משקל קל: מדוע נעצרה העלייה במשקל של תינוק בן 11 חודשים?

"ראשית אדגיש כי עצותי אינן תחליף לייעוץ רפואי, ומדובר בייעוץ פילוסופי בלבד. לפעמים, כשעורכים בדיקות והכל נראה בסדר כביכול, ואז מתחילים לבצע בדיקות נוספות כדי לחפש את הבעיה, למעשה יוצרים בעיה שכלל לא קיימת. לדעתי אתם נמצאים על הסף של מצב כזה שבו מתחילים ליצור בעיות שלא באמת קיימות, דבר שעלול לגרום לכך שגם הסקרנות והשמחה שיש לילד עלולות להיעלם. אין ספק שחשוב לבדוק דברים, אני לא שוללת זאת לגמרי, אני בעד חקירה של דברים וגם התפיסה של ב'ראייה אחרת' דוגלת בחקירה ובבדיקה, אבל יש גם המושג 'מנה מנה'. כלומר, לאחר שעשיתי ובדקתי הכל הגעתי למקסימום, ועלול להיווצר מצב שבו המחשבות השליליות חודרות לתוכי וזה מסוכן. הגוף הוא כמו מכונת אמת ויש מקרים שבהם החברה והסביבה שלנו יוצרות אצלנו מגבלות שהן לא תמיד אמיתיות. כי מי החליט שאוכל חייב להיות הדבר העיקרי אצל תינוקות? אתם צריכים להתבונן בגנטיקה המשפחתית, אולי יש אצלכם במשפחה מישהו שהוא קטן בגופו ביחס לנורמה? יש בי חשש שאולי מחדירים לכם בכוח לתוך הראש מחלות שונות ומשונות שיש לבנכם. עשיתם עד כה הרבה מעבר למה שצריך, בדקתם כבר הכל ואולי הגיע הזמן להניח לזה. לפעמים יש יוצאים מהכלל ועובדה שעד כה, הבדיקות שערכתם יצאו תקינות ולא מצאו בהן משהו חריג. אם תמשיכו לבצע עוד ועוד בדיקות זה רק עלול להחליש אתכם ואת ילדכם. לא מזמן פגשתי רופא של מטופל שלי, אדם מדהים, פילוסוף אמיתי, רופא יחיד במינו בן 80 שצבר המון ניסיון. הוא אמר בפירוש שאין קשר בין הכאב שיש לאדם בגוף לבין מצבו הגופני. התפלאתי על כך שרופא אומר דברים כאלה, כי כשאני טוענת שאיברים בגוף מדברים רגשית לפני שהם מאותתים פיזית, מיד יוצאים נגדי בשצף קצף, כיצד אני מעזה לומר זאת. והנה, רופא מנוסה טוען כך בעצמו - שאין שום קשר בין הכאב למצב הגופני שלנו. כאב זה רגש. יש הרבה אנשים שסובלים מבעיות מאוד רציניות בגוף אבל הם לא סובלים מכאבים, לעומת אנשים שאין להם בעיות רפואיות חמורות, אך הם סובלים מכאבים. בדיוק כפי שיש מקרים שבהם לא מצליחים להבחין בגוש סרטני שקיים בגוף ולעומת זאת מגלים בלוטה שהיא מאוד כואבת ובולטת אבל היא לאו דווקא מסוכנת. שימי לב שאם התינוק שלך סובל מחולשה והוא מביע ומראה חולשה, אז ייתכן שהוא עייף. הוא כנראה מחובר בנפש לגוף שלו, ואני חושבת שבדיקות נוספות רק יגרמו לו עוול. אני כמובן נותנת כאן רק תשובה פילוסופית ואת זאת שתחליטי מה לעשות".

"לפני הכל חשוב לי להדגיש שמדובר בתשובה פילוסופית ולא בייעוץ רפואי, וכי דברי אינם תחליף לבדיקה רפואית. בעלך נראה כמו אדם שצובר דברים בתוכו ומתבשל מבפנים בלי לשתף, ולוקח לו הרבה זמן עד שהוא מצליח לפתוח ולחלוק את הרגשות שלו. רק לפני כארבע שנים בעלך שינה באופן משמעותי מאוד את הגישה שלו והחל לשתף ברגשותיו. הדבר דומה לפקק של בקבוק שנפתח סוף־סוף ואז הכול התפשט ויצא החוצה כתוצר של שנים רבות שבהן הדברים נאגרו בפנים. לפי התפיסה של 'בראייה אחרת', ככל שיש איחור בהבנתנו כי צריך לשתף, הגוף שלנו מגיב לכך גם באיחור, ולכן כאשר אנחנו משתפים ומבינים דברים מאוחר יותר, חלק מהסימפטומים הגופניים יוצאים גם הם מאוחר יותר. התגובות שיוצאות במצב כזה הן לרוב תגובות מאוד בומבסטיות, כפי שאמרתי, בדומה לפקק שנחלץ מבקבוק שמפניה חתום ופורץ החוצה ומתסיס את הכל. מדובר בשחרור של כל התהליכים הארוכים שחווינו במשך שנים. לדעתי הגירודים וההתקרחות של בעלך נובעים כתוצאה משחרור מאוד משמעותי שחל אצלו לפני כארבע שנים. אותו שחרור גופני לקח זמן, ולכן גם הגוף מגיב יותר מאוחר. חשוב להבין את השיעור שהוא עובר, שצריך לעשות דברים כמה שיותר מהר, לשחרר באופן מהיר ולשנות את הדפוסים. כפי שאני קוראת לזה בראייה אחרת – צריך להפסיק להדפיס את אותם הדפוסים ולהפסיק לשמור דברים בבטן, אלא לשחרר ולשתף, כי אחרת הגוף מגיב לזה בגדול".