"אי אפשר לבקש מאנשים עם חיים קשים להפסיק לגמרי לעשן", ד"ר קלייב בייטס פוסק. "הרי זה משהו שהם מתייחסים אליו כאל משענת או מפלט או סתם משהו שהם אוהבים לעשות, משהו ששובר להם את השעמום. אז לבקש מהם לוותר על כך לחלוטין? זאת גישה לא הומנית בעיני". בניגוד לרושם שעשוי להתקבל, בייטס אינו עובד עבור אף חברת טבק, אפילו להפך. הוא נחשב מומחה בעל שם עולמי לבריאות הציבור, וככזה, ברקורד שלו מופיעות שנים ארוכות של מלחמה נגד עישון - מטעם הממשלה הבריטית תחת ראש הממשלה לשעבר טוני בלייר, בוועדות של ארגון הבריאות העולמי, WHO, בארגון גרינפיס ובעוד שורה ארוכה של פלטפורמות, ממסדיות ופרטיות.
אלא שכעת, בשיחה עם "מעריב המגזין" מביתו שבזימבבואה לרגל היום הבינלאומי נגד עישון, שיצוין מחרתיים ברחבי העולם, בייטס מסביר שהגישה שלו לנושא מיגור העישון הנה פחות שמרנית בקהילה והרבה יותר רכה וסלחנית כלפי מעשנים. "בבריאות הציבור אתה קודם כל חייב להגדיר: מה בדיוק הבעיה שאני מנסה לפתור?" הוא אומר. "במקרה של עישון, ברור לי מאוד שהתשובה היא מניעת הופעה של מחלות קשות. אז אם אתה מצליח להביא אנשים לעבור ממוצרי בעירה של טבק לכאלה שאינם עושים זאת, אתה מבטל הרבה מהבעיה. אתה אולי לא פותר אותה לחלוטין, אבל כן מצמצם משמעותית את חלק הארי של הבעיה הזאת, וזה הישג לא מבוטל. אם אתה עובד בבריאות הציבור, חשוב שתזכור תמיד שאתה בסופו של דבר לא זה שסובל מהתוצאה. אתה הוא לא המעשן, אז השיפוט שלך כלפי מעשנים מוגבל מאוד. לדעתי, אתה חייב לבוא לאנשים עם קצת יותר צניעות ולא להגיד: 'אני אדם טוב מכם, אני יודע מה הכי טוב עבורכם'".
כלומר, אתה מתייחס לעישון כעובדת חיים בלתי נמנעת?
"לא בדיוק, אולי לשימוש בניקוטין. זה אולי ייגמר מתישהו, וגם בעניין זה אני לא לגמרי בטוח. אבל בנזקי העישון צריך לטפל, ואותם צריך למנוע כמה שאפשר. כיום ישנם 1.3 מיליארד משתמשי ניקוטין בעולם, ואנשים אוהבים את הסם הזה מסיבות שונות. הוא מושך תשומת לב גדולה כל כך, משום שהדרך הדומיננטית לצרוך אותו היא עישון. הרי אם היית צורך קפאין באותה דרך, היית סובל מכל אותן בעיות שסיגריות גורמות להן, אבל מאחר שאנו צורכים קפה בדרך של שתייה, זה לא גורם לכל הבעיות הללו. וזה מה שאנו מנסים להשיג גם עם הניקוטין. שאנשים יצרכו - רק לא באמצעות בעירה".
מבחן התוצאה
בייטס הוא תומך נלהב – אם כי בדרכו הבריטית הוא עדיין מאופק – במוצר עישון שהופץ לאחרונה במדינות כמו יפן, איטליה, שווייץ, רוסיה ובסיס הבית שלו, בריטניה. המוצר נקרא HEETS או IQOS, והוא מאפשר עישון עם מינימום בעירה ולכן גם מינימום פגיעה. מבחינת בייטס, מדובר בכמעט פרדוקס, כי הנה הוא מוצא עצמו בצד של אחת החברות הגדולות שהוא הקדיש את חייו להילחם במוצרים שלה: ענקית הטבק פיליפ מוריס. לו זה לא משנה, הוא אומר, כל עוד במבחן התוצאה פחות אנשים נפגעים.
