אני יהודייה, ובן זוגי ממוצא ערבי מוסלמי מצד אביו ונוצרי מצד אמו שנולדה באירופה. לפני כמה ימים בני בן ה-5 הכריז בגן: "אבא שלי ערבי וגם אני ערבי". מאז אני מאוד דואגת וחוששת לו פן ייפגע. אמרתי לו שלא יאמר זאת יותר בגן והסברתי לו זאת בכך שלפני הרבה שנים הייתה מלחמה בין היהודים לערבים, ועדיין יש כעס ושנאה. זה הפחיד אותו, אבל נראה לי שהוא לא כל כך הבין מה אני רוצה. אמרתי לו שאבא יודע הרבה שפות ושייך לכל מיני תרבויות ולא רק לתרבות הערבית, אבל אני לא יודעת אם הצגתי לו נכון את הדברים.
המטרה שלי היא שהוא לא יכריז בגן בקול רם שהוא ערבי. בקרוב הוא גם עולה לכיתה א', ואז זה יכול להיות אפילו יותר מסוכן בשבילו בבית הספר, כי החברה שלנו מאוד גזענית, והוא עלול להיפגע גם מצד התלמידים וגם מצד המורים. אני לא מוכנה בשום אופן שהוא יישא על כתפיו הקטנות כל שמץ של אלימות, פגיעה או אפליה בגלל מוצאו של אביו, בייחוד לנוכח העובדה שאני, אמו, יהודייה, ולכן אין סיבה שיהיה בעמדת נחיתות כלשהי. כיצד עלי להציג בפניו את הדברים? האם כדאי בינתיים, עד שהוא יגדל, להציג לו את אביו בדרך אחרת?
"תקשיבי טוב, יקירתי. אם את לא מוכנה שהוא יישא על כתפיו הקטנות שמץ של אלימות, פגיעה או אפליה, היית צריכה לחשוב על כך מראש ולא ללדת אותו פה בישראל. החלטת להינשא לגבר ערבי בגלל אהבתכם הגדולה, והיית צריכה להבין כבר מזמן שבחורה יהודייה הנשואה לגבר ערבי יכולה לעורר באזורנו תסבוכת לא פשוטה. אנחנו חיים בישראל, ולא חסרים כאן אנשים שילבו את השנאה ואת הגזענות כלפי המיעוטים במדינה. לכן זהו גורלו של בנך. גם אם את לא רוצה שהוא יישא זאת על כתפיו, לא תהיה לו ממש ברירה, כי הילד הזה נולד לאמא יהודייה ולאבא ערבי. נקודה. זאת המציאות של חייו. זה לא אומר שלא יכולים להיות לו חיים מאוד מאושרים, גם אם יהיו כמה ילדים שיקניטו אותו שהוא ערבי.
"את צודקת באופטימיות שלך ובשאיפה שלך שאין סיבה שהילד יהיה בעמדת נחיתות, ובלי קשר למוצאו אין לו כל סיבה להרגיש נחות. הבעיה היא שכולנו יודעים שילדים יכולים להיות מרושעים, ולכן לא תוכלי להגן עליו מפניהם. התפקיד שלך הוא לא להסתיר מפניו את מורשתו של אביו הערבי, אלא להפך, ללמד אותו את התרבות הערבית ולהראות לו בגאווה את כל הצדדים היפים והחיוביים שיש בה. אסור לך 'להחביא' את האבא. הילד צריך להיות גאה בתרבויות השונות שמהן הוא מגיע, ואת צריכה לחזק אותו בדיוק במקום הזה, המיוחד והשונה משאר הילדים. תוכיחי לו שלמרות השנאה הקיימת בין יהודים וערבים, את ובעלך הצלחתם להקים משפחה אוהבת ולגשר על כל הפערים והדעות הקדומות. זה המסר שאת צריכה להעביר לבנך וזהו הדשן שעליו הוא אמור להתחנך ולגדול - להיות בעל ערכים עם כתפיים מורמות.
"רק כך, על ידי חיזוק הביטחון העצמי שלו והזהות הייחודית שלו, הילד יוכל להתגונן טוב יותר כשינסו להקניט אותו ולהציק לו. הוא יוכל לעמוד מול ילדים בגאווה כאשר יש לו בסיס יציב של ביטחון במוצאו. תרצי או לא תרצי, לא תוכלי להגן עליו מפני התגובות של הסביבה, כי זה חלק מהמציאות שלו, אז תני לו את הכלים ולמדי אותו כיצד להתמודד עם העולם המורכב הזה".
לאיזה טיפול כדאי לשלוח ילד בן 8 שמתקשה לדחות סיפוקים ומתחיל להשתולל עם צרחות וקללות? טיפול פסיכולוגי או טיפול רגשי?
"במצב כזה הטיפול צריך להיות מערכתי, כלומר טיפול משותף לילד ולהוריו. אתם חייבים להבין שילד זה לא עצם שעומד בפני עצמו. הוא חלק ממכלול שלם שהוא המערכת המשפחתית. ילד לא חי על אי בודד ששם הוא צורח ומקלל במצבים שבהם הוא נאלץ לדחות סיפוקים. הילד מתנהג כך כחלק ממערכת כוללת של אמא, אבא, סבא, סבתא, מורים ועוד.
"ייתכן שיש משהו במערכת שסובבת את הילד שמאפשר את ההגעה למצבי הקיצון הללו. ייתכן שהמערכת היא שמלבה את המצב או שאינה מתמודדת עם זה נכון, כי הילד פועל כחלק מתוך המערכת הזאת. לכן לא 'שולחים את הילד לתיקון', אלא מתקנים את מה שקורה בבית או בבית הספר. כלומר אנחנו לא 'מתקנים' ילדים. אנחנו יכולים לתקן את האווירה בבית, את הקשר המשפחתי ואת מערכות היחסים. לסיכום הילד בן ה-8 יכול וצריך ללכת לטיפול עם הוריו, ולא משנה אם זהו טיפול פסיכולוגי או רגשי. העיקר שיהיה טיפול מערכתי בידי אנשי מקצוע המנוסים בטיפול בילדים".
מתוך תוכניתה של מיכל דליות, בכל יום שישי ב-10:00 ב"רדיו ללא הפסקה"