדרת' וכו'. בנוסף, כנסי את בנותייך לשיחה ותאמרי להן: 'הרבה פעמים אני אומרת 'את גדולה, תשטפי פנים', או 'את גדולה, תעזרי'. אני לא אגיד את זה יותר כי זה בכלל לא חשוב אם אתן גדולות או קטנות. מהיום אני אבקש מכן כל מיני דברים כי פשוט צריך לעשות אותם בכל גיל, גם קטנים וגם גדולים'״.
אני רווקה, אם חד-הורית לילד בן 3 וחצי, שאביו לא בתמונה. כשבני היה תינוק הזוגיות שלי עם אביו לא עלתה יפה, הוא עזב, ואני המשכתי לגדל את הילד לבד. בני התחיל לאחרונה לתהות לגבי אביו ושאל אותי אם אין לו אבא. מה אני אמורה לענות לו?
״עלייך לספר את האמת לבנך, אבל בהתאמה לגילו. תטמני אצלו זרעים של ידיעה, זה יעזור לו בשלב מאוחר יותר. אני מציעה שתזמי איתו שיחה ותגידי לו: 'אתה זוכר ששאלת אותי אם אין לך אבא? לכל הילדים בעולם יש אבא וכל ילד נולד מאמא ומאבא, רק ככה יכולים להיות ילדים. רק מה, יש ילדים שאביהם לא גר איתם, ויש ילדים כמוך שלא מכירים את אבא שלהם מכל מיני סיבות. גם לך יש אבא, אבל הוא לא איתנו'. זה כמובן יגרור שאלות נוספות, אם הוא ישאל אותך למה אביו לא איתכם תגידי לו שיכול להיות שזה משום שאביו גר מאוד רחוק, אל תגידי שהוא לא רוצה להיות בקשר איתכם. אם הוא ישאל למה אביו עובד במקום מרוחק ולמה הוא לא בא לבקר תאמרי לו שאת לא יודעת ושפעמים רבות אמהות או אבות מחליטים כל מיני החלטות שחשובות להם באותו רגע ולא תמיד אנחנו יודעים למה. ילד שואל צריך לקבל תשובה, ואי אפשר לשקר לו. לכן חשוב שתגידי לבנך דברים שאת עומדת מאחוריהם ולא תתנהלי מתוך פחד״.
ערכה: ליאת מלכא בלכטובסקי. מתוך תכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב-10:00 ב"רדיו ללא הפסקה"