אני אוהב מאוד לאכול ומוצא את עצמי חושב על אוכל כל הזמן ללא הפסקה. כשמגיעה צלחת למרכז השולחן, אני מיד מתנפל עליה. אשתי טוענת שאני שולח את היד לצלחת עוד לפני שהיא מונחת על השולחן. אשתי לא מוכנה לחלוק אתי מנות במסעדות, כי היא יודעת שלא יישאר לה בסוף מה לאכול. איך אוכל להיגמל מהאכילה הכפייתית ומהכמיהה הבלתי פוסקת לאוכל?
"ההרגלים שלנו בתחום התזונה נובעים לרוב מכך שההורים שלנו דואגים שנאכל כל הזמן כדי שנגדל כמו שצריך, ולפעמים מכריחים אותנו לאכול את כל מה שיש בצלחת עד הסוף. החינוך שאנו מקבלים על אוכל יוצר סוג מסוים של אכילה כפייתית שלרוב מתחילה בגיל מאוד צעיר.
"מעבר לאכילה הרגשית, יש הפן הפיזיולוגי; הקיבה שלנו היא למעשה שריר. נפחה אמור להיות בגודל של אגרוף היד שלנו, וככל שריר שיכול להתפתח, להתרחב ולגדול, כך גם הקיבה שלנו יכולה להתרחב אם מפעילים אותה מעבר לנדרש. כאשר אנחנו ממלאים אותה, השריר נמתח - ועם הזמן הקיבה מתרחבת ונוצר איבר בגוף שממדיו הולכים וגדלים, ויחד עם זה תחושת השובע שלנו מגיעה רק כאשר הקיבה נמתחת עד המילימטר האחרון שלה כשריר. כלומר, כאשר מתחילים למלא את הקיבה, מרגישים את תחושת השובע. אבל ככל שהקיבה מתרחבת יותר, לא מרגישים את השובע, ואז אנו מרגישים צורך לאכול עוד ועוד כדי לקבל את התחושה הנעימה בגוף של השובע, שיש בה נחמה, כי אוכל הוא חומר מנחם שמעניק לנו תחושה של ביטחון.
"ברגע שאנחנו לא מצליחים להרגיש את אותה התחושה נוצר מצב שבו אנחנו כל הזמן מחפשים אחר עוד ועוד אוכל. לכך מצטרף גם נושא האכילה הרגשית, תחושות של מה יהיה אם אני אהיה רעב, וכל מה שחינכו אותנו בילדות שצריך לסיים את כל מה שיש בצלחת. כלומר יש את הפן הפיזיולוגי של הרחבת שריר הקיבה שמתערבב עם הפן הפסיכולוגי והרגשי וכל המערך הכולל הזה גורם למצב שבו אנחנו אוכלים הרבה מעבר למה שצריך מבלי להרגיש שובע.
"כדי לפתור זאת, צריך להתחיל לאכול ארוחות קטנות בין שעות הארוחות הקבועות. כאשר אנחנו אוכלים מעט בין הארוחות אנחנו לא צריכים לאכול ארוחה גדולה בבת־אחת. הבעיה של אכילה כפייתית נוצרת לרוב אצל אנשים שלא אוכלים כלום בבוקר ומסתפקים רק בשתיית קפה, ואז במהלך היום נוצרת אצלם תחושת רעב גדולה והם אוכלים ארוחה גדולה הרבה מעבר לנדרש.
"לכן כדאי לאכול משהו קטן על הבוקר לפני שיוצאים מהבית, בשעה 10:00 אפשר לאכול גם איזה פרי ואז מגיעים לארוחת הצהריים בלי תחושת רעב גדולה, ואוכלים פחות. בשעות אחר הצהריים אפשר גם לנשנש משהו קטן כדי שלא להגיע לארוחת הערב רעבים מאוד. הקיבה היא שריר שנמתח ומתכווץ בהתאם לכמות המזון שאנו מכניסים אליה, לכן אם אוכלים פחות - היא תתחיל להצטמק והשריר יחזור לממדיו הטבעיים ונוכל להרגיש תחושת שובע מהר יותר".
לאחר אינסוף ניסיונות, החלטתי שוב להיגמל מסיגריות, אבל הפעם החלטתי שזה יהיה לתמיד. משום מה החלטה זו גורמת לי לחרדה גדולה. רק המחשבה להפסיק לעשן מדאיגה אותי. מה יקרה אם אשתה בירה ויתחשק לי לעשן? ומה יקרה במצבים שאהיה עצבנית ותתחשק לי סיגריה? בנוסף אני מודאגת מכך שאעלה במשקל לאחר הגמילה. מה אתה יכול להציע לי כדי שאירגע ואוכל ליישם את החלטתי להיגמל?
"יש הבדל בין הפסקת עישון לבין הגמילה ממנו. כי אחרי שמפסיקים, ההפסקה נגמרת - ואחריה ממשיכים כרגיל. לעומת זאת גמילה היא משהו שעושים רק פעם אחת לתמיד - וזהו, אין צורך לחזור על כך שוב, כי מדובר במהלך חד־פעמי ותמידי.
"את צריכה לשקול את השיקולים שלך, מה חשוב לך יותר. החרדה והפחד כאשר את חושבת מה יהיה אם תפסיקי לעשן אינם אמיתיים, מדובר רק במחשבות אצלך בראש, כדי למנוע ממך לעשות את הצעד המשמעותי של גמילה מעישון. מדובר במחשבות שנוצרו אצלנו בשל שטיפות מוח שונות, ולפיהן הגמילה מהעישון היא דבר קשה מאוד שמלווה בהמון בעיות, אבל זה לא נכון, והמציאות היא שונה. למעשה, אין לך ממה לדאוג, כי כשנגמלים מעישון מרגישים הרבה יותר טוב גם מבחינה בריאותית־פיזית וגם מבחינה נפשית.
"גם באשר לדאגתך לעלות במשקל, אין פה ממש סימוכין לכך, כי יש אפשרות להימנע מכך בשתייה מרובה של מים וגם בפעילות גופנית. בנוסף, אני מכיר הרבה אנשים שנגמלו מעישון והמשיכו לשתות אלכוהול. לכן אין כל סיבה ממשית לחרדות שאת מרגישה, זה רק עוד מכשול קטן בדרך לצעד המשמעותי שאת עומדת לעשות בחייך".