באפריל האחרון התראיין אורי גלר, מכופף הכפיות הישראלי שיצר לעצמו שם עולמי, לאתר Glammonitor  וחשף פרט מפתיע לגבי עצמו, שמשום מה דובר עליו מעט מאוד בתקשורת: במשך שנים הוא סבל מבולימיה. "חייתי בטירוף, עשיתי הופעות, הופעתי בתוכניות טלוויזיה וגם עבדתי במשרד הביטחון", הוא סיפר לאתר. 

"המנהל של להקת הבי ג’יז קרא ראיון איתי במגזין ‘טיים’ ורצה לעשות סרט על חיי. כשנפגשנו, הוא הסתכל עלי ואמר 'אתה חייב לרדת במשקל'. הייתי ילד שמנמן אבל אף פעם לא חשבתי שאני שמן לפני כן".
כל זה קרה בשנות ה-70, בתחילת דרכו של גלר. לטענתו, התהילה והכסף, לצד אשמה שנשא ממלחמת ששת הימים, הצטברו לכדי בולימיה. "הייתי מזמין את כל הקינוחים במסעדות הכי יוקרתיות, כי יכולתי להרשות את זה לעצמי, ואז הולך לשירותים ומקיא הכל לפני שהקלוריות יכלו לחדור למערכת העיכול שלי. הפעם הראשונה שבה הקאתי הייתה בניו יורק שרתון".

זה היה ג’ון לנון, לדבריו של גלר, שנתן לו סטירת התעוררות: "הוא אמר לי ‘אורי, אתה נראה כמו ניצול שואה. אתה חייב לעשות משהו, לשנות את חייך, למצוא רוחניות”. הוא מספר גם שיוקו אונו הציעה לו לנסוע ליפן, והוא קיבל את עצתה ונסע לשם לשנה, לחיות בין ההרים. הוא טיהר את עצמו באמצעות מדיטציה ומחשבה חיובית. “שם מצאתי את עצמי”, הוא סיפר לאתר. “חזרנו לארצות הברית כי לילדים היה בית ספר, אבל אם זה לא היה המקרה עדיין הייתי גר שם”.
הראיון עם גלר מצליח להסב את תשומת הלב לנושא שמדובר עליו הרבה פחות מהרצוי. לפי התפיסה התקשורתית והחברתית, הפרעות אכילה
מסוג בולימיה ואנורקסיה מאפיינות בעיקר נשים, ולכן רוב הטיפולים והמחקרים בנושא פונים אליהן. אלא שעל פי הנתונים של המרכז האמריקאי לטיפול באנורקסיה, אחד מכל עשרה סובלים מהפרעת אכילה יהיה גבר. קשה לדעת עד כמה הנתונים הללו מדויקים, משום שבדומה מאוד להטרדות מיניות - גברים מתביישים להיחשף ולדבר על הנושא.
הסטטיסטיקות בהחלט מדאיגות: על פי נתונים שפורסמו לאחרונה, בשנות ה-60 רק אחד מתוך עשרת אלפים גברים סבל מהפרעת אכילה. נכון להיום, המספר זינק לאחד מכל ארבעה גברים.
מתוך אלה הסובלים מאכילה בולמוסית, 40% הם גברים. מספר הגברים המאובחנים כסובלים מהפרעות אכילה זינק ב-27% מאז שנת 2000.
"מגזינים של נשים מדברים על דיאטות, איך להיראות יפה, צעירה ושזופה. במגזינים של גברים קורה אותו הדבר – גם להם אומרים שהם צריכים להיות מושלמים", מסבירה לורי אוסצ'י, מנהלת המרכז לדימוי גוף בג'קסונוויל, פלורידה, שהתראיינה לאחרונה לאחת מתוכניות הבוקר המקומיות. 
"אנחנו רואים גברים ונערים עם הפרעות אכילה מסורתיות כמו אנורקסיה ובולימיה, אבל הרבה גברים מתמכרים לרצון להיות שריריים, ולוקחים את זה לקיצון. קשה לאבחן את זה כבעיה כי הם מקבלים על זה הרבה פרגון".

"ילד שמנמן". אורי גלר. צילום: יוסי אלוני

תפיסה שגויה

על פי הארגון האמריקאי לטיפול באנורקסיה נרבוזה, הבעיה העיקרית היא התפיסה השגויה: החברה סבורה שהפרעות אכילה מאפיינות נשים
בלבד, אלא שאף מגדר אינו חסין בפניהן. אפילו לרופאים ולמטפלים אחרים יש נטייה לאבחן פחות גברים כסובלים מהפרעות אכילה, לעומת נשים. הסיבה לכך היא בעיקר הבושה.
 
במחקר שנערך בקרב 135 גברים המאושפזים במחלקות לטיפול בהפרעות אכילה, נמצא שאחוז ניכר מהם חשים בושה לגבי העובדה שהם סובלים ממחלה "נשית", וזה גם מה שגורם להם לדחות את קבלת העזרה. מעבר לכך, אלה שסובלים מבולימיה מעוררים פחות חשד מאשר נשים - פשוט מכיוון שזה נראה הרבה פחות מוזר כשגבר צורך כמויות גדולות של מזון.
 
