אחרי החוגים: המדריך לחזרה לשגרה ולפעילות ספורטיבית עבור ילדיכם

נשמע כי זה החלק הקל של תחילת השנה, אבל זה לא ממש כך. מגוון חוגים עצום עומד בפנינו ובתחומים רבים: תגבור מקצועות הלימוד, בעיקר אנגלית ומתמטיקה, הקניית כלים ללמידה והעשרה (לתלמידים המתקשים, כמו גם למצטיינים), חוגים ל"פיתוח חשיבה" עם או בלי מרכאות, כמו שחמט, מפגשים המסייעים במיומנויות חברתיות, חוגי אמנות ויצירה: נגינה, ציור, פיסול, משחק (דרמה), בישול, וגם תחביבים מיוחדים: רובוטיקה, סיירות, אסטרונומיה.

וכמובן חוגי ספורט: קבוצתיים, פרטניים, תחרותיים, כמו כדורסל, כדורגל, טניס, וגם לא תחרותיים. בנוסף,  ישנם סגנונות ריקוד, אתלטיקה, התעמלות קרקע, שחייה ואמנויות לחימה. אוסף חוגים שנראה אינסופי. 
 

היות שהחוגים אחר הצהריים נתפסים לרוב כתרבות פנאי, כפעילות שהיא זכות ולא חובה, להעדפה ולהנאה של הילדים יש משקל מכריע. לעתים הם יבחרו בחוג בגלל עלון צבעוני שמקדם אותו שקיבלו סמוך לשער בית הספר, לפעמים בזכות חברים שנרשמו לחוג וממליצים עליו, או בשל היכרות מוקדמת, גם אם שטחית, עם הפעילות שהחוג מציע.
 

הבחירה שלנו, ההורים, בבואנו לרשום את הילדים לחוג זה או אחר, נובעת מהרצון לחזק תכונה חלשה של הילד או לחלופין להעצים חוזקה וכישרון קיים. אנו מושפעים משיקולים כלכליים כמו עלות החוג ומספר חוגים לכל ילד, שיקולים טכניים כמו מיקום החוג, ימים ושעות בשבוע, ואופן ההגעה לחוג: הגעה עצמאית של הילד או חובת הסעה. אם יש חובת הסעה, האם נמצא הורים נוספים היכולים לחלוק איתנו את התענוג? 

זה גם ספורט
 

למערך השיקולים אנחנו מוסיפים אלמנט נוסף: חשוב שאחד החוגים יהיה מתחום הספורט. חשוב, שלא לומר חיוני, שילדים יבצעו לפחות שעת פעילות גופנית ביום - 60 דקות במצטבר. נדמה כי זה קורה, אבל בפועל, בקצב החיים המהיר של ימינו, זה לא ממש כך. עלינו לעודד את הילד לבחור בחוג אחד לפחות (שני מפגשים שבועיים) של פעילות גופנית. גם כשמדובר בבן או בת, בחובבי ספורט או שלא, בילדים בעלי עודף משקל או לא, בכאלה המתקשים בלימודים או לא.
 

בעבר הלא־רחוק, חלק בלתי נפרד מחוויות הילדות היו משחקים מחוץ לבית (תופסת, מחבואים, מחניים), טיפוס על עצים, הליכה לבית הספר וחזרה הביתה. היום, בעידן המסכים, אחד הגורמים המשפיעים על ההשמנה הוא מיעוט בפעילות פיזית, נוסף לצריכה קלורית גדולה יותר בתפריט. 

המגפה הגדולה של העשורים האחרונים, שבה נלחמים ארגוני בריאות בעולם, היא ההשמנה והנגזרות שלה. מחלות לב וכלי דם, סוכרת (סוג 2), יתר לחץ דם, בעיות אורתופדיות. וזאת בלי שהזכרנו בעיות של דימוי גוף אצל ילדים ומבוגרים כאחד. 

חוג שחיה. צילום: נתי שוחט, פלאש 90

מחלות אלו והטיפול בהן מצריכים משאבים רבים ברמת הפרט והמשפחה וברמה הלאומית. ילדי ישראל ממוקמים גבוה בין מדינות ה־OECD בממדי ההשמנה. למגפת ההשמנה השלכות בטווח הקצר והארוך. מחקרים מעידים על כך שקיצור זמן מסך, במיוחד כאשר הוא ארוך, משפיע לטובה על משקל הגוף.
 

בטווח הקצר, מלבד הסיוע הפיזי בקידום הבריאות, כמו חיזוק השרירים והעצמות, הפחתה של רקמת שומן, שיפור סיבולת לב־ריאה, גמישות וכוח, יש השפעה מיטיבה על מדדים נוספים כמו סוכר ושומנים בדם, לחץ דם, שמירה על משקל תקין, חיזוק מערכת החיסון, תרומה לאיכות השינה ולמצב רוח טוב.