"אני לא מדבר בשם אף חברת טבק", הוא מבהיר. "רק בשם עצמי ובשם טובת הציבור. נכון שהתפקיד שלנו כאנשים שעובדים בבריאות הציבור הוא למנוע מאנשים להשתמש בכל המוצרים האלה כליל, אבל יש ספקטרום רחב מאוד של סיכון בקרב מוצרי הטבק, וזה משתנה בעיקר בשאלת הבעירה. הבעירה יוצרת פליטה של גזים רעילים, ואלה נשאפים בידי המשתמש. הם מעבירים ניקוטין למוח ולמחזור הדם די מהר, וזה בעיקרון מה שגורם לסיגריות לעבוד. כלומר, לא הניקוטין גורם את הנזק, אלא העשן. אז אם אתה מצליח להעביר את הניקוטין לגוף ללא תהליכים של בעירה, אתה תימנע כמעט מכל הנזק, 90% ויותר. הרבה אנשים אומרים שהיו רוצים לוותר על עישון, אבל הם לא מצליחים בגלל הניקוטין. המוצר של פיליפ מוריס נופל לקטגוריה הזאת. העובדה שהמוצר עובד על סוללה מאפשרת לו לאצור אנרגיה רבה הרבה יותר, וכך הוא שולח נוזל לאיוד באופן חד הרבה יותר משהתאפשר בעבר. זה מה שהופך את המוצרים האלה לרלוונטיים ואפקטיביים הרבה יותר, בלי שתיאלץ לסחוב סוללה בגודל לבנה קטנה לכל מקום".
המנגנון פשוט: ערכה אלקטרונית מחממת מקלוני טבק לכ־350 מעלות, זאת במקום טמפרטורת ההתלקחות של טבק בסיגריה רגילה, שעומדת על כ־800 מעלות, מה שמצמצם משמעותית את הבעירה הידועה לשמצה. על פי בייטס, זה גם מצמצם את הסיכון למחלות לב ואחרות בכ־90%.
כבר המציאו דבר כזה: קוראים זה סיגריה אלקטרונית.
"לא בדיוק. חימום טבק זה באמצע בין איוד לבעירה. מוצרי האיוד הם אולי יותר בטוחים מאשר מוצרי חימום הטבק, אבל יש להם בעיה גדולה אחת: זו פשוט לא חוויה קרובה לעישון. אז יש פה שער חליפין בין עד כמה בטוח המוצר ועד כמה הוא מפתה לשימוש. בעיני, מוצרי החימום יהיו מפתים יותר למעשנים, רק משום שהם מאפשרים אפקט דומה לעישון".
אז אנשים שמשתמשים בסיגריה אלקטרונית נוטים לחזור לעשן?
"לגמרי. זו תופעה מאוד שכיחה. יש נתונים די טובים בעניין הזה בבריטניה. מחקרים שנעשו בקרב מעשנים בבריטניה גילו שרבים עברו להשתמש בסיגריות אלקטרוניות והפסיקו מהר. כשנשאלו למה הפסיקו, הם ענו שזו לא חלופה טובה, ושהם לא מאמינים שזה יותר בטוח עבורם".
מה האינטרס של חברת סיגריות, שרווחיה נגזרים מכך שאנשים מעשנים הרבה, לצאת עם מוצר שגורם לאנשים להפחית את הצריכה הזאת?