בבריטניה, האתר MEN GET EATING DISORDERS TOO מסביר שגברים בני 14-25 נמצאים בסכנה הגדולה ביותר לפתח הפרעות אכילה. בעיקר אם הם סובלים מעודף משקל ונמצאים תמידית בדיאטה, סובלים מלחצים גדולים בבית הספר או בעבודה, אם הם ספורטאים
או עובדים בעבודה שמצריכה מהם להיות רזים, כמו דוגמנות.
 
"רבים סבורים שהפרעות אכילה פוגעות רק בנשים", מסבירה הפסיכותרפיסטית רייצ'ל גולדנברג. "הן נתפסות כמחלות נשיות, ולכן גברים
מתביישים להודות שגם הם סובלים מהן. בהרבה מקרים הם בכלל לא מודעים למצבם. היה לי מטופל צעיר שבסך הכל רצה להיות חטוב יותר, אז הוא התחיל ללכת לחדר הכושר ולהקפיד על תזונה מאוזנת. אבל מהר מאוד הוא מצא את עצמו סובל מהתמכרות לאימונים – הוא היה מגיע למכון פעמיים ביום ומתאמן במשך שעות – וכל הזמן הרגיש שזה לא מספיק, אז הוא גם הפסיק לאכול. הוא מצא את עצמו בלופ של חוסר אכילה, ואז בולמוסים קשים. מהפחד להשמין בחזרה, הוא התחיל להקיא. כשהוא הגיע אלי לטיפול, הוא בכלל לא העלה בדעתו שהוא סובל מבולימיה".
 
זה נובע מחוסר ידע? 
"לא בהכרח. אנחנו חיים בעידן שבו הפרעות אכילה הן נושא ידוע ומדובר, אבל גברים מתקשים לשייך אותן לעצמם ולהודות בכך שהם סובלים. אפילו גבר שמרעיב את עצמו וניזון מתפוח אחד ליום לא רואה קשר בינו לבין אנורקסיה. החברה מעודדת גברים להיות חטובים ושריריים, והרבה מהם הולכים לאיבוד בדרך לשם. גם הם רוצים להיות רזים, בדיוק כמו נשים. זו בעיה של שני המינים".

להציל חיים
הבשורה המשמחת בנושא היא שגלר אינו הסלב היחיד שהסכים להיחשף פומבית בנושא. בשנים האחרונות יותר ויותר גברים מפורסמים מודים בתקשורת שהם סובלים מהפרעות אכילה ובעיות של דימוי גוף. כך למשל קיילב פולוויל, סולן להקת קינגס אוף ליאון, התוודה שסבל מאנורקסיה
במשך מספר שנים; בילי בוב תורנטון הודה שבשלב מסוים בחייו היה על סף אנורקסיה, כשצנח למשקל מינימום של 60 קילו וסירב לאכול.
 
ב-2012 אלטון ג'ון סיפר בתוכניתו של לארי קינג שהוא סבל מבולימיה במשך שנים. ראסל בראנד סיפר שבנעוריו היה נער שמנמן וסבל מבולימיה. "הבושה סביב הנושא הולכת ומתפוגגת", אומרת גולדנברג, "אבל הדרך לשם עוד ארוכה. זה מזכיר מאוד את כל מה שקשור לנושא ההטרדות והפגיעות המיניות. עד לפני כמה שנים גברים התביישו מאוד לחשוף את הפגיעות שעברו, וכך גם בנושא הפרעות האכילה. ככל שנעלה את המודעות לנושא ונעזור להם להבין שמדובר במחלה שיכולה לפגוע בכולם, הם ירגישו בנוח יותר להיחשף. וחשוב מכך, לקבל טיפול במקרים רבים יכול להפוך למציל חיים".
 
עוד פרט שחשוב להבין בכל מה שקשור להפרעות אכילה: מחקרים מצאו כי גם גורמים גנטיים מעורבים בנושא. לגברים עם נטייה לפתח חרדות, הפרעות אובססיביות קופולסיביות וקושי בהתמודדות עם לחצים יהיה סיכוי סביר יותר לפתח הפרעות אכילה.גם לטראומה יש חלק גדול בנושא.
גלר מסכים עם הנושא, כפי שאמר בנוגע לטראומות הגדולות של חייו - ביניהן גירושי הוריו והעובדה שנאלץ להרוג אדם במלחמת ששת הימים -
הייתה השפעה מכרעת על פיתוח הפרעת האכילה שלו.
 
גלר גם משוכנע שהוא כבר לעולם לא יחזור לאחור. "שיניתי את סגנון החיים שלי לחלוטין", הוא אמר לאתר. "אני מנהל חיים בריאים שכוללים מחשבה חיובית ויצירת מציאות באמצעות החשיבה שלי. אני עוזר לאחרים עכשיו, ואני רוצה להמשיך ולהשפיע על אנשים נוספים".