השפה העליונה שלי התנפחה מאוד, ולאחר טיפול בסטרואידים הנפיחות ירדה ונעלמה. הרופאה אמרה שמדובר באנגיואדמה וגם נתנה לי מזרק מיוחד, שלא ממש הבנתי מה אני אמורה לעשות איתו. מה זה בכלל אנגיואדמה?

"יש כמה סוגים של אנגיואדמה: אנגיואדמה משפחתית אנגיואדמה ספורדית. מדובר במצב שבו אזור מסוים בגוף מתחיל להאדים ולהתנפח ללא כל הודעה מוקדמת, ולפעמים גם מתחיל לגרד. לעתים מצב כזה עלול להיות מסוכן, בעיקר אם האנגיואדמה מופיעה בשפתיים, בלשון או בלוע, כי אז הנפיחות עלולה לגרום גם להפסקת הנשימה. יש כמה טיפולים בדרכים שונות ואף יש מרפאות מיוחדות לטיפול באנגיואדמה.



מקורה של האנגיואדמה במשפחה של המחלות האלרגיות, וזו הסיבה שהרופאה נתנה לך מזרק אפיפן. מדובר במזרק אוטומטי המכיל אדרנלין, ויתרונותיו הם בשימוש המיידי במצב שבו נוצר סיכון בשל אלרגיה. במצבים נדירים מאוד, כאשר האזור סביב הלשון או הלוע מתנפח ואי אפשר לנשום, משתמשים מיד במזרק כדי לשחרר את הנפיחות. במזרק אפיפן משתמשים גם אנשים שסובלים מאלרגיות שונות, כמו למשל אלרגיה לבוטנים או אנשים שאלרגים לעקיצות של דבורים ומתנפחים מיד. המזרק הזה נמצא בהישג ידם, כך שהם יכולים להזריק לעצמם מיד - ואחר כך להתפנות לבית החולים".



בחודשים האחרונים בכל בוקר כשאני מתעורר, הזרת והקמיצה שלי רדומות בשתי הידיים ולאחר מספר דקות זה מסתדר. ממה זה נובע? והאם אני צריך להיות מודאג?

"כאשר אנחנו ישנים, יש לנו נטייה לקפוץ את האגרופים בכפות הידיים. קפיצת האגרופים גורמת לכך שלפעמים גם חלק מהיד נרדם. אנחנו מאגרפים את כפות הידיים, מצמידים אותן לגוף, מותחים את העצבים ואז מתעוררים כשהזרת והקמיצה רדומות. מקור העצבים מצוי במרפק, והתופעה קיימת אצל הרבה אנשים. מדובר בתופעה שחולפת בתוך שניות מספר מרגע שמתעוררים מהשינה בבוקר, לאחר שעושים כמה תנועות לעוררות של אצבעות כף היד, כך שאין לך מה לדאוג. אם התופעה נמשכת גם לאחר הבוקר, במהלך שעות היום, אפשר ללכת לנוירולוג כדי לבצע בדיקת EMG".



אני אמור להתחיל ליטול סטטינים, ורציתי לדעת מהן תופעות הלוואי שלהם?
"הסטטינים הם מהתרופות החשובות ביותר שיש לנו, ובזכותם ניצלו הרבה אנשים. מדובר בקבוצה של תרופות שניתנות לרוב במצבים של התקפי לב או במחלת טרשת העורקים. מאז החלו להשתמש בסטטינים, מספר ניתוחי הלב ירד פלאים, בעיקר במקרים של התקפי לב ומחלות כלי הדם של הלב. כמו לכל תרופה, גם לסטטינים תופעות לוואי. העיקריות הן כאבי שרירים ברגליים במקרים מסוימים. יש תופעות לוואי נוספות, אבל מספריהן זניחים יחסית. אני באופן אישי רושם סטטינים לחולים לפי הצורך וחושב שמדובר בתרופה חשובה מאוד".



אני בת 43. התחלתי לרוץ לפני כשנה, כשלוש פעמים ביום במשך כשעה. אני רצה בנעלי ספורט מיוחדות בדרך כלל על כביש או על שביל כורכר. היו רגעים שהחלו להיות לי כאבים בברכיים לאחר הריצה ואחר כך זה עבר, ופתאום חשבתי שאולי אני בכלל עושה נזק לברכיים כשאני רצה. האם זה נכון?


"ספורט יכול להיות דבר מסוכן. ריצה על אספלט או על כורכר גורמת לשחיקה של הסחוס בברכיים, ולכן תמיד עדיף לרוץ על חול בחוף הים או על דשא בפארק, במקומות שבהם האדמה רכה יותר. גוף האדם שונה מאחד לרעהו, ואתן לך דוגמה: 30 אנשים אוכלים חומוס מקולקל; האחד לא מרגיש שום דבר, השני מקבל הרעלת קיבה ומאושפז והשלישי מקבל רק כאבי בטן ושלשול. דוגמה אחרת היא אפריקנים שנוהגים לרוץ קילומטרים ביערות הג'ונגל יחפים - ולא נגרם להם כל נזק, לעומת אנשים שרצים כחצי שעה ביום וסובלים משחיקת הסחוס. כלומר, הגוף שלנו מגיב על גירוי פיזי בצורות שונות.



"אני מציע לך לבדוק את נעלי הריצה שלך ולבחור לרוץ על משטחים אחרים, רכים יותר מאספלט. במכוני הכושר יש גם משטחי ריצה מיוחדים, מרופדים ואלסטיים. מדובר בדבר שהוא כל כך אינדיבידואלי ויש עליו חילוקי דעות בענף. ואת יכולה להתייעץ על כך גם עם רופא אורתופד המתמחה בספורט. יש מושג ברפואה כיום שנקרא 'מיקרו טראומה'. כלומר, הטראומות הקטנטנות שנגרמות לאדם בזמן פעילות גופנית שוב ושוב עד שהן מצטברות והופכות לנזק משמעותי. לי באופן אישי אין ספק שריצה ממושכת על אספלט יכולה לגרום להצטברות של מיקרו טראומות". 



תכנית הרדיו של פרופסור רפי קרסו משודרת ב"רדיו ללא הפסקה 103FM" בימי שישי בשעה 13:00.