אני גרוש ואב לילדה בת ארבע. גמלתי את בתי מהמוצץ, ולאחרונה היא שבה אליו בהשפעת אחיה הקטן שנולד כתוצאה מזוגיות חדשה של גרושתי. כשהיא אצלי היא לא נוגעת במוצץ, אך אצל אמא שלה היא מרשה לעצמה. מה עליי לעשות?
“כשהיא אצלך היא לא לוקחת מוצץ למרות שיש לה את האפשרות, אבל אצל אמא שלה היא ממשיכה ולא מנסה להיגמל. בזכותך אפשרת לבתך להכיר את הכוחות שלה והיכולות שלה. רוב ההורים עסוקים בחולשות הילדים במקום להעצים את החוזקות שלהם. ברגע שבתך דורכת בביתך, מבחינתה היא ילדה שיכולה ולא זקוקה למוצץ; ילדה שמתאפקת, שנרדמת טוב ולא צריכה מוצצים. בבית אצל אמא שלה היא מרשה לעצמה לא להיות כזו חזקה".
"זה לא שקשה לה להיפטר מהמוצץ, היא פשוט יודעת היטב כיצד לפעול אצל אמא וכיצד לפעול אצל אבא. יש ילדים שמרשים לעצמם לראות טלוויזיה כשאמא בבית, אבל כשאבא בבית הם עושים דברים שונים. אילו היה לילדה צורך במוצץ, היא הייתה מבקשת אותו ממך. בגלל שיש לה אח קטן אצל אמא, ואף אחד לא ביקש ממנה להשתמש להיגמל מהמוצץ, היא מרשה לעצמה להתפנק. על אמא שלה לומר לה: ‘מתוקה שלי, יש לך כוחות נהדרים, אני רוצה שתפעילי אותם גם בבית שלי ולא רק אצל אבא’. בבית של אמא שלה כנראה לא מצפים ממנה להיפרד מהמוצץ, וזה חבל. כל ילד וילדה נולדים עם כוחות התמודדות עם החיים. הילד לא יודע שיש לו את הכוחות הללו, אלא אם הם באו לידי מימוש. הורים שמרחמים על הילדים ועוסקים בקושי של הילד לא מאפשרים להם להתמודד עם קושי ותסכול. אם תעשה זאת בביטחון ותאמין בילד שהוא יוכל להתמודד עם הכל, הוא יאמין בעצמו”.
יש לי שני ילדים. בת 3 ובן שנה וחצי. הקטן מוצץ אצבע, והגדולה נגמלה ממוצץ והחלה למצוץ אצבע גם ביום וגם בלילה. מה עליי לעשות?
“אנחנו יכולים לייצר מציאות רק במקום שבו יש לנו שליטה. אם ילדייך מוצצים אצבע, זה ממש קשה לגמול אותם. קשה לנו לשלוט על משהו שכל כך נגיש להם בגיל שנה וחצי, ואני ממליצה להחזיר לילדתך בת שלוש את המוצץ. יש שיגידו לך שאפשר לשים תחבושת על האצבע ואפשר למרוח חומר מר, אך זה לא תמיד עוזר, ואפילו יכול להוביל לעוד השלכות כמו קציצת ציפורניים. אני מציעה לך לגמול את ילדייך כשהם יהיו גדולים יותר. גמלי אותם יחד. אמרי לבתך: ‘כנראה שאת מתגעגעת למוצץ, וזה כנראה מאוד נעים לך. מאחר שזה לא בריא למצוץ אמצע, עדיף שתיקחי מוצץ. אנחנו נלך יחד ונקנה לך מוצצים חדשים שאיתם תשני בלילה’. ברגע שאין לך שליטה על הסיטואציה, עדיף לך לשנות את הסיטואציה אפילו במחיר של רגרסיה. ממוצץ יותר קל לגמול מאשר מאצבע, ובעתיד תוכלי להחליט לגמול את שני ילדייך יחד מהמוצץ ומהאצבע. אי אפשר להתנבא מה יקרה אחרי שתנסי לגמול אותה שוב ממוצץ, אבל בסביבות גיל 4 מעטים עוברים חזרה למציצה של האצבע. כל ילד הוא עולם ומלואו, ולכל ילד יש קצב התפתחות משלו. אל תייצרי עם הבת מלחמות שיגרמו לה להתחיל לאכול את השרוול או הריצ’רץ’. חזרי למוצץ ונסי עוד שנה”.
יש לי ילד בן שנה וארבעה חודשים, ואנחנו רוצים לצאת לחופשה ולהשאירו לאחר המעון עם סבא וסבתא שלו, שאותם הוא רגיל לראות פעם בשבועיים־שלושה, בבית שלנו. מהו הזמן הסביר לעזוב את הילד בלי לגרום לו לנזק?
“קשה לדעת איך חוויות הנפש ישפיעו על הילד. לפי הספרים והמחקרים, התחושה של חרדת נטישה מתחילה בתום שלושה ימים. שלושה ימים מספיקים לילד להתגעגע ולחוות קושי שהוא מסוגל להתגבר עליו, ולאחר מכן הוא כבר עובר חוויית נטישה. ביום הרביעי הילדים עלולים לפתח חום, מחלה, חוסר תיאבון ועוד כתוצאה מתחושת נטישה. כל אלו חולפים כשההורים חוזרים הביתה. מתוך ספרי הפסיכולוגיה אנו יודעים שחרדת נטישה עלולה להשפיע על הילד בעתיד, במערכות היחסים שלו עם אחרים. ישנם כל מיני סוגים של השפעות על הילד, ולכן, לשאלתך, שלושה לילות זה די ויותר. כשיגדל - סעו ליותר זמן”.
עריכה מטעם 103FM: איתמר זיגלמן