"אני לא מדבר עבורם, אבל לדעתי הסיבה לכך, בין היתר, היא שזהו שוק תחרותי, שהם לא שולטים בו לגמרי. אם הלקוחות הולכים לכיוון של מוצרים כאלה, בין אם זה כי הם מודאגים מהסכנות של העישון ובין אם זה כי הם לא רוצים שילדיהם יעשנו, הם לא ירצו להיות אלה שמחוץ לשוק. ישנו הרציונל במובן ההתקפי: לנסות להשיג חלקים בשוק מידי חברות אחרות, החברה הישראלית 'דובק', למשל. אז הם לא בהכרח פונים לקהלים שצורכים מרלבורו, שהוא המותג הגדול שלהם, אלא אולי יותר לקהלים שצורכים את הסיגריות הצדדיות שלהם. זהו כלי תחרותי. נוסף על כך, ככל הנראה ישנם שוליים אטרקטיביים עסקית במוצרים הללו, כי המיסוי עליהם עדיין נמוך, באופן שיאפשר להם להרוויח יותר פר משתמש. אחד הדברים שאנחנו מנסים להשיג הוא שגישת המיסוי תעודד משתמשים לעבור ממוצרי העישון שיש בהם סיכון גבוה לאלה שיש בהם סיכון הנמוך. זה האינטרס שלי בכך בכל אופן".
"מלחמה אבודה"
בייטס יוצא גם נגד ההתנהלות של מדינות בעניין מיגור העישון ובפרט מיסוי גבוה או קמפיינים של הפחדות. לדבריו, כל אלה אינם עובדים. "מדינות מנסות למנוע מאנשים להגיע למוצרים הללו, ואנו רואים שוב ושוב שזה לא באמת גורם להם להפסיק", הוא אומר. "ההוכחה הטובה ביותר לכך היא שלמרות קמפיינים מתמשכים של 50 שנה באירופה, למשל, עדיין אחד מכל שלושה מבוגרים צורך ניקוטין בעישון. זה לא דבר שעומד להיעלם לגמרי בקרוב".
קראתי שבארצות הברית יש צניחה במספר המעשנים. יכול להיות שחברות הטבק מנסות פשוט להשאיר את עצמן במשחק בעולם שבו פחות אנשים מתעניינים במוצר שלהן?
"יכול להיות. אבל למעשה לאחרונה ראינו צניחה חדה הרבה יותר מאשר במונחים היסטוריים, בעיקר משום שאנו רואים אנשים עוברים למוצרי אידוי טבק. אז ישנה ירידה בשוק האמריקאי, אבל זה מואץ באמצעות הופעת מוצרי האידוי. אז אני לא חושב שזה בהכרח דבר רע אם נגרום להם לעבור למוצר שיהיה תחליף לאידוי ויהיה טוב יותר עבורם. הסיבה שאנו מודאגים מאוד מעישון היא הכמות האדירה של מחלות שהוא גורם. אם אלה יוכלו לרדת לרמה סבירה, אנו נדאג מזה מעט פחות וקצת נוכל לסגת מהנושא, בדיוק כפי שאנו לא לוחצים על צריכת אלכוהול מדודה או קפאין או סמי סגנון חיים אחרים. כל עוד אין נזק ממשי, נוכל להיות פחות שיפוטיים בנוגע להם".
בקהילת המומחים לבריאות הציבור העמדה של בייטס אינה משקפת את המיינסטרים. ויכוחים רבים ניטשים סביב הנושא, וכצפוי, ישנה גם ביקורת רבה על עמדותיו של בייטס, אבל הוא מתעקש: עישון הוא עובדת חיים שיש לקבל ולצמצם. הניסיון למגרו, לדבריו, הוא מלחמה אבודה.
"ישנם אקדמאים ומומחים בכל אחד מהצדדים", הוא מודה. "אני, כמובן, חושב שהגישה שלי היא הנכונה, אבל היא גם פרגמטית והומנית. זה לא רק או לחיות או למות. יש גם דרך שלישית, והיא לא להפסיק לגמרי משהו שאתה לא יכול בלעדיו, אבל עם סיכון נמוך משמעותית".
אתה עצמך מעשן?
"לא", הוא צוחק. "מעולם לא עישנתי, ואין לי שום צורך להפוך למשתמש. אני לא בא מפרספקטיבה של משתמש או משתמש לשעבר, אלא מזו של איש בריאות הציבור. לצערי, הרבה מהמוסדות שאמורים לדבר רק על הסכנות לא עושים את זה. לכן אני מרגיש מחויב להיכנס לעובי הקורה ולהתריע ולמקד את מה שחשוב ומה שפחות בנושא הזה. הייתי מעדיף לעשות משהו אחר".