נולד מחדש: התפקיד החדש של פרופ' יוסי לסינג

את הניתוח הקיסרי שביצע ביחד עם פרופ' פואד עזאם, לסינג אינו יכול לשכוח. ידיו רעדו קלות כשאחז בתינוק שהוציא מרחמה של הילה. בקול נרגש הפר את השקט המתוח שהשתרר בחדר הניתוח כשהכריז "ברוך בואך לעולם, ילד", שנייה לפני שבכיו של הפעוט מילא את החלל. 
 

"מקרים כאלה הינם נס הבריאה", נמתח החיוך על פניו של פרופ' לסינג. "את פיסות השחלה של הילה הקפאנו עוד בשנת 2000, מספר שנים לפני שנעשתה לראשונה השתלה מסוג זה בעולם. החזרנו אותן לבטנה לאחר שהתגברה על הסרטן, וכעבור חודשיים נדהמנו לגלות צמיחה של זקיק אחד בודד. שאבנו את הביצית היחידה של הילה, והפרינו אותה בזרע של בן זוגה. קשה לתאר את ההתרגשות כששמענו שהעובר היחיד נקלט לאחר עשר שנים שבהן רקמת השחלה הייתה בהקפאה. השגת ההריון התקין גרמה לנו להרגיש כאילו הזמן עמד מלכת". 
 

את ההתפעמות המלווה כל לידה חווה פרופ' לסינג מדי יום, לאורך יותר מ–35 שנים. לפני כחצי שנה הוא פרש לגמלאות מבית החולים ליס בתל אביב, וכיום הוא ממלא את אותו תפקיד במרכז הרפואי מעיני הישועה בבני ברק. כ–1,100 לידות מתרחשות מדי חודש באגף שהוא מנהל, ואחוז הילודה הגבוה ממצב אותו כאחד המובילים בישראל. 
 

למרות העבודה האינטנסיבית בבית החולים ובמרפאה הפרטית שאותה הוא מחזיק, והניתוחים שאותם הוא מבצע במדיקל סנטר בהרצליה ובאסותא תל אביב, ממשיך פרופ' לסינג לדהור קדימה. בחמש השנים האחרונות הוא מגיע גם לתחנת הרדיו אקו 99 FM, שבה הוא מגיש את התוכנית השבועית "תשעה חודשים", הנוגעת להריון, לידה, פוריות והורות.  
 

"הידיעה שאני מחויב לפרוש הייתה חוויה קשה. מבחינה מנטלית, מקצועית וניהולית אני מרגיש במיטבי ובשיאי, אבל חוקי המדינה הם אלה שאומרים לך שאתה צריך לקום וללכת. התחושה היא שהעשייה רבת השנים נקטעה באבה. לא היה לי מושג איך מתכוננים לקראת פרישה. אני עדיין רוכב על אופנוע כבד, צולל, קורא ספרים, מנתח, כותב מאמרים אקדמיים, ופתאום צריך לפנות את הכיסא. אישית, אני לא רואה את היופי שביציאה לפנסיה, כי אני נהנה מהעבודה שלי וממה שאני עושה עכשיו. למזלי חופשת הפרישה שלי נמשכה שמונה ימים בלבד, כי מיד לאחריה נכנסתי לתפקידי הנוכחי כמנהל האגף למיילדות וגינקולוגיה במעיני הישועה". 

איך אתה מרגיש עם המעבר לבית חולים קטן בהרבה מאיכילוב?

"בעיני זו חוויה מבורכת, נפלאה ומרתקת. מעיני הישועה אומנם מצומצם יותר, אבל מספר הלידות בו רב יותר. אני נהנה מהאתגר החדש, מהאינטראקציה עם האנשים ומצורת החשיבה המעניינת. כל יום אני לומד שם משהו חדש". 
 

סיפור חייו של פרופ' יוסי לסינג מרתק לפחות כמו חייו המקצועיים. הוא נולד במחנה עקורים באוסטריה להורים ניצולי שואה מפולין שעסקו ברוקחות. אמו, חוה, שכלה בגטו ורשה את בעלה הראשון ואת שתי בנותיה, ולאחר המלחמה פגשה בבית מרקחת בלודז' את פבוס, שהפך לבעלה השני.  