לפעילות הגופנית יתרונות נוספים, פסיכולוגיים וחברתיים. העיסוק בספורט מעלה את הביטחון העצמי ומשפר את הכישורים החברתיים, משום שפעמים רבות הוא דורש עבודת צוות ותקשורת בלתי אמצעית בין חברים בני אותו גיל ובין ילדים ומבוגרים בכלל. מפתיע, אך מחקרים מצביעים גם על הקשר בין פעילות ספורטיבית לתפקוד קוגניטיבי, כך שאולי אפשר להתייחס גם לספורט כחוג המשפר את מיומנות החשיבה.
 

בטווח הארוך, החוגים הם הזדמנות להענקת ערכים חינוכיים נוספים כמו ניצול איכותי של זמן והשתתפות קבועה בפעילות הדורשת התחייבות וארגון - כלים חשובים שכדאי להטמיע לצורך התנהלות עצמאית ובוגרת. זאת ועוד, מי שפעיל בילדות, גדלים הסיכויים שגם כמבוגר יקפיד על ביצוע פעילות גופנית באופן סדיר.
 

מחקרים מוכיחים קשר ישיר בין ספורט והפחתת גורמי סיכון למחלות. אומנם אלה נשמעים מחלות של מבוגרים, אך בדומה לחינוך לנימוסים, לתזונה נכונה ולהרגלים רבים אחרים, אנו מציידים את הילדים בכלים שאיתם הם ירוצו למרחקים ארוכים, תרתי משמע. עם זאת, אנחנו לא ממליצות לקשור בין "פעילות גופנית" ו"בריאות" אלא לבחור בתיאורים חווייתיים: כיפי ואתגרי.
 

יש שיגידו כי להבדיל מחוגים אחרים, שיעורי הספורט משולבים במסגרת בית הספר, אבל זה לא מספיק. מערכת החינוך מספקת שעתיים שבועיות של חינוך גופני בשבוע. לא מדובר בשעה שלמה אלא שעת לימוד, שהיא 45 דקות. מתוך הזמן ברוטו, יש להפחית את הזמן שהמורה מארגן את הילדים, מחלק לקבוצות, מסביר את הפעילות ואת הזמן שכל ילד מחכה בתורו לבצע אותה. בחלק מהשיעורים הילד מבצע עשר דקות נטו בלבד של פעילות גופנית. הכנות לקראת טקסים ואירועים בחגים ולקראת מופע סוף השנה נוגסות לעתים קרובות בשעות שיעורי החינוך הגופני, באמתלה כי את שעות אלה אין צורך להשלים.
 

איך מעודדים את הילד להשתתף בחוגי הספורט? יש להבין שהבחירה יכולה להיות קצרה מאוד וברורה עבור חלק מהילדים, ואצל אחרים מורכבת ודורשת סבלנות. כדאי להקדיש זמן ומחשבה באיתור החוג כדי שיתאים לגילו ולאופיו של הילד. לעתים עלינו להצטרף לילדים, במיוחד הצעירים, למפגשים הראשונים, לעודד מהיציע ולחפש חברים שיעזרו בהתאקלמות, כתומכים או כנתמכים. התוצאה יכולה להיות דומה - רצון להגיע למפגש הבא. ההתמדה בהגעה לחוג זה או אחר תלויה בהנאה של הילד מהפעילות. בסופו של דבר, זהו השיקול המכריע. 

מאיפה הכסף?
 

אי אפשר להתעלם מההוצאה הכספית הכרוכה בהשתתפות בחוגים השונים, במיוחד כשמדובר ביותר מחוג אחד וביותר מילד אחד במשפחה. לכן כדאי לאמץ גם דפוסי התנהגות ספורטיביים בחיי היומיום. עלייה במדרגות במקום שימוש במעלית (ברבי־קומות אפשר לעלות ברגל שתיים־שלוש קומות), לוותר על אופניים חשמליים (בוודאי אם לוקחים בחשבון את הסכנות הבטיחותיות הנלוות), הגעה ברגל, ככל האפשר, ליעדים שונים: לבית הספר, לבתי חברים, לסבתא ולסבא וגם לחוגים, בפרט שברוב ימות השנה מזג האוויר מאפשר זאת. כדאי לשלב פעילות גופנית כחלק מהפעילות המשפחתית בסוף השבוע. הזמן יעבור בכיף, במהירות ויתרום לגיבוש המשפחתי. הרווח כפול ומכופל אם ניקח בחשבון את צמצום זמן המסך.
 

נאה דורש, נאה מקיים, אמרנו? הורים הם מודל לחיקוי עבור הילדים. לפעמים מספיק לצאת לפארק עם כדור. ילדים־כדור־מרחבים, זו נוסחה בטוחה לפעילות מהנה. שווה לנסות.

נאוה רוזנפלד ושלומית דיליאון, אבוקדוס - קידום בריאות  [email protected]