בתי בת 18, סיימה את התיכון, וכיום היא לקראת גיוס ואף עובדת וחוסכת כסף. יום אחד הגיעו לביתנו חוקרים עם צו חיפוש ולקחו את בתי לחקירה לאחר שנמצא כי היא משתמשת בסמים קשים. היא מסרבת להגיע לטיפול וכועסת שאנחנו מנסים לעזור לה. איני יודעת אילו סמים היא צורכת, והשוטרים סירבו לציין זאת מלבד העובדה שמדובר בסמים מסוכנים. אני חושבת שמדובר בעישון ולא בהזרקה. אני ובעלי מעולם לא עישנו, ואני מניחה שהיא הגיעה למצוקה כלשהי ואינה משתפת אותנו. מה עלינו לעשות?
"ראשית כל, עלייך לברר עם המשטרה באיזה סמים השתמשה בתך. יש הבדל גדול בין הזרקת סמים לבין עישון או בליעת כדורים במסיבות. זה כמו שרופא יגיד לך שהבת שלך אומרת לך שהיא חולה, אבל לא אומרים לך את שם המחלה. יש הבדל בין הסמים ובין רמות הסיכון, ולכן ישנן דרכי טיפול שונים. נערה בגיל 18 שנתפסת על עישון מריחואנה - אין זה אומר שהיא במצוקה. ייתכן שמישהו שכנע אותה או שהיא הייתה תחת לחץ חברתי ועשתה טעות רצינית. מדובר על נערה נורמטיבית שעובדת ועומדת להתגייס. אל תהפכי אותה לפושעת. בתך כעת לא רוצה עזרה, והיא תופסת את עצמה כנורמטיבית. עלייך למצוא מישהי שתדבר עמה מסביבתה הקרובה. מישהי שהיא תסכים לספר לה על הדברים שחוותה, שתגיע לילדה ותוכל לקבל ממנה מידע. מישהי שתפנה אליה ותאמר לה: 'אמא שלך רוצה רק לסדר את הראש, היא בורה בעניין, והיא רוצה רק לדעת מה עובר עלייך כדי לא לדאוג לך. שתפי אותי מתי לקחת סמים, איפה, איזה ומדוע'. לאחר מכן תבקשי שתשתף אותך, אפילו בלי לציין שמות, איך היא הגיעה לסמים, ומה הם גרמו לה להרגיש. תשאלי שאלות סקרניות, לא כדי לחקור אותה, אלא כדי לשמוע על החוויה שלה. אל תנסי לחנך אותה בסיטואציה הזו, אלא נסי להבין מה עבר עליה. מלבד זאת, עלייך לאהוב אותה בלי תנאי, והיא צריכה לדעת זאת. בקשי ממנה חיבוק לפני שהיא יוצאת מהבית, תאמרי לה כמה שאת אוהבת אותה, תדפקי לה בדלת של החדר ותכיני לה את האוכל שהיא אוהבת. הזמיני את בתך איתך לקניון ואמרי לה: 'אני לא רוצה להסתובב לבד ואני אוהבת להסתובב איתך'. כאמא עלייך לדעת מה עובר על בתך, בעיקר בגיל ההתבגרות. את חייבת לדעת מה היא חווה, באיזה סמים היא השתמשה, ומה קורה במשטרה עם התיק שלה. עלייך לדעת אילו השפעות יהיו לכך על השירות הצבאי שלה. רק אז תקבלי פרופורציות ותוכלי לבחון כיצד להתמודד עם הבעיה".
בתי בת ארבע וחצי, ואין לה יכולת להתמיד. ברגע שהיא חווה כישלון, היא מרימה ידיים. היה חוג להתעמלות שהיא נורא רצתה ללכת אליו, ולפתע החליטה שהיא פורשת. אנחנו עוד מתעקשים שהיא תישאר בו ותמשיך ללכת. כשהיא רצתה ללמוד לעשות קוקו לשיער, היא התייאשה בפעם השלישית כשהיא לא הצליחה. מה עלינו לעשות?
"בת שחווה כישלון ומרימה ידיים זו בעיה שצריך לפתור. לפני הרבה שנים, כשלמדתי הוראה, למדתי שאם יש ילד שמתקשה במתמטיקה וטוב בביולוגיה, אז המון הורים מנסים להעמיק איתו את הנושאים שקשים לו ולוקחים אותו לשיעורים פרטיים דווקא במתמטיקה במקום לנסות לחזק את הדברים שבהם הוא טוב ולהעניק לו ביטחון. חזקי את הדברים שבהם היא טובה, ואחרי כמה חודשים הדימוי העצמי שלה יעלה ותוכלי להתחיל לעסוק בתחום שבו היא חלשה יותר. כשהילד בטוח בעצמו, הוא הרבה יותר פתוח ללמוד דבר חדש. במקום לעסוק בחולשות של הילדים, התעסקי בחוזקות שלהם. בתך בת ארבע וחצי, והיא מנסים דברים ומחפשת את הטעם שלה. זה מוכר וידוע, זהו חיפוש של הילדה, וזה בסדר. ייתכן כי בתך פחות מתחברת לדברים פיזיים של ספורט והתעמלות, וזה גם בסדר. ההתעקשות על החוג שהיא בחרה והתחייבה לו היא מופשטת מדי עבורה מכדי להבין. חפשי את האלטרנטיבות שהיא אוהבת. לא חייבים לרשום את הילדה לחוג. ניתן לעשות גם דברים אחרים שהיא תאהב ויתאימו גם לכם כהורים. למדי אותה את הערכים שאת רוצה בדרך שלה".
מתוך תוכניתה של מיכל דליות, בכל יום שישי ב־10:00 ב־103FM
עריכת תוכן מטעם 103FM: איתמר זיגלמן