עוד בטרם לידתו של לסינג סיפק הגורל רמז לדרכו המקצועית, כאשר אמו נכנסה באופן מפתיע להריון, שנחשב אז לחריג, כשהייתה בת 42. "בתור ילד שאלתי אותה מדוע אין לי אחים, ואמא ענתה שהגעתי אליהם ברכבת האחרונה", אומר לסינג. "רק כשבגרתי הבנתי על מה היא דיברה. באותם ימים לא היו בדיקות אבחנתיות ובטח שלא טיפולי פריון, כך שהגעתי לעולם בניגוד למצופה". 
 

בגיל שנה עלתה משפחת לסינג לישראל והתיישבה במעברה בבאר יעקב. כעבור שלושה חודשים מצא האב בית ריק בן ארבעה חדרים בפתח הכפר הערבי הנטוש יאזור (כיום המועצה המקומית אזור), ואליו נכנסו שלוש משפחות עם ילדים, ביניהן הוריו של לסינג. כשהיה בן 8 עברה המשפחה לתל אביב והתגוררה בסמוך למקום עבודתו של האב בבית המרקחת זמנהוף. 
 

הרופא לעתיד נרשם לתיכון חדש, שם נחשב לשובב והשיג ציונים בינוניים. אף על פי שהיה בן יחיד, שירת לסינג כלוחם בנח"ל, ומשם עבר לצנחנים. לקראת שחרורו התלבט אם להפוך לאגרונום, אולם הרקע המשפחתי הכריע את הכף. 
 

"מי שהשפיע עלי היה אח של אמא, ד"ר חיים הנייק איינהורן, שהיה רופא פנימי ואיש מיוחד במינו", מספר לסינג על שורשיו. "מאחר שלא היו לו ילדים, הדוד בילה איתי המון וממנו שמעתי על סיפורי הגבורה של הרופאים בגטו ורשה, שהוא נמנה עמם. הסיפורים נטעו בי את זרע הרפואה". 

הדרך ללימודים היוקרתיים נראתה בתחילה מסובכת. ציוני בחינות הבגרות של לסינג מהתיכון לא היו מזהירים, אולם הוא שם את מבטחו במבחן הפסיכומטרי ובוועדת הקבלה של אוניברסיטת תל אביב. ליתר ביטחון נרשם גם ללימודי רפואה בבולוניה, איטליה. 
 

אבל לסינג הצעיר והסורר הצליח להשאיר רושם עז על חברי ועדת הקבלה, ביניהם סגן הדיקן דאז, נח קפלינסקי ז"ל. "הוא אמר שברשימת ההעדפות לא ציינתי אופציה שנייה, ושאל מה יקרה אם לא יקבל אותי לפקולטה לרפואה. בחוצפתי עניתי שזה לא בית הספר היחיד לרפואה בעולם, ומיד אחר כך הוא ציין שהתקבלתי". 
 

כסטודנט לרפואה הפגין לסינג מקוריות וחריצות, ולכלכלתו עבד כפועל בניין, כאח וכסניטר. בשנה השישית השתתף בתוכנית לחילופי סטודנטים עם אוניברסיטת ניו יורק, אולם חמישה ימים לאחר תחילת הלימודים פרצה מלחמת יום הכיפורים והוא מיהר לארץ כדי להילחם בחזית הדרום. רק בסיום הקרבות שב לארצות הברית. את לימודיו באוניברסיטת תל אביב סיים בהצטיינות יתרה ונשלח לעשות את הסטאז' בבית החולים איכילוב במחשבה שישמש רופא פנימי. 
 

 

"במסגרת הסטאז' הגעתי גם למחלקה הגינקולוגית ונטרפתי", הוא מתלהב. "הלידות, הקצב, הדינמיקה, הצורך בתגובה מהירה והשמחה האדירה שמלווה את המחלקה. קיבלתי הצעה להתמחות אצלם, אבל סירבתי כי עדיין רציתי להיות רופא פנימי. אחרי חצי שנה של התמחות ברפואה הפנימית בבית החולים בלפור, שהיה חלק מאיכילוב, הרגשתי שאני מאבד מאושרי המקצועי. הטמפרמנט שלי לא התאים לסוגי התחלואה, לאופי האוכלוסייה ולחוסר ההתערבות הכירורגית. לא התייאשתי. התאמצתי וכתבתי מאמרים, אבל כאשר הגיע הטלפון ממנהל המחלקה הגינקולוגית, פרופ' ראובן טואף, שהציב לי 20 שניות להחליט שוב, השבתי מיד בחיוב". 

