סרטן הלבלב, מהמחלות האלימות ביותר, הוא אחד מגורמי המוות השכיחים ביותר בקרב גברים בישראל. בעוד מרבית החולים מתים בתוך שנה או פחות מרגע האבחון, 7% מהם שורדים חמש שנים ואף יותר. עד כה לא היה ברור מה מייחד את המיעוט השורד, ולפיכך גם לא נמצא טיפול הולם. במחקר שהתפרסם אתמול בכתב העת היוקרתי "Communications Nature" טוענים חוקרים מאוניברסיטת תל אביב כי הצליחו לפתור את התעלומה ולחשוף לראשונה הבדלים גנטיים מובהקים בין תאי סרטן הלבלב של שני סוגי החולים ואף פיתחו, על בסיס התגלית, טיפול שיעכב מאוד את התפתחות הגידול.
לצורך עריכת המחקר נטלו החוקרים בשלב ראשון דגימות תאים מגידולי סרטן הלבלב ובדקו את הביטוי של גנים ושל מיקרו רנ"א בהם. במרבית המקרים התאימו הממצאים לתמונה קלינית של סרטן אלים: חוסר במולקולות רנ"א מסוג מסוים, שידוע כמעכב גנים המעודדים סרטן (microRNA-34a), ומנגד, נמצאה רמה גבוהה של סוג אחר, המאיץ את פעילותם של גידולים סרטניים (האונקוגן Plk1).
השתמשו ב"אטלס הגנום הסרטני"
אלא שהחוקרים ביקשו כאמור לגלות מה מאפיין חולים ששורדים לאורך זמן, ולשם כך נעזרו באלגוריתמים ייעודיים שפותחו במיוחד למשימה ויישמו אותם על מאגר נתונים ענק הקרוי כ"אטלס הגנום הסרטני". כך התגלה שבקרב חולים ששרדו זמן רב קיים יחס הפוך: רמה גבוהה של מעכב הסרטן microRNA-34a לעומת רמה נמוכה של האונקוגן Plk1. החוקרים איששו את הממצאים באמצעות רקמות שלמות מגידולי סרטן הלבלב של חולים שטופלו במרכז הרפואי שיבא בתל השומר וכבר ידוע כמה זמן הם מתמודדים עם המחלה.
אולם החוקרים לא הסתפקו בכך וקיוו שהגילוי החדש יסייע בעיכוב הסרטן ובהארכת חיי החולים: הם ייצרו נשאי תרופות זעירים ובתוכם ארזו microRNA-34a - החסר אצל החולים שנפטרים מוקדם - ולצדו siRNA, המשתיק את האונקוגן Plk1. התוצר הוזרק לעכברי ניסוי, וכששני החומרים השתחררו יחד באזור הגידול, הם עיכבו בסינרגיה את התקדמות הסרטן והאריכו את חיי העכברים באופן ניכר. כעבור 45 יום, הטיפול המשולב עיכב את התפשטות הגידול הסרטני ב־96%.
פרופ' רונית סצ'י־פאינרו - ראש החוג לפיזיולוגיה ולפרמקולוגיה וראש המעבדה לחקר סרטן וננו־רפואה בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב - שהובילה את המחקר, אמרה אתמול: "אנחנו מאמינים שהתגלית שלנו עשויה לשמש בסיס לפיתוח עתידי של קוקטייל תרופות יעיל שיאריך את חייהם של חולים בסרטן לבלב אלים".