ג'ון פרסקוט אולי לא מוכר אצלנו, אבל בבריטניה הוא בהחלט כן. פרסקוט שימש כסגן ראש הממשלה במשך עשר שנים. ב–2008, שנה אחרי סיום תפקידו, הודה בספר אוטוביוגרפי כי סבל מהפרעות אכילה בתקופת כהונתו. דמות אחרת מהממלכה הבריטית, מוכרת לכולנו, היא אלטון ג'ון. הזמר הפופולרי סיפר ללארי קינג על התקופה שבה לקה בבולימיה נרבוזה, ועל שותפתו לסוד, לצרה ולהחלפת חוויות, חלקן מביכות - הנסיכה דיאנה. בסופו של דבר הוא התמודד ויצא מהמחלה ב–1990.
גם אורי גלר, ישראלי–בריטי, חשף כי סבל מבולימיה נרבוזה שהתלוותה להצלחתו הבינלאומית. הוא גבר על הפרעת האכילה שלו ללא עזרה מקצועית אלא בכוחותיו בלבד. רק במקרה של אורי גלר זה אולי לא מפתיע.
אנורקסיה נרבוזה, בולימיה נרבוזה והפרעות אכילה נוספות אופיינו במשך שנים רבות כ"מחלות של נשים". ואכן, אחוז הנשים הסובלות מהפרעות אכילה גדול משל גברים. היקף ההפרעה בקרב גברים היום אינו מבוטל. 5%–10% מכלל הסובלים מאנורקסיה נרבוזה, ו–10%–15% מכלל הסובלים מבולימיה נרבוזה - הם גברים.
המגזין “SCIENTIFIC AMERICAN" הקדיש בחודש שעבר מאמר מעניין להפרעות אכילה בקרב גברים. סוגי הפרעות האכילה וממדיהן משתרעים על פני טווח רחב, ולעתים הפרעה אחת מתפתחת לאחרת. הפרעות האכילה העיקריות הן אנורקסיה נרבוזה ובולימיה נרבוזה, והמשותף הוא שאיפה אובססיבית להפחתת משקל, בלי קשר לממדי הגוף. הסיבות להתפתחות הפרעות אכילה הן מגוונות, ולפעמים מדובר בתוצאה של יותר מסיבה אחת: תרבות, חברה, משקל גוף כסממן שמעיד על הצלחה ואושר, יחסים במשפחה או זוגיות, גנטיקה, אישיות, ביטחון עצמי, פרפקציוניזם ועוד.
למרות העובדה כי הפרעות האכילה מזוהות על ידי התנהגויות אכילה או אי־אכילה, הן מדאיגות הרבה מעבר לתזונה. הן יכולות להיות תוצאה של טראומה, אלימות, התעללות, דיכאון, חרדה - מצבים שאינם בשליטה או באחריות האדם. גברים שאינם מרוצים ממראה גופם, להבדיל מנשים, שואפים לגוף חזק ושרירי יותר מאשר לרדת במשקל ולהיות רזים. הפרעות האכילה מתחילות במקרים רבים במטרה להעלות מסת שריר ולהציג גוף מחוטב: זרועות חסונות, “קוביות בבטן", כתפיים רחבות - “גוף משולש".
באנורקסיה נרבוזה התוצאה היא מצב של תת–משקל, הנובע מהרעבה קיצונית עד כדי תת–תזונה ואף מוות. להבדיל מאנורקסיה נרבוזה, בבולימיה נרבוזה בדרך כלל משקל הגוף תקין. בולימיה נרבוזה מאופיינת בהתקפי אכילה וזלילה - אצל גברים גם צריכה מוגזמת של תוספי תזונה באבקות ובמשקאות - ואחריהם ריקון תכולת הקיבה באמצעות חומרים משלשלים. אצל גברים ריקון הקיבה נעשה לרוב על ידי "שריפת קלוריות", כלומר פעילות גופנית תכופה ומאומצת, עד כדי פגיעה באורח החיים הנורמטיבי, על חשבון זמן בילוי עם משפחה וחברים, עבודה, לימודים, שעות שינה או שילוב של כולם יחד.
מחקר שהוצג בכנס פסיכולוגים בארצות הברית ב–2015 סיפק ממצאים מדאיגים: כשליש מהמתאמנים הגברים בחדרי כושר העידו כי למרות פציעות וכאבים כתוצאה מפעילות גופנית מוגזמת, הם לא צמצמו את היקף האימונים. זאת ועוד, הם המשיכו לצרוך תוספי תזונה לספורטאים בכמויות גדולות, גם לאחר שנפגע תפקוד הכליות שלהם והם נדרשו על ידי הרופאים להפסיק. הפחד לאבד מסת שריר גובר על הכאבים והנזקים הבריאותיים.
בעוד שהפרעות אכילה יכולות להתפתח בקרב ילדות ונערות, אצל גברים תופעה זו מתחילה לרוב מאוחר יותר, לקראת גיל 20. בשני המקרים, לאורך זמן נגרם נזק בלתי הפיך: במערכת העצבים, במערכת השלד בגלל “בריחת סידן", פגיעה בפוריות, במאזן המלחים שמשפיע על פעילות הלב, וכמובן החשש הגדול והקשה מכל הוא מוות.
גוף ונפש
בעבר הפרעות האכילה, כאמור, נתפסו כמחלות של נשים. מטפלים רבים העידו כי לא נתקלו בגברים הסובלים מהן (ולא בהכרח כי לא היו קיימות אלא גם כי לא אובחנו ככאלו). היום מרבית הצוותים המקצועיים מטפלים לפחות בגבר אחד. כיוון שמדובר בטיפול בגוף ובנפש, הצוותים המקצועיים מורכבים מפסיכולוגים, עובדים סוציאליים, רופאים, פסיכיאטרים ודיאטנים. גברים, לרוב, פונים לטיפול לאחר תקופה ארוכה של הכחשה והדחקה, ולכן הם מגיעים במצב בריאותי רע משל נשים.
לכל זאת מצטרף קושי נוסף. על פי רוב, הטיפול של הגופים השונים נשאר מטבעו ממוקד בנשים, וגם חזות המחלקות ומקומות האשפוז (למשל תמונות של פרחים על הקירות) מזכירה ללוקים בהפרעות אכילה כי יש להם "מחלה נשית", שנתפסת כחלשה יותר והופכת את הטיפול למורכב יותר ומקשה על גברים.
החשש הוא כי ההיקף של הפרעות האכילה בקרב גברים במגמת עלייה. עלינו ההורים, המטפלים והמאמנים לתת על כך את הדעת, להיות ערניים כאשר נערים ובחורים צעירים מאבדים משקל, ומקדישים זמן רב באימוני ספורט אינטנסיביים, באופן שנראה אובססיבי. יש לשים לב לשימוש מוגזם בצריכה של תוספי מזון ובתפריט עתיר בחלבון, במיוחד כאשר מוקדש לכך זמן רב, מעבר למקובל, כחלק מהשגרה היומית.