"זו בהחלט הייתה מחלקה שנחשבה לאיכותית, אבל אמא שלי חשבה אחרת. היא לא סיפרה לחברות שלה שאני גינקולוג, כי בעיניה הייתי מי שעושה גרידות ולשיטתה זה לא כבוד גדול". 

במסגרת ההתמחות במחלקה הגינקולוגית, ששכנה אז בבית החולים הקריה, חקר לסינג את נושא פוריות האישה שנחשב אז עלום. הוא יצא שוב ללימודים בארצות הברית, הפעם בתחום האנדוקרינולוגיה (חקר ההורמונים) ואליו הצטרפו אשתו נורית, בתם טלי ובנם הפעוט יונתן. כעבור שנתיים הוא חזר לישראל והשקיע את מרצו בתחום הפריון ובכתיבת כ–20 מחקרים ומאמרים אקדמיים שהעניקו לו את התואר מרצה בכיר מטעם אוניברסיטת תל אביב. ביחד עם פרופ' עמי עמית וד"ר אברהם קוגוסובסקי הקים לסינג את יחידת ה–IVF (הפריה חוץ גופית) בקריה, ובאוגוסט 1984 נרשם לזכותם ההריון הראשון. 

"אין לי מושג איך הרגיש האסטרונאוט ניל ארמסטרונג כשהוא דרך על הירח, אבל אני חושב שחשתי כמוהו. בכלל, זו הייתה תקופה מרגשת ועשינו לילות כימים במעבדות. זו אחת התקופות היפות שחוויתי". 
 

פרופ' לסינג לא התרכז רק בעולם הפריון, והתמחה גם בניתוחים קיסריים ובכירורגיה גינקולוגית. הוא המשיך להתקדם עד שמונה למנהל מחלקת יולדות א'. באותם ימים יצא לדרך הפרויקט לאיחוד איכילוב עם בתי החולים הקריה ובלפור. ביחד עם פרופ' גדליה פז תכנן לסינג את מודל בית החולים ליס, ובין היתר איחד את מחלקות יולדות א' וב' לאגף מיילדות וגינקולוגיה אחד. הוא פירק את המודל הישן של הקריה וחילק את ליס לתחומים כגון גינקולוגיה, חדרי לידה, הריון בסיכון, הפריה חוץ גופית ואולטרה–סאונד. ביולי 1997 הושלם האיחוד ולסינג הפך למנהל ליס ביחד עם פרופ' מנחם דוד. כששותפו לניהול פרש כעבור שנה, נותר לסינג מנהל יחיד, תפקיד שאותו מילא עד לפרישתו בסוף יולי 2015. 
 

"ליס היה הבייבי שלי", הוא מודה. "להקים מקום מהיסוד ולנהל אותו זו התעלות נפש לצד אחריות גדולה. העלינו את מספר הלידות, בנינו חדרי לידה מפנקים, הכשרנו את הצוות כדי שיהיה שירותי יותר, התחלנו בניסיון של ביות המאפשר לתינוק לשהות לצד אמו בחדרה לאורך כל תקופת האשפוז, יצרנו מרכז המדמה לידה ביתית, ועודדנו מתמחים לפעילות אקדמית. ביום שבו פרשתי פעלו לצדי 18 פרופסורים, ואני לא בטוח שיש הרבה מקומות כאלה בארץ או בחו"ל. מעולם לא הצבתי בפניהם תקרת זכוכית, וחשוב לי לטפח מצוינות והישגיות. לטעמי, מחלקת ה–IVF בליס היא הטובה בארץ. חוץ מהיחידה לשימור הפריון, שבה הילה עברה את תהליך השתלת פיסות השחלה, קיים במחלקה גם מרכז מחקר העוסק בין היתר בתחום של תאי גזע".

אף שמאחוריו 19 שנות ניהול של האגף הכי שמח בארץ, נראה כי פרופ' לסינג אינו מתכוון לנוח. הוא ממשיך לבצע ניתוחים, פעיל בכנסים מדעיים, חבר ביותר מעשרה איגודים רפואיים ולא מפספס שום תוכנית רדיו, שאותה הוא מגיש מדי יום שישי עם המנחה סטלי סולומונוב. לכל מאזינה שמעלה העורכת ספי ינקו על הקו הוא עונה בחביבות ובשפה ברורה, נטולת מינוחים רפואיים מסובכים. בעבר אף פרסם טור ייעוץ דומה בעיתון זה ובו ענה על שאלות וכתב על חידושי עולם הרפואה.  
 

טעה מי שחשב כי בסיום תפקידו בליס יתרכז פרופ' לסינג רק בצלילות, הספורט האהוב עליו. את העולם התת–ימי הכירה לו אשתו נורית, צוללנית בעלת שלושה כוכבים, שסחפה אחריה גם את הילדים, טלי הווטרינרית, הלומדת סיעוד ומתעתדת להפוך למיילדת, יונתן המתמחה כעת בכירורגיה ומיכל הצעירה שסיימה לימודי עיצוב באיטליה ושוקדת על ליין של בגדי ילדים. נורית המשמשת כיום כמנהלת של המרפאה הפרטית של לסינג היא גם הכוח הדוחף אותו להמשיך לכתוב מאמרים רפואיים, שמספרם עומד כיום על יותר מ–250. 

"בזה שפרסמתי עם כמה רופאים לפני כ–15 שנים, הנוגע לנשים הסובלות מקרישיות יתר בדם, דבר הגורם להן לפתח סיבוכים, כמו רעלת הריון, היפרדות שליה ועד מוות של עוברים ברחם. ברגע שמזהים את ההפרעה, ניתן למנוע את הסיכונים בעזרת מדללי דם". 

"בניגוד למה שחושבים רבים, במעיני הישועה יש גם נשים שאינן חרדיות המגיעות מרחבי הארץ. אחד ההישגים של בית החולים הוא שיעור הניתוחים הקיסריים הנמוך, העומד על 9.2% לעומת הממוצע הארצי העומד על 19%. הנתונים האלה נובעים ממיילדות מצוינת, מהמיומנות להפוך עובר ממצג עכוז למצג ראש בלי להזדקק לניתוח, וכן מהיכולת לבצע לידה רגילה גם אם הקודמת לה נעשתה בקיסרי. אלה דברים שלא נעשים בבתי חולים אחרים. נשים רבות בבית החולים הן חרדיות המקפידות על מצוות פרו ורבו, ואנחנו כחלק מהתרבות המכובדת הזו נדרשים שלא לבגוד בהן. חוץ מזה, במעיני הישועה קיימות מחלקות נוספות, כגון ילדים, כירורגיה או פגים, שהיא בעיני הטובה ביותר בארץ. גיליתי כאן רופאים מצוינים ומקצועיים, שנבחרו בקפידה על ידי המנהל הרפואי, פרופ' מוטי רביד, ועל ידי המנכ"ל, הרב שלמה רוטשילד. 

"הייתי רוצה לפרסם את ההישגים שפירטתי בספרות המדעית. זה מדהים כיצד באוכלוסייה מאוד ולדנית מקפידים על לידות טבעיות, מבלי לסכן את הנשים והעוברים, מאחר שניתוחים קיסריים עלולים לפגוע ביכולתה של האישה ללדת מספר רב של ילדים. בנוסף, אני רוצה לשמור על העלייה הבולטת בפניות של בוגרי אוניברסיטאות בארץ ומצטיינים מאוניברסיטאות בחו"ל, שכבר נקלטו אצלנו". 

היכן תהיה בעוד עשר שנים?

"אני מתנהל בכל יום כאילו אני מועמד לתפקיד הבא. סביר להניח שגם בעוד עשור אמשיך להתרגש מהעבודה וממציאת פתרון לבעיות רפואיות מרתקות".